הארוחה של ביבי

בתוך פרשיות המטבח, והן רבות, יש אחת שאינה זוכה לתהודה שלה היא ראויה. כך נכתב בדוח מבקר המדינה על הוצאות ראש הממשלה: "עובדים במשרד רה"מ שילמו מכיסם הפרטי הוצאות אישיות של ראש הממשלה בלי לקבל על כך החזר מהקופה הקטנה תמורת הקבלות". זה נראה לי כמו גזל של אנשים שהפרוטה בוודאי לא מצויה בכיסם בשפע. אפשר לומר, וחסידי בנימין נתניהו בוודאי יאמרו זאת, שראש הממשלה לא מתעסק בזוטות כאלה. שזה משונה. עובדה - הוא זוכר להקפיד לא לשלם כמעט על שום דבר מכיסו. זה אצלו כמעט דבר קדוש, צורך נפשי. כפי שאני ואחרים נוכחנו לדעת בכמה מקרים. הנה אחד מהם, בשביל ההמחשה:

לא הניד עפעף

יום אחד נתניהו טילפן והציע שניפגש לארוחת צהריים. לפני שיצאתי מהבית אמרתי לאשתי שכנראה אאחר מאוד לחזור, כי בשום אופן לא אשלם את החשבון. נפגשנו במסעדה, אכלנו, דיברנו. הגיע זמן חשבון. נתניהו לא הניד עפעף, וגם לא אבר אחר. החלטתי לנהוג כמותו. המשכנו לדבר, הוא מביט בי, אני עושה עצמי כאילו כלום.

ביקש את החשבון

בסוף, אחרי התמהמהות ארוכה, הוא כבר תפש את העניין וביקש את החשבון. המלצר בא, והניח אותו לידי. הזזתי את החשבון לאמצע השולחן. שוב המתנה ארוכה. ואז כנראה שנתניהו נזכר ששרה מחכה לו בבית, ולהרגיז אותה גרוע יותר מאשר לשלם את החשבון. הוא פנה אלי: "נשלם חצי-חצי?" נו, לכך כבר הסכמתי, אם כי מקובל שמי שמזמין הוא המשלם. אבל הסכמתי, תאמינו לי - מתוך רחמים עליו. ראיתי כמה הוא סובל כשהוא צריך לשלם מכיסו.

איזה איש קטן, חשבתי לעצמי, ואני זוכר את הסיפור כל אימת שצפים על פני השטח מעללי שרה. זה עוזר לי לזכור ששניהם אותו הדבר, שני קמצנים מזן העלוקות החושבים שמגיע להם הכול, גם שישלמו בשבילם. גם אלה שעובדים בעבורם.

מסתרי הקול ה"סמכותי"

יהיו שיאמרו "מה זה קשור לתפקודו של נתניהו כראש הממשלה?" אני חושב שאדם מביא אתו לתפקיד, כל תפקיד, גם את אופיו. לכן זה קשור. אבל מעבר לכך, גם בדברים שקשורים ישירות לתפקוד, נתניהו הרי כשל. דיור, ביטחון, דיפלומטיה, כמעט כל דבר שנוגעים בו. הבעיה הייתה ונשארה שיש יותר מדי חסידים המסרבים לראות את הדברים ה"קטנים" כביכול, ואלה לא רוצים לראות גם את המחדלים הגדולים. אז מה הם עושים? מתעסקים עם קולו ה"לא-סמכותי" של הרצוג, שיש לו קול של הבס האגדי פיודור שליאפין לעומת קולו של דוד בן-גוריון, למשל.