היזם הסדרתי דב מורן מנסה לשנות את תחום החינוך

ט"ו בשבט, שצוין אתמול, הוא לא רק חג לאילנות. התלמידים במערכת החינוך מקבלים סביב התאריך הזה את תעודות המחצית. התעודות האלה, עשויות נייר, לא השתנו באופן מהותי מאז שקוראי העיתון הזה חבשו את ספסל הלימודים, אבל התעודות הן רק סימפטום לשמרנות. רוב המערכות שמקיפות אותנו - בריאות, תחבורה ותקשורת למשל - עברו בעשורים האחרונים אבולוציה מהפכנית שהתבססה על טכנולוגיה חדשנית, אבל מערכת החינוך נותרה הרחק מאוחר.

הפורמט הפרונטלי, שבו מורה ניצב מול כיתה של עשרות ילדים, הוא עדיין המציאות עבור מאות מיליוני תלמידים שרק מחכים לצלצול הגואל. בשנים האחרונות ניתן להצביע על מגמה חדשה שיוצרת ממשק בין היי-טק לבין הוראה, אך בינתיים התוכנית של מחשב לכל ילד עדיין לא יצאה לפועל במלואה, ובלא מעט כיתות אפשר למצוא מחשב (אחד) ולפעמים אפילו ללא גישה לאינטרנט. העובדה שללא מעט תלמידים יש בכיס מחשב רב עוצמה בצורת סמארטפון, אינה משנה את המשוואה.

לא מעט גופי חינוך לא יודעים לנצל את המחשבים בצורה אופטימלית. המערכת חוששת ששימוש לא מושכל בטכנולוגיה יוביל לשחיקה במעמד המורים ובהעברה של החומר הלימודי. הדילמה הזו מעסיקה מדינות רבות שמנסות להתמודד עם הסיטואציה שבה התלמידים יכולים להגיע תוך הרף עין לכל פיסת מידע שהמורים שלהם כלל לא מכירים.

החינוך נחשב לאחד האמצעים החשובים לשמירת היתרון היחסי של ישראל בזירה הבין לאומית ולפיתוח תעשיה עתירת ידע. לא מעט בכירים בתחום ההיי-טק חוששים מההשלכות של מערכת חינוך לא טובה מספיק. אחד מהם הוא היזם הסדרתי דב מורן, האיש שהמציא את הדיסק און קי ומכר את אם סיסטמס לסנדיסק תמורת כ-1.6 מיליארד דולר.

מורן השקיע מאז בשורה של מיזמים בהם מודו שפיתחה מכשיר סלולרי ונסגרה וחברת קומיגו שפעילה בתחום של טלוויזיות חכמות. מורן מעורב כיום בכ-15 חברות אך משקיע מאמץ מיוחד בחברת לרני (Learni) שפעולה בתחום הצומח של טכנולוגיות חינוכיות (Ed-Tech).

"השריטה שלי", אומר מורן בראיון ל"גלובס", "היא שאם אני לא מבין משהו, אני חייב להבין אותו. כשנחשפתי למצב של מערכת החינוך היום אמרתי לעצמי - אני חייב להבין מה לא עובד שם. הוטרדתי מהירידה של ישראל בדירוג ההישגים בחינוך של ה-OECD, במתימטיקה, מדע וקריאה".

איפה הסטארט-אפ ניישן בתוך מערכת החינוך?", הוא שאל, "ראיתי סקר שבו ישראל הייתה בחמישיה האחרונה של המדינות בעולם המפותח באחוז השינוי ברמת המיחשוב של מערכת החינוך".

פגישה עם שי פירון

מורן נפגש עם מגוון גורמים שעוסקים בתחום החינוך, לרבות שר החינוך היוצא שי פירון. "הפגישה הכי מעניינת הייתה עם מנהל התיכון שלי לשעבר, תיכון אוהל שם ברמת גן. הוא היה בכיר בצבא בחיל הקשר, והחליט להיות מנהל. הוא לקח אותי לכיתה, למעבדת המחשבים, ומהשיחה הזו היו לי כמה תובנות".

התובנה הראשונה הייתה שהמורים בבעיה תדמיתית אמיתית. "כשאני הייתי בתיכון הושפעתי מאוד מהמורים שלי, לא פחות מן ההורים, אבל היום יש למורים תדמית שהם טמבלים, והעובדה שמתייחסים אליהם כמטומטמים הופכת חלק מהם למטומטמים".

