בתחילת העשור הקודם, בעת השקת מאזדה 6 דור 2 בישראל, הציגה דלק רכב טקטיקת שיווק חדשה שכונתה לימים "הבקעה נקודתית". העיקרון היה לזהות דגם רכב ספציפי עם פוטנציאל אסטרטגי, ולשכנע את היצרן לתפור עבור השוק הישראלי חבילת אבזור/מחיר, שתציב אותו במחיר של קטגוריה נמוכה יותר. במקרה של אותה מאזדה 6 הוצעה לעם ישראל מכונית מנהלים במחיר של משפחתית, וכתוצאה היא הייתה מובילת הקטגוריה לאורך שנים.
מאז ניסו משווקי רכב לשחזר את הטקטיקה הזו, אך רוב הנסיונות לא צלחו. במקרה של קיה ספורטאז' 1.6 החדשה, נראה שכל הכוכבים הסתדרו במערך הנכון: המפעל של קיה, בו מיוצר הדגם, ספג מכה קשה עקב קריסת שוק הרכב הרוסי וניצב בפני עודף כושר ייצור; שער האירו צנח; והרכב עצמו נמצא בשנת הייצור האחרונה שלו לפני השקת המחליף בתחילת 2016, מה שמביא לגמישות מצד היצרן.
התוצאה: דגם מקטגוריית הפנאי הנחשקת, שמוצע במחיר של משפחתית להמונים ולציים (135 אלף שקל). מדובר אמנם בפער של 15% בלבד מהמחיר הממוצע בקטגוריה "הטבעית" - לא משהו שאי אפשר לגשר באמצעות מימון קל - אבל מבחינה פסיכולוגית, זה עובד.
שבועות בודדים לאחר השקת הדגם התייצבו מכירותיו סביב קצב מדהים של כ-50 יחידות ביום לשוק הפרטי, וזה לפני שהחברה החלה לספק את הביקושים האדירים, שיש כיום לרכב הזה בשוק הציים. אפשר לשער, שלאורך הזמן חלק מהמתחרים יתחילו לתת מענה, אבל גם כך מדובר על פוטנציאל תיאורטי של יותר מ-10,000 יחידות בשנה, נתון דמיוני כמעט לרכב נישה כזה.
ואיך הרכב? זה לא ממש משנה. כמו במקרים אחרים של שיווק לעם ישראל, התמורה הפסיכולוגית חשובה כאן הרבה יותר מערכי המוצר. במקרה של הספורטג' התמורה למשפחת ישראלי ברורה למדי: זהו רכב נאה, גבוה ומושך תשומת לב בצבעים הנכונים.
יש לו שם מותג סחיר, שכבר ביסס עצמו בישראל בתור רכב ייצוגי של המעמד הבינוני המדושן; תא נוסעים מרווח עם נפח הטענה מכובד וסף כניסה/יציאה נוח; יכולת לטפס בקלות על מדרכות גבוהות; ובעיקר הוא מאפשר להתסכל מלמעלה על הפרייבטים בני המעמד הבינוני הפחות מדושן.
מנוע ה-1.6 ליטר והתיבה האוטומטית, שמופיעים בדגמים משפחתיים רבים של תאגיד יונדאי, עושים כאן עבודה נסבלת. אמנם שמירה על קצב מכובד בכביש המהיר ובעליות דורשת לא מעט בעיטות קיק דאון וסל"ד גבוה, אבל בתנאי יום יום - תנועה בעיר, בפרברים ובפקקים - הנחיתות לעומת מנועי ה-2 ליטר לא מורגשת במיוחד.
נוחות הנסיעה סבירה, האבזור הפנימי התקני מציע רק את המינימום ההכרחי ונמוך מזה של משפחתיות רגילות באותו מחיר וצריכת הדלק מתקבלת על הדעת. ההיגוי והתנהגות הכביש ברמה מתקבלת על הדעת, וזהו זה בעצם.
די והותר כדי למשוך אלפי נהגי פרייבטים, שנעולים על תקרת תקציב קשיחה, ועשרות אלפי נהגי ציים, שתמיד רצו להרגיש כמו הבוס. ברוכים הבאים למדורת השבט.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
