"איף יו וונט טו שוט - שוט, דונט טוק". אביגדור ליברמן אוהב מאוד את המשפט הזה, שהיה אחד הפופולריים ביותר במערבונים הוליוודיים. כמו בכל קלישאה, יש גם בזו חוכמת חיים, אבל לא רחבה כמו שליברמן מבקש שנחשוב. לפעמים אפשר לרצות נורא לירות, אבל חשוב יותר לדבר במגמה למנוע את הצורך לירות.
מה זה "שוט", בדיוק?
ליברמן אומר את הדברים ביחס למדיניותו של ראש הממשלה כלפי איראן. אלא שהנושא רציני מדי מכדי להפעיל עליו קלישאות. מה זאת אומרת "שוט"? לצאת מחר עם שחר להפציץ את הכורים האיראניים וכל מה שקשור אליהם? האם זו התרופה? האם היא יכולה לרפא או שמא היא גרועה מן המחלה עצמה? ליברמן אוהב נורא לדבר בלשון סגי נהור, לפזר רמזים תוך כדי חצי קריצה. אבל כשמנהיג פוליטי מבקש לשגר את טייסינו להטיל פצצות במדינה אחרת, אכזרית ומסוכנת, אני מבקש הסבר קצת יותר פרטני. אני מצפה לדעת בדיוק - אבל בדיוק - למה הוא מתכוון. אחרת אין לי אפשרות לדעת כיצד להתייחס לזה.
כנפי יונה או מטוסים
לליברמן יש כוונה מוצהרת להיות ראש הממשלה. אם לא מחר, אז מחרתיים. אבל להגיע לשם. מדי פעם הוא משנה את חברבורותיו לצורך זה, לפעמים הוא עוטה את כנפי היונה, ולעיתים את כנפי המטוסים. ליברמן כן ולא. מי שמצביע בשבילו בעצם לא יודע למען איזו מטרה הוא מצביע. כי הדברים משתנים אצלו, לעיתים מקצה אל קצה.
שכן של אחוז החסימה
אני מניח שליברמן מבין שזה לא יקרה בבחירות אלה. הוא יותר מדי רחוק מהפסגה, ויותר מדי, הרבה יותר מדי מבחינתו, קרוב לאחוז החסימה. הקרב שלו עכשיו הוא יותר כדי לשרוד מאשר כדי לכבוש. אבל לא בגלל זה הוא מדבר על הצורך לירות. הוא עושה זאת מכיוון שהוא מאמין בכך, והוא מביא את מנחם בגין כדוגמה, ומשום כך זה מטריד. כי איראן בזמן בגין אינה אותה מדינה שהיא היום. אבל זה מה שקורה כאשר במקום לחשוב "יורים".
רחוק מההדק
כשלעצמי, לא הייתי רוצה לראות את ליברמן מחוץ למשחק הפוליטי. אני מוציא מהשיקולים את נושא היושר האישי או הציבורי. אני רוצה שיישאר כי הוא מתסיס את המערכת, גם ימין וגם שמאל, וזה בהחלט עושה לה טוב. כל עוד הוא לא האדם שצריך להחליט אם "לדבר" או "לירות".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