התובנה השניה עסקה במערכת היחסים שבין מורים לתלמידים. "הילד יכול לשבת בכיתה, לא להפריע, ועד המבחן לא יודעים שהוא קיים. יש תרבות של אי הכנת שיעורי בית, המורים לא בודקים".

המחשבים בבתי הספר, כאמור לא מספקים את הסחורה. "כיתות המחשבים לא מזמינות ולא נגישות. המחשבים חצי עובדים, לא אינטואיטיביים ומלאי וירוסים. מערכות ההפעלה מסוג חלונות כבר לא מתאימות לחינוך בעידן שלנו - כן, מיקרוסופט לא אוהבים אותי בהקשר הזה אבל אני מתעקש: מחשב כזה בבית הספר הוא סוג של עונש. לו אני הייתי לומד בכיתה כזו, בכלל לא הייתי הולך ללמוד מדעי המחשב.

"כשבאים הביתה, מחשב זה רק פייסבוק ומשחקים. הם לא רואים בזה כלי יצירה. הממשק עם המחשב הוא לא כלי לבניה של משהו חדש".

אז איך מסבירים את ההישגים של המדענים הישראלים ואנשי ההיי-טק הצעירים? מורן שואל ומשיב: "אנחנו עם מאוד יצירתי, אבל אם מסתכלים היטב רואים שלא כל הישראלים גאונים, אלא רק כמה אלפי אנשים שקיבלו את החינוך הנכון. ומה עם השאר? אני לא מתכוון להקדיש את מאמצי לתמיכה מוגזמת בפרוייקטי מצויינות. יש מספיק מזה. אני רוצה לשפר את כולם".

המהלך מחייב לדבריו מעבר לתקשורת באמצעות טאבלטים. "מחשב שולחני, חזק, מתקדם וחדשני, צריך להיות כלי העבודה של המקצוענים. עבור היתר, הטאבלט הוא כלי מדהים. מעט מאוד באגים, מעט וירוסים, אין כיבוי כשמעדכנים את התוכנה, הכלי נוח ואינטואיטיבי להפעלה. לא צריך איש תמיכה כדי להתקין אפליקציה. במחשב השולחני שלי אפילו אני צריך איש תמיכה".

חלק מהלימוד

בבית הספר העתידי, על פי החזון של מורן כל ילד יקבל טאבלט, ועליו ספרי לימוד דיגיטליים - אלה קיימים כבר היום, אך הם אינם פותרים את הבעיות הראשונות שקשורות למעמד המורה ולקשר שלו עם התלמידים. את הקשיים הללו ניתן לפתור על ידי הרעיון החדש של לרני - שילוב המורה בכתיבת שכבת מידע נוספת על גבי הספרים - הערה, לינק לסרט, תמונה שמצא ברשת. "כשהוא מגיע לכיתה, הוא יכול לשלוט באמצעות התוכנה שלנו בטאבלט של כולם ולהקרין להם קטע מסרט. כך השיעור הופך עשיר יותר".

מודאגים מכך שהמורים עלולים להוסיף על ספרי הלימוד תוכן לא מקצועי מספיק? - גישה כזו היא בדיוק הבעיה. הוראה, מטבעה, פירושה להוסיף על הקיים בספרים, אך היום המורים לא בטוחים עד כמה ואיך להוסיף, ואיזו מידה של יצירתיות בדיוק מצפים מהן להפגין. הרעיון של לרני הוא להפוך את היצירתיות של המורה חלק אינטגרלי מתהליך הלימוד, וכך להחזיר למורים את הברק בעיניים ולילדים את האמונה במורה שלהם.

במערכת של לרני, המורה יכול לכתוב שאלה בספר, ולקבל פידבק אוטומטי כשהתלמידים עונים עליה. הוא יכול להתייחס ספציפית לתלמיד שלא הבין את השאלה נכון, לבדוק ברצף את כל התשובות של התלמיד אחורה כדי לגלות היכן איבד קשר עם החומר או האם יש דפוס בעייתי בתשובות שלו. הוא יכול להיכנס לדיאלוג עם תלמיד.

