בסרט "רכבת הקרח" מתקיים על גבי רכבת מהירה עולם קטן של כמה מאות ניצולים משואה סביבתית מעשה ידי אדם. הרכבת, שנעה במסלול מעגלי, מחולקת לכמה חלקים, שבכל אחד מהם חי מעמד סוציו-אקונומי אחר: העבדים המושפלים בקרונות האחוריים; העשירים המפונקים בהמשך; והמנהיג הבלתי נגיש והבלתי מעורער בקטר.
לאורך הסרט, שיצא לאקרנים בשנה שעברה ולא זכה להכרה או להצלחה מיוחדת, מתוארת מציאות שבה ניסוי אנושי שנועד לצנן את כדור הארץ לא עלה יפה והביא במהירות לעידן קרח אלים. כל צורות החיים שעל פני הכוכב חדלו מלהתקיים ורק בני האדם המעטים שהועלו לרכבת - מעין תיבת נוח על גלגלים - הם ממשיכי דרכו של המין האנושי.
עד לפני שבועיים אפשר היה להתייחס לעלילת "רכבת הקרח" כפי שמתייחסים לרוב סרטי המדע הבדיוני המוצלחים: יש בבסיסם אלגוריה נחמדה על אופיו של האדם ועל הסכנות שבכוחו להשית על סביבתו ועל עצמו, אבל לא יותר מכך. עם זאת, דוח מקיף ששחררה לאחרונה האקדמיה האמריקאית הלאומית למדעים - גוף מחקרי משמעותי ורב זכויות - העלה מיד לתודעה את עלילתו של הסרט. השורה התחתונה של הדוח, שכתבו מומחים מתחומים רבים ומגוונים, היא שהתחממות כדור הארץ הגיעה למצב כה חמור עד כדי כך שהאקדמיה ממליצה לשקול ברצינות טכנולוגיות לקירור מלאכותי של הפלנטה.
יחד עם זאת, מזהירה האקדמיה, הטכנולוגיה המרכזית שעומדת על הפרק (שעוד נרחיב עליה בהמשך) מעולם לא נוסתה, ומשום כך קשה מאוד לחזות את האפקט שלה על האקלים. במילים אחרות: מצב הייאוש מכדור הארץ הגיע לשיאו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
