החיים בפלקון קרסט

הבדיחה על חשבונה. אחרי אלפי המילים שנכתבו השבוע על דוח מבקר המדינה, על תחושת הבחילה והטעם המר בפה, דבר אחד לא יוצא לי מהראש, ועמכם הסליחה על העיסוק באזוטריה: מנגינת הפתיחה בסרטון של שרה עם מושיק גלאמין. או שהזוג נתניהו ניחן בהומור עצמי יוצא דופן או שמישהו בצוות הקמפיין של הליכוד החליט להריץ בדיחה לא רעה על חשבון אשת רה"מ, שהרי אוזניהם הרגישות של חובבי סוגה עלית לא יכלו לפספס את העובדה שהמנגינה נלקחה מאופרת הסבון האמריקאית "פלקון קרסט", פצצת הרייטינג של רשת CBS בשנות ה-80 ששודרה בין "דאלאס" ל"שושלת". במרכז העלילה, לטובת המעטים שהחמיצו, ניצבת לא רק אחוזה מפוארת, אלא בעיקר הגברת אנג'לה צ'אנינג - דמות כוחנית ומרשעת, עשירה ומושחתת, השולטת ביד ברזל במשק היין שבבעלות משפחתה ורודה בכל סביבתה. 9 שנים שרדה הסדרה ההיא, כמניין השנים שבילו (לא ברצף) בני הזוג נתניהו במעון רה"מ ברחוב בלפור בירושלים. הגברת צ'אנינג ירדה מהמסך כשהרייטינג צנח. האם זה גם הסוף הצפוי לבני האצולה המקומית שלנו?

בין לונדון לירושלים. נתניהו העריץ את ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר. לאחר מותה ספד לה: "היא הייתה מנהיגה דגולה... בעלת נחישות, אמונה עצמית, כוח, אישה גדולה... היא העניקה השראה לדור של מנהיגים פוליטיים". אבל נדמה שההשראה הסתכמה במדיניות כלכלית ניאו-ליברלית ולא חלחלה להיבטים אחרים של נורמות חייו. "דניס (בעלי) ואני החלטנו לא להעסיק עוזרת", סיפרה בעבר תאצ'ר על חייה במעון הרשמי בדאונינג 10. "כשלא היו לי חובות אחרות, עליתי לדירה לארוחה מהירה של סלט, ביצים שלוקות או 'כריך בובריל'. אבל בדרך כלל, בעשר או באחת עשרה בלילה, הייתי ניגשת למטבח ומתקינה דבר מה - הכרנו כל דרך אפשרית להגיש ביצים וגבינה ותמיד היה משהו במקרר שאפשר לפרוס... מזכירות מהמשרד הפוליטי, שלא קיבלו את משכורתן ממשלם המסים, תמיד הושיטו יד". שנויה במחלוקת ככל שתהיה מדיניותה הכלכלית, תאצ'ר באמת הייתה אישה גדולה. למרבה הצער, אי אפשר לומר זאת היום על ראש ממשלת ישראל.

זו לא הכלכלה. רבים מתומכי נתניהו מצביעים ליכוד למרות מדיניותו הכלכלית ולא בזכותה. אילו היו נדרשים להצביע בנושאים כלכליים-חברתיים בלבד, תרשו לנו לנחש, עמיר פרץ ושלי יחימוביץ' היו מזמן ראשי ממשלה. ככל שמעמדו הסוציו-אקונומי של האזרח נמוך יותר, כך גדל המשקל שהוא מייחס דווקא להיבטים לאומיים בבואו לקלפי. בשמאל נוטים לייחס זאת למדד האינטליגנציה של המצביעים בתוך זלזול מתנשא בהם, אבל העדפת הלאומי על פני העצמי אינה דבר טיפשי - אלא אצילי. ראוי להעריך את זה, אבל לא פחות חשוב - להתמודד עם זה. עם כל הכבוד לסוגיות הכלכליות-חברתיות, שינוי אמיתי במפה הפוליטית יגיע רק אם מחנה המרכז והשמאל ישכנע שהקו המדיני שלו טוב יותר לישראל. לא לכיס. שהקלף הביטחוני של נתניהו הוא בלוף. זו לא משימה קלה והיא דורשת הרבה יותר מקמפיין מושחז. זה מחייב תהליך ארוך, עמוק, סיזיפי. רוב רובו של הציבור צפוי לאמץ מודל של יד ברזל מול הטרור, חזקה בהרבה מזו של נתניהו, בצד יד נוספת שמושטת לשלום ולתהליך מדיני אמיץ וכן. נראה שהרצוג ולבני התחילו להפנים זאת, השאלה היא אם זה לא מעט מאוחר מדי.

חזק בסלולר. משה כחלון הצהיר השבוע שהוא תומך בהפעלת תחבורה ציבורית בשבת, בעיקר כדי לסייע לאוכלוסיות חלשות שאין בבעלותן רכב. לרגע היה נדמה כאילו האיש באמת חזק ונחוש מול כל "קבוצות הכוח" כמו שהוא אוהב לקרוא להן. אבל אז קראתי את ההסתייגויות באותו משפט ממש: "זאת ובלבד שההחלטה על כך תהיה ברמת הרשות המקומית ועפ"י החלטת התושבים, כך שקיומה לא יפר את האופי והמרקם הדתי-קהילתי של הקהילות השונות". נו, טוב, יש קבוצות כוח שאפילו סופר-כחלון לא יכול להן. שבת שלום לכל הקהילות.