"ירו עליי בתוך הנגמ"ש, אבל הוא המשיך לנסוע - למטרה"

בדרכי לראיון עם חיים אלמוזנינו, מנכ"ל דואר ישראל הפורש, התלבטתי מה השאלה הראשונה שאשאל אותו לפני שנצלול יחד למשבר בחברה וסיכויי ההצלחה של התוכנית להבראתה. ברגע שהגעתי למשרדו, כבר בכניסה צצה השאלה מאליה. המשרדים המוזנחים, השער שלא נפתח אלא רק לאחר שהמזכירה מבקשת מהשומר שיואיל בטובו לפתוח, המאבטחים בכניסה שמתעלמים מנוכחותך ועוסקים בשאלת כוס התה שלהם, ההזנחה והכיעור של הבניין ובקיצור - כל מה שמגלם תרבות ארגונית קלוקלת, שריד לימים רחוקים המזכירים ארגונים ממשלתיים שימיהם היפים חלפו מזמן.

אלמוזנינו לא מתחמק: "לצערי, נכון. הארגון הזה - אין לו מה למכור, אלא שירות. לא ימכור שירות - לא ישרוד. אין לו שום יתרון אחר, אין לו שום מוצר שהוא מוכר, למעט שירות. בשנים האחרונות הארגון נלחם על חייו, אבל לפי פירמידת הצרכים של מסלו הוא קודם כל היה צריך לחיות, ולכן הוא נאלץ להשקיע בשירות מעט יחסית, כי קודם כל הוא היה צריך לחיות. זה לא מה שאני חושב עליו כרגע; זה משהו שאמרתי אותו בערך ביום הראשון או השני שנכנסתי למערכת, ועדיין הייתי צריך להקצות את מרב תשומת הלב ולדאוג שהחברה הזאת תשרוד. עם זה, בתוכנית ההבראה שכבר כולם מכירים אותה, שהוגשה בסוף 2013, הפרק הראשון מדבר על שירות. חלק משמעותי מאוד מההסכם והתוצאה של תוכנית ההבראה מדבר על שיפור השירות".

- היית צריך לעשות הסכם הבראה כדי לשפר את השירות?

"לגמרי. מהרבה סיבות. הסיבה הראשונה היא כדי לשנות את מה שאתה ראית ואת מה שאנחנו ראינו, כלומר צריך לשנות את התרבות הארגונית של החברה. יש לנו הסכם קיבוצי חדש שמאפשר שינוי, גם של ההנהלה וגם של העובדים, למה שהחברה הזו צריכה לעשות. אני חייב להגיד לזכותם של העובדים ונציגיהם - ואני מדבר על הנציגים גם בהסתדרות - הם הבינו את זה יחסית די מהר בתוך המו"מ, שחייבים לשפר את השירות, ובלי שיהיו לנו את היכולות לקחת את זה למקום הנכון, לא תהיה תקומה לחברה.

"הדבר השני זה כשאתה חושב איך תשלם את המשכורות בחודשים הקרובים, אז אתה שם את הכסף כדי לשלם את המשכורות - ומדובר ב-7,000 משפחות שמתפרנסות - עוד לפני שאתה שם אותו, לצערי הרב, בשירות. כשהסדרנו את נושא יציבותה של החברה, והסדרנו את נושא יחסי העבודה, אין לנו במה להשקיע כרגע אלא בשירות. אני חייב להגיד בהגינות, זה תהליך - לשנות את שעות העבודה, לשנות את חלוקת הדוורים. זה הכל תהליך".

- אני זוכר את הכניסה שלך לתפקיד, ואני לא זוכר את קריאות השבר שלכם, שלך ושל היו"ר, מהיום הראשון או בתחילת הקדנציה. כלומר זה לא היה. מלבד החשש שיש להחזר חובות לבעלי אגרות החוב, לא יצרתם רושם שאתם במשבר כבד.

