שרה צרורה

הגועל נפש שעלה מדוח מבקר המדינה על הוצאות מעון ראש הממשלה הביאו לפחות לדבר אחד טוב: סוף-סוף יש סדר יום לבחירות בישראל. זו לא הכלכלה טמבל, גם לא אידיאולוגיה או ביטחון. מצע? זו מילה גסה. התחייבויות לבוחר ותוכניות ארוכות-טווח? מילים זרות. זה ביבי או לא ביבי, אין משהו אחר.

מכת המנע של נתניהו לדוח מבקר המדינה ושיתוף-הפעולה מעורר הפלצות עם מושיק גלאמין רק חיזקו וביססו את ההבנה שמשהו מאוד לקוי מתרחש בבלפור 3. הסרטון שהיה אמור להקדים תרופה למכה, הפך למכה בעצמו. התברר כי העלילה הייתה מלאה יותר חורים מבשטיח. המאמצים הכבירים של נתניהו לבלום ולהדוף כל טענה על נהנתנות ובזבזנות החזירו אליו את השיח והביאו לחידוד האג'נדה. בבחירות 2015 האישי הוא ציבורי, והציבורי הוא אישי.

ומי ששם את שרה בפרונט שלא יגלגל אחר-כך עיניים. הסרטון המאלף שהובילה הגברת ובו לוהק בעלה לתפקיד שחקן אורח, נותן לגיטימציה מלאה לשים את הדברים על השולחן: מדינה שלמה נכנסה השבוע לסחרור, לטלטלה מטורפת, בגלל חזירות של אישה אחת ובעלה שמבקר המדינה קבע שהם התבלבלו קצת והשתמשו בכסף שלנו כדי לממן לעצמם את החיים הטובים. עורכי דין ומלחכי פנכה נופפו בניירות באולפנים, הטוויטר סער, הפייסבוק עלה על גדותיו, הווטסאפ השתולל. באולפנים רבו על מנות של סושי, על הוצאות מופרזות של טייק אווי, על סידורי שיער ופאן מכספי ציבור ועל קבלות בסכומים זעומים על טיפות אף שראש הממשלה, שמחזיק בתיק השקעות עב ככרס, לא טרח לדאוג שיוחזר לעובדיו. מדינה משוגעת.

ח"כי ושרי הליכוד הופיעו באולפנים כמי שכפאם שד. מירי רגב וגילה גמליאל דיברו בחיל ורעדה. שטייניץ, אקוניס, הנגבי ואדלשטיין נכנסו למארבים עם רוני מאנה ועורכות דינו של מני נפתלי. וגם ארדן וכ"ץ הבינו שהמרוץ לאוצר עובר דרך דוח מבקר המדינה, והבוקר אפילו סמל תנועת החירות, בני בגין (!) נשלח לנקות את הרפש בגל"צ. מעניין אם אימו של המצפון הליכודי, עליה השלום, הייתה מסכימה להכניס את מושיק גלאמין לסיור כזה במעון ראש הממשלה.

היה עצוב עד מביך לשמוע את רובם. חוץ מסילבן שלום שגילה אומץ (ומסכן בכך את תפקידו הבא) ובוגי יעלון שנמלט עד לתערוכה בהודו הרחוקה, יצאו כל הח"כים להגן על המולדת.

כולם התביישו במסרים שהתבקשו לדקלם, אבל הם פשוט יודעים שהדרך לשולחן הממשלה בקדנציה הבאה עוברת דרך הגנה על שרה. זו הסיבה המכרעת להסכמתם להופיע. את זה יודעים כולם בלי יוצא מן הכלל. אין נושא שבעלה לא מתייעץ איתה. כשמדובר במינויים שתלויים בראש הממשלה הוא צריך לקבל גם הסכמה וגם אישור. בליכוד טוענים כבר שנים שמי שאחראי לשיבוצים של השרים זו שרה. תשאלו את שרי הליכוד שבזמן המשא ומתן הקואליציוני ב-2009 ביקשו פגישות עם הגברת.

