"הישראלים שכחו שאין לנו מקום אחר בעולם, וזה כואב לי"

מהלך לא שגרתי בענף הנדל"ן: אבי ליאני, מייסד ובעל השליטה (60%) ברשת המזון האסיאתי ג'פניקה, מקים חברת בנייה שלא למטרות רווח. הרעיון העומד מאחורי המיזם הוא רצונו של ליאני לספק אפיק מקצועי לצעירים בישראל תוך הבטחת עתידם, ועל ידי כך גם לתרום לפיתוח הענף.

ליאני כבר החל בגיוס תורמים למיזם החדש, ואף קיבל הסכמה של כמה מהם לתרום סכום כולל של 40 מיליון שקל.

"עשיתי כסף בשביל לחיות כל החיים ברמה שאני רוצה, שזו רמה גבוהה יחסית, ולי נותר רק לתרום לציבור ואם אני אצליח - על הכיפאק. רוב אנשי העסקים רודפים אחרי 2-3 מיליון שקל או אחרי עוד 100 מיליון שקל, ושוכחים שבסוף לא תישאר להם מדינה. בשביל 25-30 אלף שקל שאני והמשפחה שלי מוציאים בחודש, אני יכול לתרום על מנת שתהיה לנו מדינה שתישאר לילדים שלנו. מהילדים העשירים שאני גדלתי איתם, אף אחד לא היה מבסוט כל כך מזה שיש לו הרבה כסף".

- למה בנייה?

"הרעיון עלה לי מהסתובבות באתרי בנייה - ראיתי שאין חבר'ה שלנו שם. בשנות ה-50 זו היתה גאוות המדינה והיום זו הפכה לבושה הכי גדולה שיש כאן. שיחזירו קצת פאסון למקצוע. אתה מתחיל לחקור ומהר מאוד מבין שלאדם אין בעיה לעבוד אבל הוא רוצה פרנסה טובה, קצת גאווה ולדעת שיש לו עתיד. כשאתה נכנס למקדונלד'ס, אתה שומע כמעט רק ערבית. זה לא שזה מפריע לי, אבל החינוך של הערבים לעבודה מקדם את הילדים שלהם. הוא יודע מגיל אפס להביא כסף. עזבי שהוא מוותר על הלימודים ואני לא בעד. למה ילד בן 17 לא יכול לעבוד במקדונלד'ס? איפה כל הילדים שלנו? איפה הם? למה הם לא תופסים את המקומות האלה בחופשים ואחרי הצהריים? כי לא מחנכים אותם לזה.

"הישראלים שכחו שאין לנו מקום אחר וזה הכי כואב לי. שאם זה לא יהיה, עוד פעם יזרקו אותנו לתנורים. במקום לשתף פעולה ולהגיע למקומות טובים, מנסים להרוג אחד את השני. ההבנה הזאת שאין מקום אחר ושצריך לשמור על המדינה שלנו, לא חלחלה מספיק עמוק. מתעלמים לגמרי מהמציאות של מחר".

ארבעה ימי עבודה, שני ימי לימודים

הרעיון של ליאני הוא להקים חברה שבה העובדים יקבלו הכשרה מקצועית ולאחר מכן יופנו לעבודה ארבעה ימים בשבוע בלבד, ויומיים בשבוע הם ילמדו לימודים גבוהים. "נתחיל עם אדם שלא יודע לתקוע מסמר בקיר והוא ילמד להיות מנהל בנייה, מנהל אתר וגם מהנדס וכל החיים יהיו לו ארבעה ימי עבודה ושני ימי לימודים והוא יקבל את כל התנאים כמו שמקבלים בתע"ש. בחברה תוקם מחלקת פיתוח במטרה להיות האורים והתומים של כל הענף. כשקבלן ירצה עובד, תהיה לו כתובת איפה אפשר להשיג עובד, מחירון ורמה של עבודה. חברה שבסופו של דבר אמורה להגיד איך העבודה אמורה להתנהל. אני מקווה מאוד שזה יצליח ואם כן, זה יכתיב רמה מקצועית מסוימת בענף".

- מה הפונציאל המסחרי של החברה?

"הפוטנציאל ענק. אני מקווה שהחברה תגיע די מהר ל-2,000 עובדים וזה יכול לגדול גם ל-20 אלף עובדים.

"אני רוצה לפתח כאן מקצוע אמיתי, שגם יוכלו לייצא את האנשים האלה. הכלכלה הכי גדולה של ישראל היא בנדל"ן וזה פשע שאנחנו לא עושים עם הדבר הזה שום דבר. בונים כיום את כל אפריקה ויש שם רק שתי חברות ישראליות. למה אין שם אלף? למה צריך להזמין חברה סינית כדי לחפור מנהרות? למה הסינים יודעים לעשות את זה? אף אחד לא לוקח את המשאבים שיש במדינה ומייצר אתם. יש כאן בריחת מוחות".

לדברי ליאני, הפרויקט יצא לדרך מיד לאחר הבחירות. "אני לא אממן את כל זה מכיסי וצריך גם את הממשלה, לכן אני צריך לדעת מול מי אני עובד, ואחרי זה אני מקווה שלא יחליפו את השלטון אחרי שנה".

מהפכת הסושי

את רשת ג'פניקה אבי ליאני הקים כמעט במקרה. הוא שהה כמה חודשים בניו יורק, התאהב באוכל האסיאתי ואף חשב להקים שם מסעדה שתתמחה בסושי. אבל כשחזר לארץ, התגלגל כעובד שכיר לבית קפה ולימים הפך לבעל בית הקפה שפעל בתל אביב. אז החליט ליאני לעשות תפנית - ורופא השיניים שלו הזכיר לו את הרעיון שהגה כמה שנים קודם לכן. ליאני נזכר והלך לבצע. רשת ג'פניקה, שהסניף הראשון שלה נפתח לפני 12 שנה, מונה כיום 25 סניפים ברחבי הארץ (20 בזכיינות וחמישה בבעלות ישירה) ומגלגלת מחזור מכירות של 250 מיליון שקל בשנה.

עם השנים ליאני הכניס כשותף ברשת את עו"ד שחר אנושי, חברו מהמילואים, המחזיק ב-40% מהרשת.

לדברי ליאני ואנושי, ג'פניקה עשתה מהפכה במחירי הסושי בארץ ("לפני ג'פניקה היית משלם 600 שקל על ארוחת סושי") ומשכה לתחום ולרשת קהל רב ומגוון. "היום גם סבא מגיע עם הנכדה לאכול סושי. זה לא היה כך בעבר. זה היה אוכל אליטיסטי יקר של הבוהמה התל אביבית", הם אומרים.