ההתנהגות של בזק ושל הוט בימים האחרונים מזכירה מדוע DNA של מונופולים, נאורים ככל שיהיו, אינו משתנה. מונופולים אוהבים להרוויח זמן, זוהי בעיקרון הטקטיקה שלהם, כל הזמן לנסות ולהתיש את הרגולטור והמתחרים ולגרום להם להישבר, וזאת משום שתמיד אצל המונופולים השארת המצב על כנו היא הדרך הטובה ביותר להמשיך ולגרוף את השמנת על חשבון הציבור.
בזק בינלאומי עשתה את זה כאשר נפתח שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות, בזק עשתה את זה כאשר חברות הכבלים נכנסו לשוק הטלפוניה והאינטרנט והפילה להם את הרשת, והטריאופול של חברות הסלולר עשו זאת כאשר החלה ניידות המספרים: מנסים לתקוע את התהליך כבר בהתחלה, על מנת לבלום את פרץ האנרגיה הראשוני ולגרום ללקוחות לפקפק בתהליך המעבר.
בזק מנסה לשדר מסר פייסני, של הסכמה עם רפורמת השוק הסיטונאי בשוק הקווי, אבל בסופו של דבר ברגעי משבר פורץ ממנה זרע המונופול, והיא חזרה לסורה. כל יום שיעבור ולקוחות ייתקעו במעבר בין ספקי התשתית - הם יותר ויותר יתייאשו ויוותרו על הניסיון.
היתרון של בזק תמיד היה ביכולת שלה להתחכם, במובן שהיא נותנת אבל גם מקבלת. הפעם זה לא קרה, ולכן הטעם המר שנותר אצלה ואצל המשקיעים. בזק לא הבינה שאבי ברגר, מנכ"ל משרד התקשורת, לא ייתן לה לשחק את המשחקים האלה של דחיות והערמת קשיים, חזרה מהסכמות וחוזר חלילה. וכן, בזק צודקת בהרבה דברים מבחינה מקצועית, אבל היא רחוקה מאד מלהיות צדיקה בסיפור הזה.
ברגר הוא טכנולוג, ואי-אפשר למרוח אותו בסיפורים שהרשת עובדת כך או אחרת. הטמעת תהליכי עבודה זו המומחיות שלו. כאשר בזק אומרת שאי-אפשר טכנולוגית להעביר לקוח בתנאים מסוימים, אז ברגר שם כדי להראות לה שניתן. אם ברגר לא היה בנקודת הזמן הזאת במשרד התקשורת, הרפורמה בשוק הקווי לא הייתה מתרוממת.
כבר נכתב כאן בעבר, המזל הגדול של בזק היא שהציבור עדיין רואה בה חברה חיובית, חברה שמספקת טכנולוגיה ושירות ברמה גבוהה, ולכן הציבור גם מוכן לשלם פרמיה על מנת להיות מנוי שלה. לבנות קרדיט ציבורי זו מלאכה סיזיפית לאורך שנים, ובזק הצטיינה בזה. אבל הקרדיט הזה לא מובטח לה לעד, וככל שהציבור יגיע למסקנה שהיא מקשה על התחרות ומחבלת בניסיונות המעבר שלו למתחרים - בזק סתם תגרום לעצמה נזק מיותר.
בכלל, לא ברור מהי האסטרטגיה של בזק. מה היא רוצה באמת? איך בזק עושה את הטעויות הקשות הללו, מקוממת עליה את הרגולטור, מקוממת עליה את המתחרים, ועכשיו גם עשויה לקומם עליה את הציבור בתרגילים הקטנוניים שלה.
בזק חייבת להבין שהמשחק נגמר, ועליה לספק את כל מה שהרגולטור דורש ממנה ללא כחל ושרק, כיוון שכעת היא צוברת התנגדות שרק הולכת וגוברת, והיא תשלם על כך מחיר יקר.
כבר עכשיו ישנם קולות במשרד התקשורת שמברכים על כך שהחברה לא קיבלה הקלות מראש לביטול ההפרדה המבנית ולמיזוג עם yes. אז אם בזק רוצה להילחם - שתילחם בדרכים משפטיות ותלך ותבקש צו על תנאי כנגד הפקעת הרשת שלה, או שתבוא עם כל טיעון אחר כדי לעצור את הרפורמה. אבל אי-אפשר להמשיך ולשחק את המשחק הצבוע של החברה שמצד אחד אומרת שהיא בעד שוק סיטונאי - ובצד השני נציגיה מנסים לגנוב עוד הישג, עוד הקלה, להערים עוד קושי.
זו כבר לא שאלה של מי צודק, זו שאלה של מי חכם, ובזק חייבת לעצור עכשיו, להפסיק עם ההתחכמויות ולתת לרגולטור את מה שהוא דורש. ואם היא חושבת שנגרם לה עוול - שתנהל אותו אחר-כך, דרך הבג"ץ שהגישה.
עם הוט המצב הרבה יותר חמור. מול הוט משרד התקשורת לא מפגין את אותה הנחישות שהוא מפגין כלפי בזק, ולכן הוט עושה מה שהיא רוצה.
הרכות שהמשרד מפגין כלפי הוט היא בגדר תעלומה. אי-אפשר להבין את זה. המפעילים לא מבינים איך הוט נחלצת מהרפורמה על גבי תשתיותיה, והמשרד פשוט קופא מולה. הרבה הצהרות, הרבה איומים, אבל בתכל'ס היכולת של הוט להנדס את הרגולציה בארץ לאורך שנים היא פשוט פנומנלית.
כתבות
ני"ע