די להם להיזכר איך נפתלי בנט ואיילת שקד כמעט נותרו מחוץ לקואליציה בשביל להבין מה עלול לקרות למי שלא אהוד על-ידי הגברת. גם בנט ושקד למדו לקח. שקד גיבורה לדבר על כל נושא שבעולם. היא חורכת אולפנים, קורעת את מי שיושב מולה בדיונים. כשזה מגיע לשרה לשונה מתקצרת. גם בנט, הקצין הגיבור מהסיירת מפחד לדבר. הלוחם הנועז, שכבר היה נתון בסכנת חיים ולא מצמץ, מאבד את עוז רוחו למשמע המילה שרה. חוש ההומור והאסרטיביות שלו בבת-אחת מתפוגגים. הפעם היחידה שהאיש שלא מתנצל התנצל, הייתה כשדיבר על קורס הטרור שעבר לדבריו יחד עם שרה. אז היא מעורבת או לא? תחליטו אתם.

מעצב השיער של שרה

זה שהגברת מונעת מנתניהו להיפגש עם עיתונאים מסוימים (יש רשימה של עיתונאים מוחרמים שהיא גיבשה בעצמה) כמו גם עם חברי ילדות שאינם לרוחה, זה שטויות. זו בעיה שלו. כשהיא מנצלת תקציבי מדינה לצרכים פרטיים כפי שקבע המבקר, משפיעה על החלטותיו של ראש הממשלה וקובעת עם מי יתנהל המו"מ הקואליציוני, זו כבר בעיה שלנו.

שרה נתניהו לא מועמדת לבחירה אבל היא הופכת את עצמה לנושא לדיון ציבורי כשהיא משתמשת בכספינו, ומביאה לשינויים בלוח הזמנים של ראש הממשלה. בסביבתו של נתניהו מתארים משברים חוזרים ונשנים בסדר גודל של המשבר האיראני כשצריך להביא את מעצבי השיער למעון הרשמי או לאירועים שבהם משתתפים בני הזוג. בכל מקום שאליו מגיעים נתניהו ורעייתו מוקצה חדר קטן שנסתר מעיני התקשורת, שם מבצע המעצב ביראת שמיים את מלאכת הקודש. אותו לחץ תקף גם על הבאת הטייליסטיות, השפים והמאפרות כמו סנדרה רינגלר ושגב משה.

לא מזמן, בערב הצגת נבחרת הליכוד בגני התערוכה, חל בלבול, לא עלינו, בלוח הזמנים של הגברת, שהקדימה להגיע לפני מעצב הצמרת. המהומה שפרצה בקרב העובדים הזכירה הכנות לצונאמי רב נפגעים. על הצעקות ניצח יועצה ומקורבה של הגברת, ניר חפץ, שהטיל את משימת הבאת מעצב השיער על אחד ממארגני האירוע. ההיסטריה גברה כשהתברר שרישיונו של מי שעמד ליפול עליו התיק נשלל וצריך למצוא מישהו אחר שיסע לתל-אביב להביא את ז'אן שלנו (מהתמונה שהעלה ז'אן לאינסטוש יומיים לפני הפצת הסרטון, שבה נראים גלאמין והגברת בפתח המעון, נראה שגם הוא היה שם). בסופו של דבר מצא את עצמו אחד מעובדי הליכוד ממתין 10 דקות ברכבו מתחת לביתו של ספר העל. מנהל האירוע, דרך אגב, פוטר על-ידי חפץ והגברת במחאה על כישלון תיאום הזמנים לקיצור קצוות השיער (אחר-כך הוחזר לעבודתו).

האירוע הזה נשמע איזוטרי, אבל כמות המשאבים, האנרגיות וכוח-האדם שמושקעת בו, כמו גם ההתעסקות ותשומת-הלב שאירועים כאלה סוחטים מנתניהו היא אדירה. אתמול סיפר ברדיו אחד מאבות הבית שתבעו את בני הזוג שנתניהו נהג לבקש מעובדי המעון לעשות מה שהגברת מבקשת, רק כדי שיהיה שקט. לעובדי מעון ראש הממשלה יש סיפורים כאלה למכביר. אין בהם כדי לשנות את מפת המנדטים, הם לא יזיזו קולות מימין לשמאל. הם רק מפריכים את הבקשות של ראש הממשלה לתקוף אותו ולא את רעייתו.

