"בתי המשפט איבדו סבלנות כלפי יזמים שלא רושמים בטאבו"

בית המשפט העליון דחה לאחרונה ערעור של חברה יזמית, לאחר שלא רשמה בטאבו את זכויותיו של רוכש דירה במשך 7 שנים לאחר שנכנס לדירה.

מדובר בתושב תל-אביב שרכש דירה חדשה ברחוב החלמית בדרום העיר בשנת 2002, מהחברה היזמית רונידן לבניין. לימים גילה הרוכש כי החברה לא ביצעה רישום בטאבו בחלוף 7 שנים מיום כניסתו לדירה, וזאת בניגוד לחוק המכר הקובע כי יש לבצע את פעולות הרישום תוך זמן סביר ובהקדם האפשרי.

בחודש ספטמבר 2012 הגיש הרוכש הגיש שתי תביעות נגד החברה, באמצעות עורכי הדין אורית טובים ואבי מורה. האחת הוגשה לבית המשפט המחוזי בגין אי-רישום הדירה בטאבו, ובה ביקש לבצע את הרישום; והשנייה לפיצוי כספי בסך 350 אלף שקל, שאותה הגיש לבית משפט השלום, והיא עדיין מתנהלת בימים אלה.

לטענת הרוכש בשני כתבי התביעה, הוא רכש את הדירה תמורת 700 אלף שקל, בנוסף ל-14 אלף שקל הוצאות משפט, ואף ניתנה לו האפשרות לבחור מקום חניה. אלא שלאחר הכניסה לדירה התברר לו כי בחניה שבחר כבר עושים דיירים אחרים שימוש. כשפנה לחברה היזמית קבלן הופנה הדייר לוועד הבית, וכתוצאה מכך התגלע סכסוך בינו לבין דיירי הבניין על רקע החניה בבניין.

בתביעות טען הרוכש כי רק לאחר שפנה לייעוץ משפטי בשל הסכסוך, גילה כי כל זכויותיו בדירה טרם נרשמו בטאבו. לטענתו, פניותיו לחברה היזמית לא נענו, ולכן לא נותרה לו ברירה אלא לפנות לבית המשפט.

עוד טען הרוכש בתביעות כי בעת רכישת הדירה שילם הוצאות משפט שכללו את רישום זכויותיו בטאבו, דבר שטרם בוצע, ועל כן החברה היזמית לא מילאה אחר התחייבויותיה.

בנוסף הוא טען כי אי-רישום בטאבו מקנה לו זכות לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה המוערך על-ידו ב-10%, שווה ערך ל-180 אלף שקל, שכן קונה פוטנציאלי עשוי להירתע מרכישת הדירה שזמן כה רב לא נרשמו על שם המוכר. "עיכוב כה ממושך עשוי לעורר בליבו של הקונה כזה חשש שמא יש פגם בזכויותיו של המכור ולגרום לכך שיחדל להתעניין בדירה".

בתביעות ביקש הרוכש מבית המשפט להורות לחברה לבצע רישום של הבית המשותף ורישום הדירה והחניה שלו בטאבו. זאת, נוסף לתשלום של 350 אלף שקל המורכב מסך של 180 אלף שקל בגין ירידת ערך הדירה, השבת הוצאות הטיפול המשפטי שכללו את רישום הדירה שלא בוצע וסך של 180 אלף שקל פיצוי על הפרת ההסכם.

מחלוקת עם רמ"י

מנגד טענה החברה היזמית כי אי-הרישום בטאבו אינו תלוי בה, ומקורו במחלוקת מול רשות מקרקעי ישראל בעניין גובה דמי ההיתר שדורשת הרשות מהחברה. החברה אף טענה כי בשל המצב הבעייתי, יש לצרף את רשות מקרקעי ישראל כמשיבה בהליך.

בפסק דין שניתן בדצמבר 2013 קיבלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, רות לבהר-שרון, את התביעה וציינה כי החברה קיבלה שוב ושוב ארכות לביצוע הרישום בשל טענתה למחלוקת המתנהלת מול רמ"י, ולמרות הזמן הרב שחלף לא נקטה גם שום אמצעי לפתור את המחלוקת.

לבהר-שרון התירה לחברה להשלים את רישום הדירה בטאבו בתוך 75 יום. היא הוסיפה כי אם לא תבצע זאת בזמן שנקבע, תיאלץ החברה לשלם לתובע הוצאות בסך 30 אלף שקל ובנוסף פיצוי בסך 2,000 שקל נוספים בכל חודש בגין איחור ברישום הדירה בפועל.

רונידן הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, שדחה את הערעור אך פטר את החברה מתשלום של 2,000 שקל בחודש בגין איחור ברישום.

לדברי עו"ד אורית טובים, חרף העובדה שהקבלנים בישראל מודעים לחובתם למסור את הדירה עם רישום מסודר בטאבו, רבים מהם פוסחים על פרוצדורה זו, מפני שאין בה רווח כלכלי אלא רק התעסקות ביורוקרטית מתישה.

"פסק הדין מראה כי לבתי המשפט נמאס מתופעה שבה יזמים אינם רושמים את זכויות הקונים בטאבו", מסבירה טובים. "הבעיה החמורה היא שרוב הדיירים כלל אינם מודעים שבמשך שנים ארוכות הם מתגוררים בדירה שכלל לא רשומה על שמם. חשוב לומר לאותם בעלי דירות כי ערך הדירה שלהם יורד, והם מגלים זאת רק כאשר הם מעוניינים למכור את דירתם, או כאשר הם נתקלים בבעיה במימוש זכויותיהם, כמו סילוק יד של זר העושה שימוש בחניה".