כך יירד יוקר המחיה

כל המפלגות המתמודדות בימים אלה בבחירות - בין אם במצען כלולה משנה כלכלית סדורה ובין אם לאו - יצטרכו לאחר הבחירות, אם הן יהיו חלק מהממשלה הבאה, להתמודד עם יוקר המחיה.

ב-6 השנים האחרונות של כהונת ממשלות ישראל לא הצלחנו לרשום הישג משמעותי בטיפול בבעיה זו; ומותר להניח כי יחד עם הכשל המתמשך בהורדת מחירי הדירות לזוגות הצעירים, נימצא בפתחה של מחאה ציבורית חדשה, חזקה יותר ואלימה יותר מקודמתה.

התכלית המרכזית של הורדת יוקר המחיה אינה רק הורדת המחירים. התכלית המרכזית היא הגדלת ההכנסה הפנויה של התא המשפחתי, אשר ניתנת להשגה בשני מישורים: הורדת יוקר המחיה והפחתת נטל המס. אם מורידים את יוקר המחיה, ומנגד מעלים את נטל המס - לא משיגים דבר.

ניתן להשיג יעד זה - של הורדת יוקר המחיה והגדלת ההכנסה הפנויה באופן משמעותי - אם משכילים לפעול ישירות ובאומץ באותם מוקדים המשפיעים משמעותית על יוקר המחיה. זאת, במקום להתפתל בסחבת של הקמת ועדות חדשות, יצירת חוקים חדשים, מעורבות יתר בכוחות השוק ויישום מהלכי פיקוח מיושנים.

בשנת 2004, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו כיהן כשר האוצר, הצגתי לו טבלה שהראתה כי אדם המשתכר לא יותר מ-5,000 שקל בחודש, צריך לשלם מס ישיר כולל של 723 שקל. זו הייתה ממש גזילת כבשת הרש. עיקר העול לא היה תשלום מס הכנסה אלא דמי הביטוח הלאומי ומס בריאות.

נתניהו התבונן בטבלה ואמר: "זה מאוד ממוקד"; הוא השתכנע ופעל - וכיום המס הישיר באותם נתונים ירד ל-185 שקל (הטבלה שיקפה יחיד ללא ילדים. כשיש ילדים, נקודות הזיכוי עולות, ואין חיוב במס).

כך צריך לפעול גם היום, אם רוצים להשיג תוצאות:

מהלך ראשון: הפסקת עושק מס הארנונה. זהו המס המרושע והנבזי ביותר הקיים בישראל. הוא עולה בהתמדה מדי שנה גם למשקי-הבית וגם למגזר העסקי, בלי קשר להעלאת רמת השירותים המוניציפלית ואיכות החיים. מס הארנונה עולה בהתמדה כדי לממן את חריגות השכר במגזר הציבורי ואת חוסר היעילות של הרשויות המקומיות.

ישנן כיום משפחות מהמעמד הבינוני המשלמות מס ארנונה חודשי של 500, 600, 900 ואפילו 1,000 שקל לחודש. התשובה אינה בהנהגת רפורמות מקיפות, שאין ודאות מתי הן ייכנסו לתוקף ואם הן יורידו את נטל המס.

אלא יש לפעול במהירות ובדרך פשוטה: להצמיד את נוסחת חישוב שיעור ההעלאה השנתי של הארנונה רק למדד יוקר המחיה, כך שהעלאת הכנסות הרשויות המקומיות תבוא רק כתוצאה מגידול באוכלוסייה ובמספר העסקים.

ואם הרשויות המקומיות יתקוממו, כדאי לציין בפניהן כי בשנת המס 2014, 11 רשויות כבר ביקשו להפחית את הארנונה, והן: קריית אונו, גבעתיים, הרצליה, לוד, שוהם, אליכין, יבנאל, מגילות ים המלח, מטה אשר, מטה יהודה ומעלה יוסף. אם הן יכולות - גם האחרות יכולות.

מהלך שני: הפחתת נטל המס על רכישת כלי רכב והשימוש בהם. משפחה ממוצעת בישראל לא יכולה לתפקד ללא מכונית משפחתית אחת העומדת לרשותה. היא מוציאה על החזקת רכב פרטי כ-20 אלף שקל בשנה. על רכישת מכונית אירופית ממוצעת, שמחירה 55 אלף שקליבחצר היצרן, משפחה ישראלית צריכה לשלם מיסוי של 72 אלף שקל.