אתמול הצליחו לגייס בלשכת ראש הממשלה שורה ארוכה של ראשי ערים שגינו את ה"מתקפות הפרועות" נגד ראש הממשלה ששכח לדאוג לעובדים, הזמין אוכל במאות אלפי שקלים ודרש מהמדינה לשלם עבורו את מס הבצורת של הבריכה בקיסריה. מאז קו בר לב במלחמת היום הכיפורים לא נראו כאלה ביצורים. ביממה האחרונה הופעלו לחצים כבדים גם על ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת לצאת בגילויי תמיכה פומביים. מסע השכנוע כלל אזכור של התיק לענייני ירושלים שברקת אולי ירצה לקבל אחרי הבחירות. בליכוד מכחישים.

הנצלנות נמצאת בדברים הקטנים

דווקא הדברים הקטנים בדוח הם הכי מעצבנים. זה לא מאות אלפי השקלים שהוצאו על אוכל וניקיון מכיסה של המדינה, זו לא הבזבזנות או הראוותנות. זו התערובת הקטלנית של קמצנות, נצלנות וגסות רוח מול עובדים חלשים, שהארנק שלהם קטן יותר מזה של ראש הממשלה, שמשתכרים שכר מינימום, ומפחדים להגיד לא כשמבקשים מהם ללכת לקנות מצרכים. ועוד יותר מכך- חוששים או מתביישים לפתוח את הפה ולבקש החזר.

מבקר המדינה הצביע על 3 מקרים כאלה. עובדי מעון ראש הממשלה לדורותיהם מספרים על מספר גבוה בהרבה, על עובדים זוטרים שהיו נשלחים לקנות מצרכים לבית כעניין שבשגרה. וזה לא רק מוצרי צריכה בסיסיים. זה גם סיגרים לנתניהו שעלותם גבוהה בהרבה מ-42 שקל, שעובדים בכירים לצד זוטרים נשלחים למלחה לקנות ומעולם לא ראו את הכסף חזרה. מעניין כיצד יגיבו בני הזוג כשיצוצו עוד עדויות ויתברר שבמשך שנים זו השיטה.

נתניהו לא נופל פה על עבירות כספיות, סביר להניח שזה גם לא משפיע על יכולתו לקבל החלטות או על התאמתו לראשות הממשלה. ובכל זאת מראש ממשלה מצופה להפגין דוגמה אישית ולתת כבוד ויחס אנושי לעובדיו. הם לא נתינים, הם עובדים בעלי זכויות ומשפחות שנותנים את נשמתם למענו. לא מזמן שהה אחד מהם שעות ארוכות בבית בבלפור לאחר שנתניהו העביר את כל הפגישות שלו מהמשרד למעון הרשמי. כשבטנו החלה לקרקר, פנה העובד למטבח המתפורר מהסרטון. הריר שלו כבר החל לנזול כשעובד אחר פרס לו סנדביץ מפתה אל מול עיניו. רגע לפני הביס הציצה הגברת למטבח ומיד אב הבית הודיע לעובד שהמטבח סגור ונועד לשמש את בני הבית בלבד. העובד נותר פעור פה ובעיקר רעב. הסנדביץ העסיסי נותר בדמיונו בלבד.

דפוס ההתנהגות המכוער הזה חוזר שוב ושוב בסיפורים של עובדי המשרד הלשכה והמעון וגם מדוח המבקר מבצבץ בין השורות חוסר הרגישות שהפגינו בני הזוג לחשמלאי שהוזמן לבית בקיסריה בשבתות וחגים.