הקשר הוא דו כיווני או למעשה תלת כיווני: מורה מול תלמיד ולהיפך, ושניהם מול המחשב. "התלמיד יכול גם הוא ליצור קטע, לקרוא תרגום, להעמיק לגבי מילה מסויימת על ידי חיפוש באינטרנט, הספר הופך חי ונושם", אומר מורן.

- נשמע שזה דורש הרבה יותר עבודה מן המורה, גם בבית.

"לא בהכרח, כי המטרה היא שניתן יהיה יהיה לייצר תוכן בכמה קליקים ולבדוק תשובות אפילו יותר בקלות. חוץ מזה, מה רוצה מורה טוב? הוא רוצה לחשוב, הוא רוצה להיות משמעותי והוא רוצה להשפיע, זה קודם אצלו לצורך לעבוד פחות".

- יכול להיות שהמורים של היום לא רלוונטיים והמורים של הדור הבא צריכים לדעת בכלל לבנות מצגת שהילדים יקראו בטאבלט, ולא להעביר את החומר בכיתה של שלושים תלמידים?

"לא, המורה יודע מה הוא רוצה להעביר ולהנחיל לכיתה. כעת יש לו פשוט כלים נוספים, פשוטים שאינם דורשים הבנה טכנולוגית".

הצעד הבא הוא לעבור מספרים דיגיטליים שהמורים מעירים עליהם, גם לספרי לימוד שיתבססו על אגרגציה של תוכן שמורים בעצמם כתבו. "בשנה שעברה כ-300 מורים המשתמשים בכלי שלנו וכתבו כ-3,000 דפי עבודה. קבוצת מורים בבת ים כתבו ספר היסטוריה דיגיטלי בעצמם - כמה כסף זה חוסך למערכת? וזה עושה טוב למורה להיסטוריה שכתב חלק מהספר בעצמו - הוא שולט בחומר".

- זה לא חופש אקדמי מוגזם? הרי למשרד החינוך יש תוכנית לימודים וכל התלמידים אמורים ללמוד בערך את אותו הדבר.

"לא. הה חשש שמשרד החינוך יגיב כך, אך הוא קיבל החלטה אמיצה שהוא לא רק מאשר אלא מעודד את המורים לעשות זאת".

- מדוע משרד החינוך לא הצליח להכניס את התקשוב בצורה רחבה יותר למערכת החינוך, בעצמו?

"המשרד, ככל משרד ממשלתי, מאוד ביורוקרטי וקשה לו לקדם מהפכות מחשבתיות. המשרד נותן המון הבנה ואהדה אבל הייתי רוצה שיתנו גם יותר עזרה פרקטית".

לרני הוקמה לפני שלוש שנים על ידי מורן, מריוס נכט (ממייסדי צ'ק פוינט), דדי צוקר ואחרים. החברה, שגייסה כ-3 מיליון דולר ממורן עצמו ומשורה של משקיעים פרטיים, מנוהלת על ידי ארנו רודריג.

מורן מספר כי החברה מצליחה. "השקנו פיילוט לפני שנה, וכל בית ספר שעבד איתנו, למעט אחד מסיבות תקציביות, הרחיב את הפעילות. אנחנו רואים גם בחו"ל שמדינות רבות נכנסות ללימוד על טאבלטים. בלוס אנג'לס היה לאחרונה מכרז ל-5 מיליון יחידות. היוזמה היא לרוב לא ממשרד החינוך אלא מראשי ערים שאכפת להם, או בתי ספר ספציפיים שרוצים להראות שהם הכי טובים". גם לרני עצמה פורצת כעת לחו"ל והיא זכתה במכרז דווקא באקדמיה, בלונדון ביזנס סקול.

לתכנת עם קופים, ללמוד אזרחות במשחק מחשב

אבי ורשבסקי, מנכ"ל האקסלרטור MindCET, שייסדה מט"ח, המרכז לטכנולוגיות חינוכיות, מספר כי שוק טכנולוגיות החינוך (Ed-Tech) חווה בשנים האחרונות פריצה משמעותית.

"שנת 2009 הייתה שנת מפנה בתחום", הוא אומר, "אחרי שבמשך זמן רב הוא היה חנוק על ידי רגולציה ומונופולים של מו"לים מובילים של טכנולוגיות ללימודים, ששלטו במערכות החינוך, בשנים האחרונות רואים שינוי מגמה חד, בעיקר בארה"ב: גם סצנה מאוד חזקה של סטארט-אפים בתחום, וגם בשלות של המערכת לקלוט אותם. אפילו המורים עברו שינוי והטכנולוגיה היא חלק מהיומיום שלהם, לא רק בארץ.

