פלוג מיצתה הורדות הריבית

החלטת בנק ישראל להוריד אתמול (ב') את הריבית לרמת שפל של 0.1%, התקבלה במשק בהפתעה וזכתה מיד לפרשנויות רבות, שבמרכזן שאלת השפעתו של המהלך על שוק הדיור. משום מה, שאלה אחת נותרה מחוץ לדיון הציבורי והיא כיצד יפעל בנק ישראל כעת כדי להגשים את יעדו, זאת לאחר שמיצה את הורדת הריבית ככלי של מדיניות מוניטרית.

תשובה אפשרית לשאלה כלולה בהודעת הבנק שליוותה את החלטת הריבית: "בנק ישראל ישתמש בכלים העומדים לרשותו, ויבחן את הצורך בשימוש בכלים שונים על מנת להשיג את מטרותיו". משפט זה התווסף לפני כמה חודשים להודעות הריבית שמפרסם הבנק, כאשר ברור לכול כי הכוונה היא לחזרה אפשרית למדיניות של הקלה כמותית. כלומר, רכישת אג"ח ממשלתי כדרך להבטיח הרחבה מונטירית.

כדי להבין מהן מטרותיו של הבנק, אשר הגשמתן תצדיק את השימוש בהרחבה כמותית, צריכים לחזור למכלול הנימוקים למהלך הורדת הריבית החודש. לפי הודעת בנק ישראל, הוא רוצה לשמר את הרוח הגבית שהאיצה את הצמיחה ברבעון האחרון של 2014 והחזירה את מגמת גידול התוצר מעל לרמה של 2.5% לשנה. לדעת הבנק, הפיחות שנרשם ברבעון השלישי של השנה היה חלק מאותה רוח גבית, אלא שמאז דצמבר הוא נשחק והיה עליו לפעול על מנת לשמר את התעצמות הייצוא.

מעבר לאותו היבט של הצמיחה הכלכלית, הבנק גם פעל כדי להחזיר את תוואי האינפלציה ליעד הרשמי של 1% עד 3% לשנה. ירידת מדד המחירים לצרכן בשיעור של 0.9% בינואר, וירידה נוספת בפברואר, הן רק עוד שלב בשרשרת של ירידות אשר הביאה את האינפלציה השנתית לתחום השלישי ואת הציפיות לאינפלציה לרמה שנמוכה מ-1% לשנה. בנק ישראל אינו יכול להישאר אדיש לנתונים כאלה כי הם נמצאים במוקד המנדט שלו.

אילו נתוני שער החליפין היו מראים על המשך הפיחות ייתכן שהבנק היה מחליט להמתין תקופה נוספת במקום להוריד את הריבית. אכן, הפיחות של הרבעון השלישי של 2014 הוא ששכנע את הבנק שלא להוריד ריבית מעבר לרמה של 0.25% לשנה בתחילת הרבעון האחרון של השנה שעברה. כאמור, מציאות זו השתנתה והנסיבות שבהן הבנק קבע כי ישקול מחדש את הורדת הריבית - הפכו לממשיות כבר בחודש ינואר.

חייבים לציין בהקשר זה כי בנק ישראל הוא בסך הכול חלק ממגמה עולמית. מרבית הבנקים במשקים המפותחים מתמודדים עם ריביות אפסיות, והבנק המרכזי האירופי אף הלך רחוק יותר מבנק ישראל והנהיג סוג של תוכנית הרחבה משלו. מסתבר כי הרצון לשמר את הייצוא ולתרום לאינפלציה באמצעות השילוב של ריבית נמוכה ושער חליפין גבוה ככל האפשר, אינו נחלתו הפרטית של בנק ישראל.

על רקע מערך השיקולים האלה ברור כי לשאלת מחירי הדירות היה הפעם, ככל שניתן לשפוט, משקל קטן יותר מהשיקולים האחרים. הבנק הזכיר כי משקל רכישת דירות על ידי משקיעים ירד, ואילו הזוגות הצעירים חזרו לשוק לאחר שהשתכנעו, ככל הנראה, כי תוכנית מע"מ אפס ירדה מהפרק. בכל מקרה, הבנק מוכן לקחת סיכון שהמהלך שבו נקט יגרום להעלאת הכדאיות ברכישת דירה להשקעה משום שמדובר בתזוזה קטנה יחסית. יתר על כן, הוא מבין כי בסופו של דבר שיקולי סיכון במחירי דירות ייכנסו גם הם למשוואה, במיוחד למי ששיקולי ההשקעה שלו הם לטווח ארוך.

אך גם אם הבנק המרכזי היה צופה שלהורדת הריבית תהיה השפעה על מחירי הדירות, ספק אם היה פועל אחרת. הנגידה קרנית פלוג יודעת כי היא נותרה, לעת עתה, לבדה במערכה של ניהול מדיניות כלכלית בישראל. אין כיום שר אוצר, אין כיום תקציב מדינה מאושר לשנת הכספים 2015 ואין מי שיקבל החלטות בעלות אופי אסטרטגי למשק מלבדה. בנוסף לכך, העלייה בפעילות הביאה לעלייה בהכנסות ממסים, בה בשעה שלא ניתן לאשר הוצאות חדשות. התוצאה היא תקציב שהפך להיות סופג, כך שרק המדיניות המוניטרית יכולה לדאוג לדחוף את המשק בחודשים הקרובים במעלה ההר.