"נכנסתי לתפקיד בסוף 2011. כעבר זמן קצר הוצאתי מכתב שאמר שאם לא יטפלו במשבר כמו שצריך, יתרות המזומנים שלנו ילכו ויתמעטו, ונגיע למשבר איפשהו ב-2014. בסוף 2011 הגשתי תוכנית הבראה. אני לא נמצא בסיטואציה של להעביר ביקורת, אבל צריך מישהו שישתף פעולה, וזכיתי לשיתוף פעולה מלא, מכל הגורמים, רק בתוכנית שהגשתי על 2013. זאת אומרת, הייתה תוכנית ב-2011 וכולם חשבו שבגלל שזה לא קורה מחר בבוקר, אז אפשר לחכות. כולם חשבו שאולי יהיו פתרונות אחרים. בסופו של דבר, כאשר ב-2013 הקיר שלתוכו רצנו התקרב, כולם התגייסו. אני אומר כולם ואני מתכוון לכולם, כולל יו"ר ההסתדרות שנכנס לעובי הקורה באופן אישי. אני יכול להראות לך את התוכנית בכתובים".

- ואז אתה בא ומנסה לדבר עם העובדים ולשכנע אותם שיש כאן משבר, והם מצדם רואים בך את האחראי למשבר. בדיעבד, אולי עשית טעויות בדרך שבה טיפלת ביחסים עם העובדים בתחילת הדרך?

"אין לי שום טענה - לא לגבי העובדים ולא לגבי נציגות העובדים. הם בחרו בדרך שלהם, ואני בשלי. צריך לראות בסופו של דבר את התוצאה שמראה שכנראה הדרך הייתה מצוינת. אני לא יודע אם בגללם או בגללי, אבל עובדתית הגענו להסכם עם מימון שרצינו ממשרד האוצר; עם מערכת יחסי עבודה חדשה בתוך ההסכם; עם הסכם קיבוצי חדש; עם רגולציה חדשה שטיפלה בכל מה שרצינו - גם בצד של השירות, גם בצד של התעריפים, גם בצד של הקלות בכל מה שקשור לשירותים חדשים, ודברים נוספים".

- זאת אומרת שמשבר היה חייב לקרות?

"הייתי שמח אם זה לא היה. אני חושב שאף אחד לא נהנה ממה שהיה פה בתוך התהליך, אבל אם אתה שואל אותי אם אני מסופק ואם אני מוכן לשלם עוד פעם את המחיר כדי להגיע לתוצאה כזאת, התשובה היא כן. שמע, קרתה פה מהפכה, דבר כזה לא קרה עשרות שנים".

- מהו הלך הרוח של מנכ"ל שבאמצע הכהונה רואה משבר מתקרב ומקבל משותפיו, שאמורים לעבוד לצדו, מהרגולטור, כתף קרה מאוד - ואני מתכוון לכל מה שקרה עם שר התקשורת לשעבר, גלעד ארדן, שבעצם לא רצה שתישאר?

"אני באופן אישי נחוש מאוד ואופטימי מאוד. לא היה לי עניין אישי עם אף אחד. ברגע שהבינו שבאמת כל המטרה שלי היא לתקן את הדואר, אני חושב שההתנגדויות הלכו והתמעטו. בסופו של דבר, שר התקשורת כרגולטור נתן את ידו לצמצום מספר ימי החלוקה של דואר לבתים, שזו הליכה רחוקה מאוד, רק על מנת להציל את החברה ולשפר את השירות במקום שצריך. הוא הוריד משהו שלא צריך, כדי לתת משהו שכן צריך.

"הוא הסכים להעלות תעריפים, ואני מעריך אותו על כך. הוא היה בסופו של דבר לא פופולרי לטובת הצלת החברה ושיפור השירות לאזרח. בסוף צריך להסתכל על השורה התחתונה והוא לקח על עצמו סיכון כדי להציל את החברה. הוא היה יכול באותה מידה להגיד 'עזוב, לא רוצה, שישברו את הראש האוצר'".

