זה יכול להיות תצוגה מקדימה של גמר ה-NBA העונה, אמר מרב אלברט, השדר האגדי של רשת TNT, בתחילת המשחק בין קליבלנד קאבלירס לגולדן סטייט ווריורס (110-99 לקאבס) ביום חמישי האחרון. רק שבשלב הזה של העונה אפשר לתאר כך לא מעט משחקים ב-NBA. וליתר דיוק: משחקים בין ארבע או חמש קבוצות במערב האולטרה עמוק, לבין אחת משתי המועמדות לאליפות שנשארו למזרח - קליבלנד, ואטלנטה הוקס שמתחרה עם גולדן סטייט על המאזן הטוב בליגה (ההוקס עם 12-47, הווריורס עם 11-46).
ההצלחה של גולדן סטייט ואטלנטה היא אחד הסיפורים היפים העונה ב-NBA, בעיקר כי הכדורסל שלהן מאוד יפה לצפייה; הן מובילות את הליגה באסיסטים למשחק (הווריורס עם 27.3, אטלנטה עם 25.6), שמות הרבה נקודות על הלוח (הווריורס קולעים 111.2 נק' פר 100 פוזשנים, מקום שני בליגה, ההוקס במקום השישי עם 109.3) ושומרות מעולה (גולדן סטייט סופגת רק 101 נק' פר 100 פוזשנים, ההגנה הטובה בליגה, אטלנטה רביעית עם 102.6). ולמרות זאת, הדעה הרווחת היא שסדרת גמר ביניהן תהיה מכה שיווקית עבור ה-NBA.
ה-NBA נמצאת בתקופה מוזרה מבחינה שיווקית. מצד אחד, לליגה יש יותר ממספיק כוכבים, לא פחות מאשר בשנות השמונים והתשעים הנפלאות, וכמות המועמדות הלגיטימיות לאליפות הולכת וגדלה (אם כי בינתיים רק במערב), מה שמגביר את העניין במשחק. מצד שני, שלושת המועדונים הכי מוכרים ופופולריים ב-NBA - לוס אנג'לס לייקרס, בוסטון סלטיקס, ניו יורק ניקס - חווים משבר מקצועי קשה; בעונה שעברה, לראשונה בתולדות הליגה, אף אחד מהם לא היה בפלייאוף, והעונה רק לבוסטון (עם מאזן שלילי של 23-34 כרגע) יש סיכוי ריאלי להשיג כרטיס לפלייאוף, וגם זה רק בגלל החולשה של המזרח.
החשיבות השיווקית של המועדונים האלה ניכרת ברייטינג. בעונה שעברה, לדוגמה, הרייטינג הממוצע של משחקי הלייקרס בטלוויזיה המקומית צנח ב-54% - אבל עדיין היה יותר גבוה מזה של לוס אנג'לס קליפרס, קבוצה שניצחה 57 משחקים (לעומת 27 של הלייקרס) והגיעה לחצי גמר הפלייאוף. ברמה הלאומית, הלייקרס ו/או הסלטיקס שיחקו בחמש מתוך 10 סדרות הגמר הכי נצפות בתולדות ה-NBA, והגמר ביניהן ב-2010 (3-4 ללייקרס) השיג רייטינג ממוצע של 10.6% - הכי גבוה מאז 2004. עם זאת, בשלוש מארבע השנים הבאות הרייטינג הממוצע של סדרות הגמר, שהמכנה המשותף שלהן היה מיאמי היט, לא ירד מ-10%, מה שמעיד על כך שהנוכחות של כוכב גדול (לברון ג'יימס) לא פחות חשובה מזו של המועדונים הגדולים.
***
במובן הזה, האפשרות שגולדן סטייט תגיע לסדרת הגמר לא באמת מהווה בעיה. הווריורס אמנם מעולם לא היו מועדון גדול - זכו בשתי אליפויות, בפילדלפיה ב-1955/56 ובאוקלנד ב-1974/75 - אבל הם מגיעים משוק הטלוויזיה השישי בגודלו בארצות הברית (סן פרנסיסקו-אוקלנד-סן חוזה) והכוכב שלהם, סטפן קרי, הוא לא רק המועמד המוביל לתואר ה-MVP העונה, שאנשי מקצוע ושחקנים בליגה כבר מכתירים אותו כקלעי הגדול בהיסטוריה של המשחק, אלא גם המניה הכי חמה ב-NBA מבחינה עסקית נכון לעכשיו.
בסקר שערכה בינואר 120 Sports, רשת שידור דיגיטלית חדשה, בהשתתפות 1,400 צעירים בגילאים 34-18, קרי נבחר לספורטאי הכי פופולרי בארה"ב. העונה החולצה שלו קפצה מהמקום החמישי לשני בדירוג המכירות של ה-NBA (אחרי ג'יימס), ולפי חברת Fanatics, קמעונאית בגדי הספורט הגדולה בארה"ב - מאז ינואר הוא מוכר יותר חולצות מכל שחקן בליגה. קרי, 26, קיבל הכי הרבה קולות בהצבעה של האוהדים למשחק האולסטאר (כ-1.5 מיליון, 42 אלף יותר מג'יימס), וההופעה שלו בתחרות השלשות, שבה הוא זכה עם שיא של 27 נק' (כולל 13 קליעות רצופות) הייתה הסיבה העיקרית שהרייטינג של השידור עלה ב-19% לעומת שנה שעברה.
