להיות בינוני ולהגיע לטופ

1. הוא לא חכם, לא אינטלקטואל, לא מבין גדול בפיננסים, גם לא בטכנולוגיה. לא חדשן, לא רטוריקן, לא מלוטש, אפילו לא נוטף קסם. ובכל זאת זה האיש שהגיע לעמוד בראש אחד התאגידים הגדולים והחשובים ביותר בארץ. והביצועים שלו? תאווה לעיניים. לראות ולא להאמין. הוא מצליח להעמיד שיעורי רווח מאלפים, להגדיל את ההכנסות בהתמדה, ולארגן תדמית יציבה לקבוצה.

הוא הצליח לעקוף ביעילות מעוררת השתאות את המועמד האחר, שכן שולט בנבכי התעשייה, את האיש המבריק, הסופר אינטלקטואל, המקצוען. אז איך הוא עשה את זה? איך הוא מצליח לפלס את דרכו בעולם שדורש כל כך הרבה מיומנויות מתקדמות? איך הוא עוקף את כל הסופרסטארים הפיננסים? ואיך הוא עושה את זה בעידן הזה שבו כל העניין של האינטליגנציה נעשה הרבה יותר ברוטלי?

א-הה. כי יש לו אינטליגנציה אחרת. פחות מדוברת, פחות מיוחצנת, פחות מדידה. היא אולי מופשטת יותר, אבל לגמרי נוכחת. יש לו שילוב מוחץ של אינטליגנציה חברתית עם אינטליגנציה פרקטית. ובאינטליגנציה הזו אין עליו. הוא יודע לזהות כוח, להתחבר לכוח, להפעיל מנופי כוח באלגנטיות, ולפעמים גם באלגנטיות פחות.

יש לו יכולת תפיסתית אדירה בתחום אחד: דינמיקה בינאישית. הוא יודע לקרוא את האחר, לזהות את המוטיבציות שלו, את הרצונות, את הצרכים, ומתאמץ לספק לו אותם. וכשהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב, הוא יודע להפוך אותך לאיש שלו. כך הפכו חייו אנכיים להפליא, כשעשה את דרכו במעלה הארגון, עד לטופ. הוא יודע 'להסתדר'. והוא עושה את זה כמו מאמין אדוק. על המזבח הזה הוא יעלה לעולה את האגו שלו, ושאר אקסטרות שהן נטל.

הוא יסלול נתיבות אל לבו של הבעלים, ירכך אותו, יתחנף, יאמץ את השפה שלו, יסתנכרן, יטמיע אותו על רעיונותיו, ביזאריים ככל שיהיו. פלא שעד מהרה יהפוך לבן המועדף?

זה עניין של חיווט עצבי. יש לו רגישות טבעית גבוהה לרמזים רגשיים. קוראים לזה דיוק אמפתי. וזו - כך ילמדו אותנו החיים - מיומנות מנצחת, רכיב קריטי באינטליגנציה חברתית.

ראש הוועד נלחם על זכויות העובדים? הוא יאמץ אותו בחום וירפד אותו. הוא לא יהסס לקדם אותו ולהבטיח את עתידו. אין סיכוי שיתנגש בו. חשוב לו לארגן שקט בחזית של העובדים מבלי שאבן הרחיים הזו תכביד על הרווחיות והיעילות של הקבוצה.

הוא בונה סביבו צבא מעריצים. הוא לא ישחק אותה חשוב, זה הכי פחות חשוב לו. תשלח לו הודעת sms? יענה תוך דקות. אתה חוגג יום הולדת? הוא הראשון לזכור וגם לשלוח ברכה. תמיד אותנטי, חם, מתחשב, בלתי אמצעי. לרוב תרגיש שהוא אוהד אותך בכל לבו. הוא הרי איש שלך. אלוף, אמרנו לכם. ולא, זה לא רני רהב.

הוא אסטרג חברתי. מתאים עצמו למערכת האקולוגית בארגון, הוא יודע לקרוא מצבים חברתיים מורכבים, גם את הדקויות. הוא יאסוף כל הזמן מידע על הסובבים אותו, זה ישמש אותו בכל מיני הזדמנויות, גם לצורכי הפעלת מנופי לחץ. הוא הרי חייב לייצר לעצמו שקט תעשייתי בכל החזיתות. הוא לא ייתן לך להפיל אותו לעימותים והתנגשויות. הוא הרבה יותר טוב מזה. יש לך פוטנציאל להרע לו? הוא יאכיל אותך.