- אחרי כל מה שעברת איתו - כל ההדלפות נגדך, כל מסע הרדיפה הפומבי - ואתה מוצא לנכון לפרגן לו. זה יפה.

"כי בסופו של דבר, לכל אורך הדרך, לא פיתחתי מערכת יחסים אישית עם אף אחד. מערכת היחסים שלי הייתה עניינית מאוד, וגם במחלוקת איתו עשיתי כל מה שיכולתי כדי להיות ענייני. אם לא הייתי כזה, לא הייתי מצליח להגיע לתוצאה ולמהפכה שנעשתה. בשורה התחתונה, סופרים את הכסף במדרגות. אם הוא לא היה חותם ב-17 בנובמבר על הנייר - אין לנו כלום. והוא חתם".

- ואם הוא לא היה חותם?

"אין לי מושג, באמת אין לי מושג. לא היה לנו כסף, לא היינו בהסדר, לא היינו פותרים את הבעיות עם מחזיקי אג"ח. אני מניח שמחליפו, שזה ראש הממשלה, לא היה מטפל ולא מתעסק בזה. היינו תחת חסות בית המשפט באופן אינטנסיבי, אולי היינו עם נאמן, אולי היינו עם מפרק".

- אי אפשר היה לעשות את הרפורמה מבלי להעלות מחירים? למה זה נופל על הציבור?

"מי שמעלה את המחיר זו ועדת ציבורית שנקראת ועדת רייך. הוועדה הקודמת, ועדת שגיא, קבעה שהתעריפים יחזיקו עד 2010. זה אומר שמאז 2010, ברוב המוצרים הדואר היה הפסדי, ולכן הוועדה קבעה שיש להעלות את התעריפים".

- ובסוף כל התהליך אתה עוזב?

"התוכנית מאתגרת מאוד. היא לא תוכנית של זבנג וגמרנו. זה שינוי מהותי בכל מה שקורה בחברה ל-4 שנים. אני חושב שצריך לתת למישהו אחר לבוא עם האנרגיות ולהתחיל מהנקודה החדשה. לא אמרתי מעולם שיש לי כוונה להישאר פה 8 שנים".

- אולי בעצם זו הנקמה המתוקה שלך. עכשיו אתה אומר לכולם 'ניצחתי. עכשיו תעשו מה שאתם רוצים'.

"אני לא מסכים בכלל. הייתי שמח מאוד לבוא ולהיות המנכ"ל של הדואר, ושמישהו אחר יביא לי את התוכנית ויגיד לי 'מפה לך תיישם'. באמת. אני חושב שזו יופי של נקודת פתיחה. בשביל שיא חדש צריך מישהו אחר".

- היו לך נקודות משבר בתהליך, שבהן רצית לעזוב?

"בוודאי שכן, אבל כשאתה בוחן את זה, זה לוקח בדיוק 4 שניות. השתנה משהו בתמונה הכללית? האם לצורך העניין, אני עדיין יכול להשיג את מה שאני חושב שהארגון הזה והחברה הזו צריכים, או לא? האם השתנה משהו בתפיסה שלי לגבי מה נכון, לגבי האמת. התשובה היא לא".

- אחד הנכסים הכי משמעותיים במאבק היה העמידה של רשות החברות ומשרד האוצר מאחוריך, ואי-ההסכמה שלהם להדיח אותך - כפי שרצו במשרד התקשורת.

"כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו מגויסים לעניין, וגם משרד התקשורת".

- ירו עליך בתוך הנגמ"ש?

"ירו, אבל הנגמ"ש המשיך לנסוע, קדימה - למטרה. אז יכול להיות שקצת נעלבתי, והרגשתי שזה לא הוגן, אבל עוד פעם - בסוף הייתה מטרה".