במהלך משחק האולסטאר שודרו שלוש פרסומות חדשות של מוצרים שקרי מקדם, כולל לנעל החדשה מבית אנדר ארמור, "Curry One "Dark Matter, שהושקה בקמפיין גלובלי בכיכובם של קרי ושל השחקן ג'יימי פוקס. ההכנסות של קרי מחסויות עומדות בינתיים על כ-8 מיליון דולר בשנה, אבל בעתיד הקרוב הן צפויות לגדול כי "אפשר להזדהות איתו הרבה יותר מאשר עם סופרסטארים אחרים", אמר אמיליו קולינס, סגן נשיא לענייני שיווק ב-NBA. "הגודל שלו (1.91 מטר על 86 ק"ג), סגנון המשחק שלו, זה פשוט מהדהד בקרב האוהדים. לא פלא שהרבה מהשותפים העסקיים שלנו עומדים בתור כדי לעבוד איתו".
***
באטלנטה, לעומת זאת, אין אף כוכב שמושך את תשומת לבו של העולם העסקי או של האוהדים. להוקס יש ארבעה אולסטארים - הגארדים ג'ף טיג וקייל קורבר, הפורוורד פול מילסאפ והסנטר/פורוורד אל הורפורד - שמזכירים את הרביעייה הנהדרת של דטרויט פיסטונס באמצע העשור הקודם (צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון, ראשיד וואלאס ובן וואלאס), קבוצה שזכתה באליפות ב-2003/04 עם ניצחון 4-1 על הלייקרס של קובי בראיינט ושאקיל אוניל.
בניגוד לאותה קבוצה של דטרויט, שנחשבה אפורה אבל במובנים מסוימים המשיכה את המסורת של הבאד בויז השנואים והנפלאים משנות השמונים, לאטלנטה אין זהות היסטורית שהיא יכולה לבנות עליה. ההוקס זכו באליפות אחת (1957/58, בסנט לואיס) והגיעו לפלייאוף ברוב השנים, אבל הם לא היו בגמר מחוזי מאז 1970 ולאורך השנים לא הצליחו למשוך אפילו את הקהל המקומי: בארבע העונות האחרונות, למשל, הגיעו 15 אלף איש בממוצע למשחקי הבית של הקבוצה בפיליפס ארנה, אולם עם תכולה של 18 אלף איש, וגם העונה, למרות ההצלחה, ממוצע הצופים עומד רק על 16,975.
במצב הזה לא פלא שההצעה הכי גבוהה על אטלנטה, שעומדת למכירה מאז ספטמבר, היא 800 מיליון דולר בלבד - בזמן שהקליפרס, קבוצה הרבה פחות מצליחה מההוקס עד השנים האחרונות, נמכרו באוגוסט בשני מיליארד דולר. כך שכנראה לא רק בישראל יחזיקו אצבעות לקליבלנד אם היא תפגוש את אטלנטה בגמר המזרח - אלא גם במשרדי ה-NBA.
***
אטלנטה וגולדן סטייט - רמז רע לבאות?
■ הכי טובים לוקחים אליפות?
ב-10 העונות האחרונות רק שלוש פעמים הקבוצה שסיימה עם המאזן הטוב ביותר את העונה הרגילה גם זכתה בטבעת - סן אנטוניו (2014), מיאמי (2013) ובוסטון (2007). השיא היה ב-2004, אז זכתה באליפות דטרויט למרות שסיימה את העונה במאזן החמישי בלבד בטיבו.
■ MVP מוביל את הקבוצה לאליפות?
אם סטף קרי (גולדן סטייט) בונה על תואר השחקן המצטיין של העונה בתקווה שיהיה מנוף לזכייה בתואר, כדאי שיידע שב-10 העונות האחרונות רק פעמיים הצליח השחקן המצטיין של העונה גם לחגוג אליפות - לברון ג'יימס (2012 ו-2013).
■ ההתקפה הכי טובה לוקחת אליפות?
ממש לא. גולדן סטייט ואטלנטה הן אמנם קבוצות התקפה אדירות. אבל כל 10 האלופות האחרונות היו קבוצות שלא הובילו את הליגה הסדירה בנקודות, אפילו רחוק מכך: סן אנטוניו לקחה אליפות ב-2005 עם ההתקפה ה-18 בטיבה בליגה, הלייקרס לקחו בק-טו-בק באמצע שנות האלפיים עם ההתקפה ה-12 וה-13 בטיבה באותן עונות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