הוא לא מתעניין בפוליטיקה או במצב המדיני, גם לא יצא לו לקרוא את הספר האחרון של גרוסמן. אבל הי, אל תזלזלו. יש לו חשיבה פריכה ומתפצחת, כשהוא עסוק בעיקר בדבר אחד: בעצמו. וכן, גם בהתקדמות שלו, בשמירה על העמדה העוצמתית שהגיע אליה במשק הישראלי. צר עולמו? אתם אמרתם. אבל את כל זה הוא עושה דרך רגישות לצורכי האחרים. יש לו אנטנה שמכוונת לתדר של רגש, וכל האחרים נקלטים אצלו בממיר. הוא יודע לקרוא אותם, הוא יודע לתמרן אותם. הוא מחזיק את הפלאג שלהם.

ואיך הוא מפצה על כל כך הרבה חורים מקצועיים? בקלות. הוא פותח כל מיני חיבורי יו אס בי כדי להתפתח, אוסף סביבו את הכוחות הכי מיומנים. יש לו גלריה מעוררת קנאה של אנשי מקצוע, מפגן של זיקוקים אינטלקטואלים. הוא אלוף באנשים. זו הזירה הטבעית שלו. להוציא אותו משם זה כמו למשוך שטיח תפילה מתחת רגליו של מוסלמי אדוק.

2. כל האינטליגנטים דומים זה לזה. אבל אלו שלא, מפצים על פי דרכם. ולפעמים הפיצוי מצליח לגבור על מה שדימינו לדבר האמיתי.

אנשים שאינם ניתנים לסיכום מהיר מבלבלים את המערכת ומעייפים אותה. חוכמתם לא רשומה על פניהם. אבל מבחן התוצאה, רבותיי, מבחן התוצאה.

לפניו ניהל את הקבוצה מנכ"ל סופר מקצועי, אשף פיננסי. אבל היכולות שלו הכזיבו כמו הילוך שלא משתלב. כמו חומר נדיף שהתאדה. האורות דלקו, אבל הוא גילה שאין אף אחד בבית. הוא ידע לדבר לארגון שלם, אבל לא ידע איך לדבר לאדם אחד ויחיד. הוא החמיץ כל ברית פנים-ארגונית שנרקמה נגדו.

כשיכולת הניתוח האנליטית היא קו ההגנה היחיד שלך, תתכונן לצרות. והן באו. בדמותו של האיש שנעדר יכולת אנליטית.

לא משנה כמה איי.קיו יש לך, זה יכול לשאת אותך רק כברת דרך מסוימת, ואחריה אתה לבדך, עם האינטליגנציות האחרות שלך. כל כך צריך אותן, והן לא תמיד מספיק בטוחות בעצמן, הן עוד צריכות לשווק את עצמן לעולם, עוד לא מצאו את מקומן. אבל הן אלה שלפעמים ייקחו אותך רחוק יותר.

3. אנחנו עדיין כל כך זרים למוחנו. מחקר המוח רק מתחיל למפות את האזורים המווסתים את הדינמיקה הבינאישית. זו האינטליגנציה הרגשית, אבל גם האינטליגנציה האינטואיטיבית, החברתית, הסביבתית, הנטורליסטית, המצפונית, ההישרדותית, התרבותית ואחרות. קופר וסאווף, שכתבו את 'תבונה ותובנה', פיתחו גם את רעיון האינטליגנציה האנרגטית. כמה מנחם לדעת שכל אחד מאיתנו מרגיש בן בית אצל אינטליגנציה אחרת.

ויש אנשים, חלקם מאכלסים את דפי הגיליון הזה, שניחנו בריבוי אינטליגנציות. יש להם את רוב האוסף. צ'ופר גדול, כי על ריבוי אינטליגנציות לא משלמים אובר ווייט.

נ.ב. איך הצליח '50 גוונים של אפור' כל כך? יש שם סוג מסוים של אינטליגנציה ארוטית שיודעת על אילו כפתורים ללחוץ. עובדה שהיא הפעילה עשרות מיליוני קוראות, הרימה את רמת העוררות שלהן, הרעידה אצלן מיתר. ולא, היא לא מנהלת יחסי סאדו מאזו עם ההצלחה שלה. היא ניתבה את עצמה היישר לפיקים, כי האינטליגנציה הזו, שנויה במחלוקת ככל שתהיה, לפעמים עוקפת הרבה אחרות.