- הייתה לך הזדמנות לשבת ב-4 עיניים עם ארדן? השלמתם בסוף?

"אני לא דיברתי אתו, הוא לא דיבר אתי. הוא היה יכול לתקוע את זה בקלות, ואני מאוד מעריך את העבודה שהוא עשה".

- והעובדה שמונה יו"ר שמהרגע הראשון הייתה לו מטרה ברורה להזיז אותך?

"אני לא יודע על מטרה ברורה כזו. עדיין, בסופו של דבר, להביא את התוכנית כתוכנית הבראה לדירקטוריון, זה דירקטוריון שהוא עמד בראשו. בסוף, תסתכל על התוצאות".

- כיצד אתה רואה את החלק ברפורמה להכנסת משקיע פרטי לתוך החברה? אולי האוצר חיפש פשוט כסף למימון פיטורי העובדים?

"אני לא חושב. קודם כל, צריך לממן את התוכנית, וזה בהחלט יעזור, אבל אני חושב שזה חלק מהשינוי. אני חושב שהחברה מצד אחד צריכה לשרת כחברה ממשלתית, אבל מצד שני צריכה להתנהג כמו חברה עסקית לכל דבר כי היא נמצאת בשוק תחרותי לחלוטין. כל השירותים שלה בסופו של דבר, במוקדם או במאוחר נמצאים בתחרות מלאה, וכדאי שהיא תתנהל ככה. אין ספק שמשקיע פרטי יאיץ את התהליך שבו החברה תתפוס את עצמה ואת שירותיה כמו כל חברה פרטית או עסקית אחרת. תזכור שאם ייכנסו 20% - עדיין 80% זה חברה ממשלתית, אבל לדעתי, ה-20% האלה יעזרו בהאצת השינוי התרבותי והארגוני של החברה".

- האם משקיע פרטי לא נוגד את הרעיון של שירות לכלל האזרחים?

"הסיבה העיקרית שדואר בעולם ובישראל ממשלתי, זה שהוא צריך לספק שירות אוניברסלי שהוא לא רווחי. והוא יותר מוצר חברתי. ככל שהזמן חולף, הנתח של האוניברסלי פוחת והנתח של הפרטי, החבילות, עולה. בסוף התהליך, הדואר לא יצטרך להיות בכלל ממשלתי במובן של ספק שירותים אוניברסלי, ולכן התהליך הזה כרוך גם ביציאה מהממשלה, כי הוא נכנס לשוק תחרותי, הוא חייב להתמודד באותם כלים של המתחרים, וזה אחד הבסיסים העיקריים של תוכנית ההבראה. עם זאת, כשאתה לוקח משקיע פרטי, אתה גם חייב להוריד לאט-לאט את המושכות ואת האזיקים של הרגולציה. זה התהליך".

- היית ממליץ לחברות להיכנס ולהשקיע בדואר?

"אני חושב שהפלטפורמה מצוינת, וגם ההסכם הקיבוצי הוא בסיס מצוין".

- בסופו של דבר, כדי לסגור את כל ההסכם נזקקתם לשיתוף פעולה מצד מחזיקי האג"ח ואיום מצדם להגיש בקשת פירוק.

"'שיתוף פעולה' זה לא הביטוי הנכון. מחזיקי האג"ח נתנו לנו בעצם תמונת ראי למצב שאנחנו נמצאים בתוכו. סירבנו לכל אורך הדרך לפתור את בעיית מחזיקי האג"ח, עם כל הכבוד להם. היה הסכם בינינו שנקרא 'אג"ח או השטר', שהגדיר את מערכת היחסים. הם רצו לשפר את מצבם. אנחנו לא מצאנו לנכון לשפר את מצבם מתוקף העובדה שיש לנו הסכם. אני לא מכחיש את העובדה שיש בעיה בחברה. אמרנו שהפתרון היחיד שמבחינתנו הוא פתרון קביל הוא הבראה. הם היו שמחים מאוד שנפתור את זה בדרך הרבה יותר קצרה, ואנחנו סירבנו.