בהקשר הזה אפשר להזכיר ראש ממשלה אחר (שעומד למשפטים אין-ספור), שהגיע ביום ראשון ללשכתו ושאל בעדינות את עוזריו אם ניתן יהיה לשלוח מישהו למעון הרשמי לטפל בקליטת האינטרנט לאחר שכל הסופ"ש לא הצליח להתחבר לרשת. עוזריו השיבו שיש איש מחשבים בכוננות כל השבת ותהו למה ראש הממשלה פשוט לא ביקש. אולמרט השיב שלא רצה להפריע לעובדים בשבת ולכן גלש מהטלפון הנייד.

חצי הכוס המלאה

ואחרי כל זה, אולי צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה. פרט לבית בקיסריה ולבית ברחוב עזה, לבני הזוג נתניהו עוד שני חצאי בתים שקיבלו בירושה. עם מותו של הפרופ' בן ציון נתניהו, ירשו ראש הממשלה ואחיו עידו את ביתו של אביהם, בית אבן פרטי עם חצר, ישן ויפהיפה בלב שכונת קטמון הישנה בירושלים. הבית השני הוא זה שירשה שרה יחד עם אחיה מאביהם, המחנך והסופר שמואל בן ארצי. על הבית הזה שנמצא בשכונת רמות מתקיימת מלחמה עקובה מדם שהוטל עליה צו איסור פרסום. אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה - אין הוצאות ניקיון על הבית בעזה, וגם לא על חצאי הבתים שקיבלו בירושה.

ומה יאמר הציבור?

האניגמה הגדולה היא איזו פרשנות ייתן הציבור לדוח מבקר המדינה. הסקרים הראשונים לא מעידים על כלום. הדברים צריכים להיבחן ממרחק של שבוע ויותר. אי-אפשר להקיש מהאופן שבו זזו המנדטים לכיוון נתניהו והליכוד אחרי פרשת הבקבוקים. את הפרשה ההיא הובילה התקשורת העוינת, הוצאות מעון ראש הממשלה מעוגנות במסמך רשמי של מבקר המדינה. מדובר במבחן ציבורי מעניין גם למבקר. האם הציבור מעריך את החותמת שלו ורואה בו גורם בכיר נטול פניות, או שהוא נתפס כחלק מהתקשורת המגויסת והסטמפה שלו שוות ערך לידיעה עיתונאית.

טיבן של פרשות כאלה להסתבך. אולי יהיו עדויות נוספות שיגרמו לפרשה הנוכחית להמשיך להתגלגל, אולי היא תגווע. אם השיח על הבזבזנות והנהנתנות של ראש הממשלה יישאר כאן עד הבחירות, הוא עלול להוות עבור נתניהו והליכוד פיגוע מתמשך, או שעוצמת הפרסומים תביא שוב את הציבור להתבצר מאחורי ראש הממשלה.

האשם שהטיל נתניהו על מני נפתלי ועל ציפי לבני, מעיד שגם בליכוד לא יודעים לנבא כיצד הסיפור ייגמר. יותר משלבני מהווה סכנה לביטחון המדינה, מפלס הלחץ של נתניהו מהווה סכנה לכל כור גרעיני בסביבה. ככה לא מדבר אדם שבטוח בניצחונו. התגובות ההיסטריות שיצאו מהליכוד גורמות לתהות האם נתניהו חושב שהבחירות הן בין מני לביבי.

אם עד השבוע השלט שהצליחו צעירי המחנה הציוני לתלות על מצודת זאב היה הניצחון היחיד שלהם במערכת הבחירות, נראה שבימים האחרונים הם מתחילים להתעורר מהקומה. הלקחים מפרשת הבקבוקים הופקו, המחנה על יושביו התעשת. יו"ר מטה הבחירות, איתן כבל, נכנס לדמות והחל לעשות סדר בכוח. הוא פירק את המערכת המסורבלת שהקים שמעון בטאט, הזיז עשרות יועצים שלא ברור מה היה תפקידם, ניטרל את משרד יחסי הציבור, הביא את האסטרטג ראובן אדלר שהביא את תמי שיינקמן, והחל לנהל את העסק בצורה יעילה ואפקטיבית. למורת רוחם של העיתונאים ההדלפות צומצמו. כבר אין צורך בחדר שהוקצה במטה לטובת בדיקות הפוליגרף שעמדו לעשות לאנשי המטה שנחשדו בהדלפה. בחודשיים האחרונים שרץ המטה מנהלים של מנהלים. כל החלטה שהתקבלה בוטלה על-ידי ראש מטה אחר. אם ב-2015 סרטונים ביוטיוב הם מדד לתפקוד מטה הבחירות, אז נראה שהמחנה הציוני בכיוון הנכון.

