לא יעזרו צעקות געוואלד

בשלהי חודש יולי 2009, וכלקח ישיר מן המשבר הפיננסי העולמי חייב המפקח על שוק ההון דאז, ידין ענתבי, את גופי הביטוח, הגמל והפנסיה לפרסם מידע על מדיניות ההשקעות העתידית שעל פיה הם מתכוונים לנהל את תיק ההשקעות. מידע זה כלל הן אפיקי השקעה והן מדדי יחס, קרי, תשואות עתידיות שאותן הם מעוניינים להשיג. אף שזה נשמע מוזר, עד אז התייחסו ופרסמו הגופים המוסדיים רק את ביצועי העבר, כך שהחוסך התקשה לבחור גוף מוסדי שמדיניות ההשקעות שלו תואמת את טעמיו וצרכיו, וכן לבחון את איכות ניהול ההשקעות לעתיד.

באחרונה פרסמו הגופים המוסדיים בישראל את מדיניות ההשקעות הצפויה שלהם לשנת 2015, ובכך הם איפשרו לציבור החוסכים לטווח ארוך לקבל אינדיקציה טובה באשר להרכב נכסי החיסכון הפנסיוני. עם זאת, הניסיון מלמד כי מיעוט בלבד מבין החוסכים טורחים להתעכב על הרכב הנכסים על מנת לבחון אם זה הולם את צרכיהם הספציפיים.

חלק גדול מהחוסכים המקבלים את המידע על מדיניות ההשקעה רואים בזאת יציאת ידי חובה שלהם ושל החברה המנהלת. מעיפים מבט בדוח, אינם טורחים לנסות ולהבין את תוכן הדוח, מניחים אותו במגירה, ושוכחים ממנו. חלק נכבד אחר של החוסכים פשוט מתעלמים מן האינפורמציה החשובה הכלולה בו. רק מעטים מתייעצים עם אנשי-מקצוע מתחום ההשקעות והחיסכון הפנסיוני כדי לבחון את מדיניות החברה וההלימה בן הרכב הנכסים של מכשיר החיסכון ארוך-הטווח לפרופיל הפיננסי האישי שלהם.

בחינה של הרכב הנכסים במסלולי הדגל של הגופים המוסדיים בשוקי הגמל וביטוחי המנהלים לשנת 2015 מלמדת כי הגופים המוסדיים בישראל מביעים אמון בביצועי הרכיב המנייתי בתיק ההשקעות. גופי החיסכון ארוך-הטווח הגדילו בחדות את הרכיב המנייתי בעשור האחרון, וכעת הם מחזיקים בין 30% ל-40% מנכסיהם במניות.

ההחזקה המוגדלת במניות נשענת על היגיון בריא, וזאת על רקע העובדה שלאחר הראלי של השנים האחרונות בשוק איגרות-החוב המקומי והגלובלי, פוטנציאל התשואות העתידי בשוק החוב נמוך מתמיד. בנתונים אלו, התשואה התיאורטית הנגזרת מהשקעה במניות ברמת הרווחיות הקיימת, צפויה להיות גבוהה מהותית מן החלופות הקיימות בשוק החוב.

העובדה שמדובר במכשירי חיסכון לטווח-ארוך מפחיתה עבור רבים מן החוסכים את החשיבות של התנודתיות הגבוהה המובנית בהשקעה בשוק המניות לעומת התנודתיות הנמוכה יחסית המובנית בשוק החוב, ומגבירה את האטרקטיביות של הגדלת מינון הרכיב המנייתי בתיק החיסכון לטווח-ארוך.

על אף האמור, אין להתעלם מן התמחור הגבוה יחסית של מדדי המניות הגלובליים המרכזיים.

בארה"ב - מדד ה-S&P-500 המרכז את ההשקעה ב-500 מניות השורה הראשונה במשק האמריקני, נסחר במכפיל רווח עתידי - על בסיס רווחיו החזויים בשנת 2015 - של כ-17 פעמים הרווח העתידי. זאת, ביחס למכפיל רווח עתידי ממוצע בחמש השנים האחרונות של 13.6, ומכפיל רווח ממוצע עתידי בעשור האחרון של 14.1.