הגיע הזמן שהמיסוי המוטל כיום על רכבים יופחת ב-50%, הן על רכישה והן על תחזוקה. זה יגדיל משמעותית את ההכנסה הפנויה. תחבורה ציבורית צריכה להיות מוצעת כאלטרנטיבה לרכב הפרטי.

רמת המכסים נוסקת לגבהים דמיוניים

מהלך שלישי: בשלב הראשון, ביטול מוחלט ומיידי של כל מכסי המגן הדרקוניים על יבוא מוצרי מזון וחומרי גלם לתעשיית המזון; ובשלב השני, המרת מכסי המגן על יבוא גידולים חקלאיים בסובסידיה ישירה לחקלאי.

החמישון התחתון בישראל מוציא 20% מתקציבו על רכישת מוצרי מזון. על-פי דוח מרכז טאוב, כמעט 30% מהאוכלוסייה אינם יכולים לאפשר לעצמם רכישת מוצרי מזון החיוניים לבריאות הילדים.

היום, רמת המכסים נוסקת לגבהים דמיוניים של מאות אחוזים: על אגסים 2.18 שקלים, אך לא יותר מ-438%; על תפוחי-אדמה בין החודשים מאי-יוני 1.67 שקלים, אך לא יותר מ-634%; על שום 7.69 שקלים, אך לא יותר מ-340%; על תמרים 5.58 שקלים, אך לא יותר מ-560%.

המרת מכסי המגן בסובסידיה ישירה לחקלאי, משמעותה שהשכבות החלשות, שאינן משלמות מס הכנסה, לא יישאו כלל בנטל. מי שיישא בנטל יהיו רק השכבות המבוססות יותר המשלמות מס הכנסה.

מהלך רביעי: הפחתת מע"מ ב-2%. לפני 4 שנים היה המע"מ 16%. עם הזמן הוא הועלה ל-17%, ובעקבות הפאניקה שנוצרה בתחילת 2013 סביב אימת הבור התקציבי, הוא הועלה ל-18%.

הפחתת המע"מ בחזרה ל-16% תוזיל משמעותית שכבת מוצרים רחבה בישראל, שכן את המע"מ משלם הציבור כולו על כל המוצרים והשירותים, להוציא פירות וירקות.

אני מניח כי נוכח הצעות אלה יקומו כמה כלכלני אקדמיה וכלכלני מוסדות אחרים, ויטענו כי הן לא אחראיות ועלולות ליצור גירעון תקציבי חמור. חשש שהוא מופרך - כי זוהי בדיוק השעה שצריך להפחית את נטל המס בשראל.

את שנת 2014 סיימנו בגירעון תקציבי של 2.8% מהתוצר הלאומי, הנמוך ביותר מאז 2008; בסוף השנה שחלפה הוכח שאנו חוזרים שוב לרמת צמיחה גבוהה. אם נדע לפעול נכון, נוכל אף להגדילה, וזהו האתגר האמיתי של מדיניות כלכלית נכונה.

חובות המדינה לשנת 2015 ירדו בהיקף של 28 מיליארד שקל. הוצאות המדינה והמגזר העסקי על רכישת אנרגיה יפחתו השנה, 2015, חיסכון שמוערך ב-5 מיליארד דולר. מספר רכישות הרכבים, על אף עול המיסוי הרובץ עליהם, עלה מ-120,000 בשנת 2002 ל-240,000 בשנת 2014; ובינואר השנה הסתמנה עלייה נוספת. הכנסות המדינה מרכבים ממריאות בשל הגידול בהיקף הרכישות. די לעושק הציבור השואף לרכוש מוצר בסיסי שהוא מכונית פרטית הנחוצה לתפקוד בסיסי של המשפחה.

כל מהלך כלכלי שאותו רוצים לבצע צריך להיבחן מול המשקל והחשיבות של היעד שאותו רוצים להשיג; והיעד של הגדלת ההכנסה הפנויה של המשפחה הוא חשוב ומשמעותי לחברה בישראל, כדי להצדיק ביצוע ארבעת המהלכים המוצעים.