"גלובס" עושה סדר בג'ונגל ניהול תיקי ההשקעות בבורסה

רבות דובר בשנים האחרונות על דמי הניהול בשוק הגמל, הפנסיה וביטוחי המנהלים, וגם על העלויות של החיסכון בשוק קרנות הנאמנות. עם השנים גם קרה הרבה: המחירים הפסיקו לנסוק ושינו כיוון, והחלה להיווצר מודעות ביחס להיבט החשוב הזה גם מצד הלקוחות. אבל למול אלה, יש תחום פיננסי הרבה פחות שקוף: ניהול תיקים.

רשות ני"ע, שאחראית על אסדרת שוק זה, מגלה לנו כי נכון לאמצע 2014, היו 120 חברות ניהול תיקים, מהן 17 חברות גדולות (חברה גדולה היא כזו שמנהלת 5 מיליארד שקל לפחות, או שיש לה יותר מ-1,000 לקוחות). 120 החברות הללו ניהלו יחד כ-246 מיליארד שקל. כ-13.8% מהכספים הללו (כ-34 מיליארד שקל) נוהלו על-ידי חברות ניהול שאינן גדולות, והיתר נוהל בחברות ניהול תיקים גדולות. אגב, 12 החברות הגדולות ביותר, מנהלות יותר מ-80% מסך הכספים בענף. בסוף 2013 נוהלו בשוק זה כספים בהיקף כולל של כ-234 מיליארד שקל, ובסוף 2012 הסכום היה 237 מיליארד שקל.

מנתוני רשות ני"ע, שפורסמו לפני כמה חודשים, עולה שבסך הכול ישנם 84 אלף לקוחות ניהול תיקים, ש-77% מהם חוסכים בגופים שמנהלים גם מוצרים פיננסיים אחרים. חלק משמעותי מהכסף אינו כסף פרטי, אלא כספי קופות גמל מפעליות וענפיות ומוסדיים אחרים, שמוציאים את השקעות כספי העמיתים שלהם לחברות חיצוניות. מדובר בכ-98 מיליארד שקל, שהם כ-40% מהשוק. שאר 148 מיליארדי השקלים נחלקים בין לקוחות גדולים שמלווים ביועצים, כגון חברות גדולות שמבקשות שינהלו את הנוסטרו שלהן, או חברות ממשלתיות וכו', ולקוחות "פרטיים" (לרוב אמידים ויותר מכך).

ככלל, הסגמנטים הללו שונים מהותית האחד מהשני במידת השירותים שהם מקבלים ובמחירם, וכמו בכל דבר בישראל - החברות המנהלות, הספקיות, מתאבדות על לקוחות גדולים (גם לשם הפרסטיז'ה) ולעתים עד לרווחיות אפסית, בעוד שעל לקוחות הפרט התחרות אולי חריפה, אבל הרבה הרבה פחות. הסגמנט הראשון הוא ניהול תיקים מוסדיים, שנשלט על-ידי פסגות, ובו נגבים דמי ניהול בשיעור שנתי של 0.03% מהנכסים ואף פחות. עבור תשלום זה, המוסדיים מקבלים מפרט שירות רחב מאוד, שכולל למשל עמידה בכללי חודק והגעה לוועדות השקעה פעם בשבועיים.

מקבלים יותר; משלמים פחות

הסגמנט השני הוא ניהול תיקים לנוסטרו של תאגידים וחברות ממשלתיות - שם בדרך כלל מדובר על תיק שמחולק לשלושה עד חמישה מנהלי תיקים, שעושים ביניהם 'ליגה'. על פי גורמים בשוק מדובר על סדר גודל של כמחצית מהכספים שאינם של הגופים המוסדיים (ולכל הפחות עשרות אחוזים מתוך 148 מיליארד שקל כאמור). בסגמנט זה משלמים 0.1% עד 0.3% על הנכסים, והתחרות בתחום הזה גדולה ויש מכרזים ויועצים, כמו עם המוסדיים. גם פה יש מפרט שירות נאה.

הגורם השלישי הוא הלקוחות הפרטיים, וכאן התמונה מתקדרת. מדובר בלקוחות ישירים, או כאלה שבאו דרך מתווך כגון יועץ בבנק או סוכן, וחלק ניכר מתיקים אלה מנוהל בתיקי קרנות (שלפחות חצי מהם מושקע בקרנות נאמנות, לא אחת של הבית עצמו). גם פה יש תחרות, אבל עדיין, דמי הניהול נעים סביב 0.8%-1.2%.

