ניתוח "גלובס": על השד העדתי בהיפרדות קק"ל מהמדינה

לאחרונה התריע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין מפני האיום של קק"ל, שלפיו ביולי הקרוב תבוטל האמנה בינה ובין המדינה, וכל אדמותיה יופרדו מאדמות רשות מקרקעי ישראל וישווקו באופן עצמאי על ידה.

ברשות קק"ל 2.5 מיליון דונם שחלק גדול מהם מעורבבים לחלוטין בקרקעות של רשות מקרקעי ישראל. וינשטיין טען שיש צורך בהיערכות חירום מול ההודעה של קק"ל, מחשש לכאוס מוחלט בתחום שיווק הקרקעות ומפני ההשלכות החמורות שיהיו לכך על מחירי הדירות.

בכירי קק"ל, ובראשם המנכ"ל מאיר שפיגלר ומנכ"ל חברת הנכסים הימנותא אלכס חפץ, מצויים כעת בעיצומו של מסע הפגת חששות. הם מתחייבים כי תעשיית המינויים והזרמת הכספים המפוקפקת לעמותות המקורבים תיפסק, וכי הם יהיו חשופים לביקורת ציבורית. כמו כן טוענים כי ברשותם תוכנית מסודרת לתכנון-שיווק עצמאי לטובת התחרותיות בשוק המקרקעין, שעליה הם עובדים כבר שנתיים, ומתחייבים שלא ידרשו לקבל לידיהם קרקעות המצויות בהליכי שיווק או בהליך תכנוני מתקדם, ושיאפשרו לרמ"י להשלים את התהליך.

לבסוף מתחייבים בכירי קק"ל שהיזמות התכנונית-שיווקית העצמאית שלהם תחול על קרקע שלהם בלבד, שמצויה בחיתוליה מבחינה תכנונית. מדובר ב-1.5 מיליון דונם של קרקע חקלאית המצויים ברובם באזורי ביקוש במרכז, רובם המכריע בחוזי חכירה של קיבוצים ומושבים. בתחום זה מתנמנם לו שד עדתי, שבהיפרדות קק"ל מרמ"י עלול לפקוח את עיניו.

הקיבוצים והמושבים שנקראים "ההתיישבות הוותיקה", מכפר מל"ל ועד נהלל - ברובם אשכנזיים - מחזיקים חוזי חכירה היסטוריים שנחתמו מול קק"ל. בחוזים זכויות קנייניות חזקות יחסית של "חוכר לדורות". המושבים המכונים "ההתיישבות הצעירה" - מזרחיים ברובם - נוסדו אחרי קום המדינה בעיקר בפריפריה ומחוץ לאזורי הביקוש, ומחזיקים בחוזי חכירה של רמ"י שבהם הוגדרו זכויות קנייניות רופפות יותר, עם המושג "בר רשות" (מושג שביהמ"ש הגדיר כ"זכות של מי שאיננו נחשב פולש לקרקע").

כשהמדינה מיסדה את משטר הנחלות והאגודות, וכתנאי לתוספות קרקע שהוקצו לקיבוצים ולמושבים לצורך האחדת תקן הנחלות, כולם נאלצו לקבל על עצמם את הכללים שבחוזי החכירה של רמ"י. במילים אחרות, חוזי קק"ל ההיסטוריים יישמרו בארכיונים, אולם כולם כפופים לתנאים של חוזי רמ"י, ובראשם התנאי הבא: כשהמדינה תרצה להפשיר קרקע חקלאית לצורך בנייה למגורים, החקלאים יקבלו פיצוי על פי כללים "שייקבעו מעת לעת במועצת מקרקעי ישראל", בלי קשר לסוג חוזה החכירה ההיסטורי שלהם.

עד בג"ץ הקרקעות ההיסטורי בעתירת הקשת הדמוקרטית המזרחית, "ההתיישבות הוותיקה" האשכנזית - מכפר מל"ל ועד נהלל - נאחזה בהסדרים שהתחיל לגלגל בזמנו אריק שרון, ולפיהם פיצוי ההפשרה ייגזר משווי הקרקע אחרי שינוי הייעוד. מושב רשפון יקבל מיליון דולר לדונם מופשר, ומושב כפר יובל יקבל 10,000 שקל לדונם מופשר. על סעיף הפיצוי בגין הפשרת קרקע חקלאית התחולל המאבק החברתי-קרקעי הגדול ביותר בתולדות המדינה, ששיאו בבג"ץ הקשת הדמוקרטית והולדת המושג "צדק חלוקתי".

המאבק הסתיים בקביעה, שרמ"י תשלם לחקלאים פיצוי אחיד בכל הארץ בגין הפשרת קרקע חקלאית, בלי קשר לסוג חוזה החכירה ההיסטורי, אלא על פי השימוש שנעשה בקרקע (שלחין, מטעים וכו'). הפיצוי מסתכם לכל היותר בכ-50 אלף שקל לדונם. יש הטוענים שבגלל הפיצוי הנמוך נתקע כל התהליך של הפשרת קרקע חקלאית לצורכי מגורים, בשל סירובה של "ההתיישבות הוותיקה" לפיצוי המגוחך לטעמם.

אם קק"ל תפריד את קרקעותיה מקרקעות רמ"י, אין שום ספק ש"ההתיישבות הוותיקה", האשכנזית ברובה, תדרוש לחזור לחוזי החכירה ההיסטוריים שנחתמו בזמנו מול קק"ל, ובכך להשתחרר לחלוטין מכללי הפיצוי של רמ"י בהפשרת קרקע חקלאית. אם זה יקרה, צפוי מו"מ עקשני ואינסופי בין קק"ל לחקלאי "ההתיישבות הוותיקה" על שוויו של כל דונם חקלאי לצורכי הפשרה למגורים. לבעיה זו בכירי קק"ל אינם מציגים פתרון בשלב זה.