באמת לא הייתי רוצה לקלקל את החגיגה, אבל אני חושב שהדברים צריכים להיאמר. אני מתכוון לחגיגת העיטורים על גבורה והקרבה במלחמת צוק איתן או כל מלחמה ולחימה שהיא. לוקחים כמה אנשים מתוך ציבור הלוחמים ומחליטים שהם ראויים להכרה ממלכתית באומץ לבם ובמסירותם. אין ספק שהם אנשים מצוינים, לוחמים ללא חת ובעלי מודעות פטריוטית גבוהה. מלח הארץ בלי שום מרכאות, אלא במלוא מובנו של המושג הזה. כשקוראים על מעשיהם אי אפשר אלא להתמלא כלפיהם באהבה, הערצה ותודה גדולה.
הלוחמים שלא נבחרו
ההסתייגות שלי לא קשורה לאלה שנבחרו אלא לאחרים, הלוחמים שלא נבחרו. במלחמה, כל מלחמה, יש גילויים של הקרבה יוצאת דופן. לא של איש אחד ולא של שניים. גם לא של רבים, אבל יותר ממספר מקבלי העיטורים. אני מנסה לחשוב מה מרגישים הלוחמים הגיבורים שלא זכו להכרה של המדינה וצה"ל, למרות שמעשיהם אינם פחותים משל מקבלי ההכרה. מה הם מרגישים? מה הם יכולים להרגיש?
למה אני לא?
אני בטוח שלוחמים מפרגנים אלה לאלה. אבל האם לוחם טוב יכול להימנע מתחושה של אכזבה, אולי אפילו תסכול, מכך שהוא לא נבחר? במיוחד אם נעשה נכה בעקבות מעשה הגבורה שלו? האם אפשר להימנע מהמחשבה למה לא אני, במה המעשה שלי, הקורבן שלי, נופלים מאלה של אחרים? ומה מרגישים הורים של לוחמים כאלה, במיוחד אם בניהם נפלו בקרב?
ברור לגמרי שמעשי גבורה אינם נעשים כדי לזכות בהכרה ועיטורים. הם פועל יוצא של הנסיבות ובעיקר של אופיו ואישיותו של הלוחם. כך שאם יש אכזבה, זה לא משום שמלכתחילה רצו או ציפו לפרס על מעשיהם. פה זה לא "לוחם נולד", אלא לחימה להגנה על המדינה. זו המוטיבציה של אנשים המוכנים להקריב למטרה זו את חייהם. לכן אני לא בטוח אם אפשר, או צריך, לציין מתוך אלה את הבודדים.
פרסים ומוטיבציה
פרסים מחלקים בדרך כלל בשביל המוטיבציה. זה יכול להשפיע אולי במקומות עבודה, למשל. זה לא יכול לעבוד במקומות שבהם החיים מונחים על כף המאזניים. מה שאני מציע, בעצם, זה אולי לנסות למצוא דרך קצת יותר יצירתית שלא תיצור אפליה בין גיבור לגיבור, דרך שתאפשר לכבד את כל הלוחמים הראויים, מבלי לפגוע בחלקם.
ערמומי אבל שקוף
האם ההתפטרות של שאבאס מראשות ועדת החקירה של האו"ם היא לא עוד תרגיל להזיק לישראל? הוא בוודאי יודע שגם בלעדיו נצא רע מאוד מועדת החקירה המוטה מיסודה. מכיוון שהיה עליו כתם עובדתי של אנטי ישראליות, נראה שהוא בחר לזוז הצידה כדי לא לפגוע באמינות המסקנות הידועות מראש. ערמומי אבל שקוף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.