מכפיל רווח הוא אינדיקטור כלכלי (יחס פיננסי) המשמש להערכת שווי-מחיר של חברות. זהו כלי בסיסי לבדיקה ראשונית של כדאיות הקנייה של החברה. הוא יכול להראות האם החברה נסחרת במחיר נמוך או גבוה משווייה האמיתי.

אסור שהעובדה כי האלטרנטיבה בשוק החוב אינה אטרקטיבית בשל עליית מחירי האג"ח והירידה בתשואות, תטשטש את גובה שוק המניות שבו מחירי המניות לאחר ראלי רב-שנתי אינם נמוכים בפרספקטיבה היסטורית.

היה ובניגוד לתחזיות המקובלות שוק המניות הגלובלי לא ייטיב עם המשקיעים, הרי שהמסלולים הכלליים של החיסכון לטווח-ארוך צפויים לספוג טלטלה לא קטנה. במצב עולם כזה, משקיע מבוגר החוסך בחיסכון לטווח-ארוך עשוי לספוג נזקים כבדים אשר אינם בני תיקון, בשל אופק החיסכון המוגבל.

"מודל החיסכון הצ'יליאני" החותר להגביל בין שיעור נכסי הסיכון בתיק ההשקעות לגיל החוסך אמור להתמודד עם אתגר זה. אולם במקום להמתין כמו ברווז במטווח להמראת המודל הפנסיוני החדש על מגבלותיו השונות, יש להקדים תרופה למכה אפשרית ולהתייעץ עם אנשי-מקצוע רלבנטיים בכל האמור לתמהיל נכסי הסיכון בתיק חיסכון לטווח-ארוך.

המודל הצ'יליאני - כינוי שניתן למודל כלכלי-ליברלי לניהול כספי ביטוח פנסיוני, שתוכנן ויושם לראשונה בצ'ילה משנות ה-80 עד היום, כשהרעיון המרכזי של המודל הוא התאמת מידת הסיכון לגיל החוסך. בישראל מכונה גם "מודל חכ"מ" (חיסכון כספי מותאם).

במשבר הפיננסי של שנת 2008 נתקפו חוסכים פנסיוניים רבים בפאניקה מסוכנת, וגרמו לעצמם נזק כבד בעת שפדו כספי טווח-ארוך בשיאו של המשבר, או לחלופין העבירו כספים אלו למסלולים נזילים והחמיצו את גל העליות בשווקים הפיננסיים, אשר החל ברבעון השני של שנת 2009.

בישראל - חלק לא מבוטל מהמשקיעים זעקו וזעמו באותה עת, כי הם לא היו מודעים להרכב נכסי הסיכון של מכשירי החיסכון ארוך-הטווח, והאשימו את הגופים המוסדיים בחוסר זהירות ובאי-אחריות בבחירת הרכב תיק הנכסים. החוסכים הפנו אצבע מאשימה גם כלפי המדינה שביצעה את "רפורמת בכר" והוציאה את ניהול החיסכון הפנסיוני מן הבנקים והפקירה אותם בידי גופים לא-בנקאיים.

דווקא בימים אלה, שבהם המגמה בשווקים חיובית וכספי החיסכון ארוך-הטווח מניבים תשואה נאה זה תקופה ארוכה, ראוי כי החוסכים לא יתעלמו מהרכב נכסי הסיכון בתיק החיסכון ארוך-הטווח ויבחנו בהתאם להבנתם, באופן עצמאי או באמצעות יועצים מקצועיים, את ההתאמה בין רמת הסיכון במסלול החיסכון ארוך-הטווח למאפיינים הספציפיים של כל אחד ואחד מהם, ולא ינהגו כבנות-היענה.

צעקות געוואלד (הצילו, אסון!) ופעילות תחת לחץ בעתות של משברים פיננסיים אינן דרך התנהלות מומלצת בזמנים כאלה, ומשברים כלכליים אינם שולחים לנו הודעת וואטסאפ לפני שהם מתרחשים. כאשר מרבים להתלונן על "עודף-רגולציה", דווקא הצהרה מראש של גוף מוסדי על מדיניות ההשקעה שלו היא רגולציה חיובית ומבורכת.

הכותב הוא האסטרטג הראשי בקבוצת איילון