לכאורה גם בשוק הזה, כמו למשל בביטוח או בפנסיה, התחרות קיימת בכל סגמנט, לעיתים אפילו תחרות חריפה, והלקוח יכול להשוות מחירים ולעבור ממקום למקום. אבל כמו בשווקים אחרים, מתברר פעם אחר פעם שבסיס התחרות שונה מהותית בכל סגמנט. הציפיות של החברות המנהלות לגבי הרווח שלהן שונות מהותית מסגמנט אחד לאחר: שאם מדובר בלקוח "מקצוען" גדול (כמו המוסדיים), נקודת המוצא של הספק נמצאת במודע על סף הרווחיות, ואם מדובר בלקוח פרטי - החברה המנהלת תראה בו יעד שיווקי שאין לוותר על הרווחיות שגלומה בו.

על מה מדובר? מיליארד שקל של מוסדי - קופה מפעלית - מניבה לגוף המנהל כ-300 אלף שקל בלבד בדמי ניהול. כדי להגיע לדמי ניהול של 300 אלף שקל מלקוחות פרטיים מספיקה כבר צבירה של כ-30 מיליון שקל, וזה עוד לפני עלויות נלוות וכפולות, או ההחזר שמקבל מנהל התיק מחבר הבורסה, ומבלי להתחשב בשירות הטוב בהרבה (ושדורש הרבה יותר משאבים מחברת הניהול) שמקבלים המוסדיים ולקוחות מגה-גדולים.

כך, על כ-98 מיליארד שקל שנוהלו באמצע 2014 עבור מוסדיים, קיבלו מנהלי התיקים הכנסות מצרפיות מדמי הניהול שנאמדות בגסות בסכומים מצרפיים של עד 60 מיליון שקל (לפי דמי ניהול כפולים מאלה שמשלמות הקופות המפעליות). לעומתם, אם נעריך שהחברות, שמהוות כחצי מיתר הלקוחות, שילמו בממוצע כ-0.25% (הערכה שמרנית לפי פעילים בשוק), אנו כבר מגיעים לסביבות של קצת פחות מ-200 מיליון שקל הכנסה מדמי ניהול. וכמה הניבו הלקוחות הפרטיים, שלצורך החישוב ניהלו כ-74 מיליארד שקל (פחות מהמוסדיים)? כ-660 מיליון שקל - יותר מפי 15 מהמוסדיים.

בעבר רשות ני"ע, שמפקחת על מנהלי התיקים, כבר הגיעה לכנסת במטרה להגביר את השקיפות בתחום. בוועדת הכספים החל דיון בנושא, ובסופו נקבע שהרשות תקבל מהגופים בשוק נתונים רבים שלא קיבלה בעבר, אבל הבעיה היא שחלק משמעותי מהם אינו גלוי לציבור, שנותר עם מעט מאוד מידע. זה הזמן להרים את המסך מעל מה שקורה בשוק זה, ולגלות יותר גם לציבור.

בניגוד לדמי הניהול הברורים והשווים לכל בקרנות הנאמנות, ודמי הניהול שמוגבלים ברף מקסימלי בגמל ובפנסיה, בניהול תיקים אין דמי ניהול מקסימליים בשוק, וההתקשרות היא דרך מיקוח, וכמו בכל שוק - חובה להתמקח.

ככלל, תעשיית ניהול התיקים אינה מקור רווחיות משמעותי עבור בתי ההשקעות והבנקים. וגם, מדובר מכמה בחינות במוצרים שונים לגמרי. ראשית, ההיקפים שבהם מדובר שונים מהותית: מיליארדי שקלים בסה"כ ומיליוני שקלים בכל פעולה אצל מוסדי, לעומת כמה מאות אלפי שקלים בסך הכול אצל הפרטי, שכל תזוזה בהם נמדדת באלפי שקלים. אבל, בשורה התחתונה הפערים אדירים, אולי מדי, כשהשירות שמקבל המוסדי והגדול טוב ומעמיק בהרבה והפרטי משלם ביחס אליו סכום שלכאורה נמצא בספירה אחרת.

 ניהול תיקים