הניצחון המתוק על איכילוב

1. בצד הזעקה המוצדקת בדבר קריסתה של מערכת הבריאות הישראלית, במיוחד בכל הקשור למשאבים, לתשתיות, לשוויוניות ולמוסריות שלה, עוברת המערכת הזו מהפכה חיובית ואפילו דרמטית. זוהי מהפכת המידע והשקיפות, והיא מהווה צעד הכרחי ואפילו אקוטי בדרך למהפכה שעדיין לא הגיעה: מהפכת השירות. דוח הזיהומים, הדוח על אורך התורים וכעת תוצאות הסקר על שביעות רצון המאושפזים שהתפרסם היום (ג'), רחוקים מלספק תמונה מלאה ואובייקטיבית על המערכת, אבל בפעם הראשונה הם מאפשרים לרגולטור ולפני הכל לנו הציבור, לדעת קצת יותר. מידע זה תמיד כח, אבל במערכת הבריאות מידע זה גם חיים ולא פחות חשוב: איכות חיים.

2. העובדה שבית החולים בילינסון של שירותי בריאות כללית קיבל את הציון הגבוה ביותר במדדי שביעות הרצון מקרב בתי החולים הגדולים, היא בין היתר ניצחון לאלה שחשוב להם המנהל התקין במערכת הבריאות, אלה שלא פטרו את הסיפורים המביכים והמושחתים שצמחו באיכילוב ובתל השומר באמירות בנוסח: "כן, אבל... המנהלים שלהם מוכשרים, הם בנו אימפריות". הנה, בבלינסון בנו אימפריה לתפארת לא רק ברמת התשתיות, לא רק בגובהם של המגדלים, אלא לפני הכל ברמת שביעות הרצון של המטופלים שלהם. בלי להגן על רופאים מושחתים, בלי להתרברב על הטייקונים שמקבלים יחס של VIP, בלי צפצוף על מבקר המדינה, על העיתונות, על הציבור ואפילו על הרגולטור ורשויות האכיפה. למנהל של בילינסון קוראים ד"ר ערן הלפרן. סביר להניח שאת הפרצוף שלו פחות ראיתם בטלוויזיה.

3. עם כל החשיבות של הסקר הזה, יש בו גם לא מעט בעיות. בראש ובראשונה היא העובדה שהנשאלים בסקר הם רק המאושפזים עצמם. הם קיבלו טלפון מספר ימים לאחר שחרורם מבית החולים והתבקשו לחוות את דעתם על היחס של הרופאים, האחיות, האם הם נהגו בכבוד, האם סיפקו את כל המידע, עד כמה נקייה המחלקה ועוד. עכשיו נסו לתאר כיצד נשמעת שיחת טלפון כזו בין הסוקר לבין אביכם או אמכם ששהו במחלקה הפנימית (לא עלינו). גם אם ההורים שלכם נוהגים להתלונן, ספק עד כמה יחזרו על המנהג הזה כשמשרד הבריאות בכבודו ובעצמו נמצא על הקו. אבל גם אם הם ממש במצב רוח לספר איזו מילת ביקורת, עד כמה לדעתכם הם מודעים לאופן ההתנהלות של המחלקה בזמן אשפוזם? האם הם יודעים שרופא מומחה כמעט לא ראה אותם? האם הם יודעים שלאחר השעה 16:00 הסתובב במחלקה העמוסה רופא אחד צעיר, מתמחה, עד השעה 8:00 למחרת? האם הם מודעים לריצות שהייתם צריכים לעשות בשביל שמישהו יחליף קטטר, באיחור של כמה ימים? אז אתם דאגתם שלהורים שלכם לא יהיו דאגות מעבר למפלס הדאגה שממילא יש לאדם מבוגר בבית חולים, וככה עשויה להישמע שיחת הטלפון הזו לאחר השחרור.

4. שקיפות הנתונים מהווה במקרים רבים בעיה עבור בתי החולים הקטנים, הפריפריאליים, אלה שסובלים מיד קמוצה הן של הממשלה והן של התורמים, שמעדיפים לראות את שמם מתנוסס על מגדל בתל-אביב. הפריפריאליות אינה רק עניין של גיאוגרפיה במקרה הזה, שכן מספיק להיכנס לבית החולים וולפסון בחולון בשביל להבין עד כמה עמוקים הפערים במרחקים כל כך קצרים. זה כמובן לא אומר שצריך להחביא את הנתונים, אבל זה בהחלט מחייב את המדינה להעמיק את המעורבות והאחריות שלה כלפי בתי החולים האלה ובעיקר כלפי ציבור המטופלים שלהם. במדינה כל כך קטנה, הפער הוא לא כורח, הוא פשע.