"סירבנו, כי זו חוכמה קטנה מאוד לפתור את בעיית מחזיקי האג"ח ולהשאיר את החברה עם הבעיה. במילים אחרות, הפכנו להיות מאוד-מאוד לעומתיים כלפיהם ולא נותרה להם ברירה אלא לדרוש את גיבוש תוכנית ההבראה. הם טענו שהחברה נמצאת במסלול של התדרדרות, ואנחנו לא הכחשנו את זה מעולם. העניין היחיד שאמרנו שהפתרון הוא פתרון של הבראה. הם רצו דברים אחרים. הם רצו לברוח מהמשוואה הזאת ולהגיד 'תן לי את זה, תן לי ביטחונות', וזה אומר שהייתי צריך להעדיף אותם על להעדיף את האזרח הפשוט".

- יש סיכוי שתחזור לנהל חברה ממשלתית בעתיד?

"Never say never. על פניו, עושה רושם שאני מתכוון לחזור עכשיו לשוק העסקי, וכנראה שזה גם מה שאעשה. המחיר ששילמתי לא פשוט, אז התשובה היא שאני מעדיף שלא, אבל אני לא יכול להגיד לך שזה לא יקרה".

עיקרי תוכנית ההבראה

■ תקן החברה יקטן ב-1,200 משרות בתקופת ההסכם. במסגרת זו, ממצבת העובדים נכון ל-22.9.2014 יפחתו 650 משרות עובדים קבועים ועוד 300 משרות עובדים יותר מ-5 שנים. מתוך יתרת העובדים בעלי ותק של יותר מ-5 שנים, יקלטו לקביעות 500 כנגד פרישת ה-650 ועוד כ-500 יהיו בגדר עובדים ממתינים לקביעות

■ הדוורים ייחלקו דברי דואר רשומים עד 1 ק"ג, דברי דואר עד 1 ק"ג למגזר העסקי (צרורות) ודברי דואר עד 0.5 ק"ג למגזר הפרטי, תוך העמדת הכלים המתאימים על-ידי החברה

■ שימוש ברשתות שיווק חיצוניות, הן למתן שירותי אשנב הן למסירה וקבלה של דואר: א. כתחליף לסוכנויות שנסגרות ב. כתגבור לסוכנויות עמוסות ג. לעמידה בפריסה של חובה אוניברסאלית בפריפריה, ללא פגיעה בסניפי דואר קיימים

■ שיעור מסירת דברי הדואר הרשומים על-ידי הדוורים יעמוד על 90% מסה"כ דברי הדואר הרשומים המיועדים לחלוקה על-ידם. ייקבע תוך 30 יום מנגנון פרס/קנס אפקטיבי על-ידי החברה והוועד

■ שינוי שעות הפתיחה של יחידות הדואר: סניפי הדואר ייפתחו 3 ימים בשבוע בשעות 8:00-20:00 ברציפות, יום/שניים ייפתחו ב-8:00-13:30 וביום שישי ב-8:00-12:00. עובד יעבוד עד יומיים בשבוע עד 20:00 בערב (פיצול או משמרות)

■ העובדים מתחייבים שלא להתנגד להנפקה. כוונת המדינה להקצות עד 20% למשקיע פרטי ולאחר מכן להנפיק עד שיעור מצטבר של לא יותר מ-40%. כל זכות שתינתן למשקיע הפרטי שהיא מעבר למי שרכש בהנפקה תינתן לתקופה שלא תעלה על 7 שנים. שיעור החזקת המדינה בחברה לא יפחת מ-60% במשך 10 שנים מההסכם או מתום 3 שנים מיום אובדן הזכויות האמורות למשקיע האמור, המאוחר מביניהם. מוסכם כי חברת בנק הדואר תישאר בבעלות מלאה של חברת הדואר