במפלגה הוחלט שלא לתקוף את נתניהו על דוח המבקר מחשש שזה רק יעלה לליכוד את מספר המנדטים. במחנה הציוני זו הייתה החלטה אסטרטגית. בבית היהודי השתיקה נבעה מחוסר ברירה. בנט לא הוציא מילה על ההוצאות המופרזות של בני הזוג נתניהו. בין אם יתקוף ובין אם יגבה- הוא יפסיד קולות בימין לטובת נתניהו. בסוף השבוע שעבר שהה בנט בגבעת-שמואל. בין בית מדרש לבית כנסת הזכיר יו"ר הבית היהודי את סוגיית המנהרות ואת "צוק איתן". בליכוד נבהלו מהאש שניתחה בנושא הרגיש מכיוונו של בנט והענישו את שר הכלכלה בהורדת סרטון שלו מדף הפייסבוק של ראש הממשלה. המלחמה בין הליכוד לבית היהודי עדיין קרה. ההתחממות בדרך.

"יחד כל הדרך"

בינתיים בנט תוקף גם את אלי ישי (שיצא בשבוע הבא נגד לפיד), אבל ברחוב החרדי תוהים למה הבית היהודי מתמקד רק ב"יחד" ולא מעלה על המוקד גם את ש"ס ואריה דרעי. יש מי שמהמר שביום שאחרי הבחירות ישקע הדם הרע וישי ודרעי ישבו זה לצד זה בדיוק כמו גפני וליצמן. ישי רמז בראיון לרדיו קול ברמה שזה אפשרי, אבל בתכל'ס הוא מתמקד כרגע בזוגיות עם ברוך מרזל ועם נתניהו.

בימים האחרונים, ישי ומרזל, שבתחילה שמרו על ריחוק מסוים והגדירו את החיבור בינהם כ"גוש טכני", מרבים להופיע יחדיו באירועים ומגדירים את החיבור ביניהם כאמיתי. בליכוד במקביל, מספרים שגם הברית בין ישי לרה"מ מתהדקת. ביום שישי האחרון נצפה רכבו של יו"ר יחד ליד הבית ברחוב בלפור.

במטה תנועת יחד ברחוב כנפי נשרים בירושלים מצב הרוח מרומם להפליא. הסקרים בתקשורת מתייצבים על 5 מנדטים פלוס, והסקרים הפנימיים מצביעים על פוטנציאל של לא פחות מ-9. באתרים החרדיים דווח השבוע שיש אפילו סיכום בין נתניהו לישי על תיקי הפנים והדתות אם יחד תגרוף יותר מ-6 מושבים בכנסת. גם הידיעות על מינויו של ארז וינר למנהל מטה יום הבחירות עברו בדממה לנוכח ההחלטה לפרסמם בשעה שכל התקשורת עסקה בידיעות על מעלליה של הבית ברחוב בלפור 3.

מהליכוד נמסר בתגובה: "הטענות מופרכות והזויות. לא נפל שום טעות בתכנון לוח הזמנים, איש לא פוטר וברור שגם לא הוחזר. הדברים הם אסופת שקרים ומהווים לשון הרע. גם הטענה לגבי הסיגרים לא הייתה ולא נבראה ואינה מופיעה בדוח המבקר וכך גם לגבי שרבוב שמו של ניר ברקת. צר לנו כי אתם נותנים ידכם, לאחר העיסוק הנרחב בדוח המבקר, להכפשות והשמצות שקריות שנועדו לנסות להפיל את שלטון נתניהו והליכוד ולהחליפו בממשלת שמאל עם ציפי ובוז׳י".