"בתוך זירה כזו צריך לנוע מהר, ומט"ח היא גוף שלא יכול לנוע בקצב מהיר כמו מאיץ. החלטנו להקים מאיץ שהיה השני או השלישי בעולם שעסק בתחום. היום יש 20 מאיצים כאלה בארה"ב, חמישה באירופה ואפילו אחד בהודו".

מה שמייחד את מיינדסט הוא אורך תקופת ההאצה - כחצי שנה, זמן ארוך יחסית, העובדה שמעל מחצית מן הפעילות מתרחשת בירוחם (לצד משרד בתל אביב), וכן העובדה שלצד מיזמי הסטארט-אפ, פועלת תוכנית מיוחדת למיזמים של מורים, שאיתרו צורך במערכת שניתן לפתור באמצעים טכנולוגיים.

"המורים מגיעים אלינו עם הרעיון ומקבלים מלגה מטעם קרן ברכה, שמאפשרת להם להתפנות במשך יום בשבוע לעבודה על המיזם שלהם. אלו לא תמיד מיזמים שיש להם מודל עסקי או חדשנות טכנולוגית מפליגה, והם לא נועדו להפוך לחברות, אך הם פותרים בעיות במערכת החינוך, ולמורים יש הבנה מאוד גדולה לא רק של הצורך, אלא גם של האופן הנכון לביצוע ההטמעה של המוצרים במערכת.

"באחד המיזמים פותחה מערכת שבה באמצעות כלי מציאות מדומה של גוגל, ניתן להכניס ילדים לעולם שבו ניתן ללמוד על חוקי הפיזיקה, למשל ניתן להדליק ולכבות את כוח הכבידה בעולם המדומה, ולראות את ההשפעה על תנועת חפצים. מורה אחרת בנתה פלטפורמה ללימוד אזרחות בתוך second life, ומורה שלישי בנה פלטפורמה לבניית הרצאות לילדים באמצעות סקייפ. הוא מנחה מרצים מתנדבים מבחוץ כיצד להכין שיחה בסקייפ, באופן שיתחשב בקשב ובצרכים של הכיתה".

"העובדה שהמורים והיזמים יושבים לפחות פעם בשבוע בסדנאות משותפות, מאפשרת הפריה הדדית מוצלחת מאוד".

בתוכנית ליזמים, המאיץ הוציא מתוכו כבר מספר חברות מעניינות. אחת מהן היא חברת Codemonkey, שפיתחה משחק שבו הילדים צריכים לכתוב קוד בשפת תכנות אמיתית, בדרגות קושי הולכות וגדלות, כדי לתפעל קוף שמנסה להשיג בננה. "ישנה היום הבנה בעולם כי קוד תכנות הוא כמו שפה, שקל יותר ללמוד אותה מוקדם ושזהו צורך לאומי. למוצר יש היום עשרות אלפי יוזרים ביום, הם קיבלו השקעות המשך מאנג'לים, עשו גם קורס יוקרתי של מספר חודשים בחברת המשחקים זינגה, וכעת נמצאים בגיוס נוסף. גרסת בית הספר של המשחק כבר הוטמעה בכל מערכת החינוך של מחוז ברקלי בארה"ב.

"חברת קומפוז היא פלטפורמה שמאפשרת לכתוב תווים באייפד. היום אין דרך טובה לעשות זאת, והרבה מוזיקה נכתבת עדיין בנייר ועט. מעבר לכתיבה, הפלטפורמה מאפשרת שיתוף פעולה בהלחנה.

"סימפליסיקו עוסקת במתמטיקה ומנסה לייצר מורה פרטי אוטומטי. אחד היזמים הדריך פסיכומטרי במשך שנים רבות, והוא בנה סט של כל הטעויות הנפוצות בפתרון תרגילים. לכל תרגיל שמזינים אפשר לקבל הסברים בשלוש רמות, כולל וידאו".

מיינדסט תערוך בשיתוף עם מאיצים נוספים תחרות בינלאומית למיזמים בתחום החינוך. הזוכים בתחרות יוכרזו בספטמבר.