דעה: זה הזמן של הכדורגל הישראלי להיפרד ממר אלי טביב

ברמה האנושית הרגשית הבסיסית ביותר, ניתן לחוש כיום חמלה כלפי אלי טביב. אדם שבאופן שיטתי מאיימים עליו ופוגעים בו פיזית - ולכו תדעו למה התכוון המשורר - הוא בסופו של יום אדם שהחיים שלו התהפכו לצד הלא נכון.

אלא שברמה הלוגית הבסיסית ביותר, קצת קשה לקבל את אמירות ה"אין לי אויבים" של טביב. מה לעשות, אדם שיורים עליו, זורקים עליו רימונים מכל הסוגים, יתקשה לטעון כנראה לגבי טעות בזיהוי. גם המשטרה יודעת ובוחנת אפשרות ריאלית של חיכוך מתמשך שלו עם סקאלות כאלו ואחרות של העולם התחתון בישראל. בואו נצא מנקודת הנחה שלא פו הדוב, הענק הירוק או אליס מארץ הפלאות אחראים על תקריות האמל"חים נגד טביב, וכנראה שגם לא דעאש ואיראן; עובדתית, אלו עבירות שבבתי המשפט מורשעים בהן אנשי פשע מאורגן - זהו דפוס הפעולה שבאמצעותו אנשים כאלו נוהגים ליישב סכסוכים; עובדתית 2, המשטרה כבר בדקה בעבר, יש לציין שללא תוצאות או הוכחות כלשהן - קשרים כאלו ואחרים של טביב עם בוגרי סיירת רמת עמידר.

כך שמי שמנסה להשליך את התקריות שקרו לטביב על אוהדי כדורגל, להפוך אותו לקדוש המעונה על-ידי חבורות אולטראס פוחזות - א'. אין לו בסיס של מושג מה זה אוהדי כדורגל; ב'. אין לו בסיס של מושג מה זה פשע מאורגן.

***

אלי טביב הוא לא הדמות היחידה כיום בכדורגל הישראלי שמתערבבת בדברים שהענף הפופולרי ביותר בארץ, העממי, המשוחק ביותר בבתי ספר - פשוט לא יכול להרשות לעצמו להכיל. כשמנכ"ל מכבי פ"ת נידון לעבודות שירות בגין קשירת קשר לביצוע פשע, הסגת גבול ושימוש בלי רשות ברכב במסגרת פרשת סחיטה מהסרטים - זה גרוע. כשהפטרון של הקבוצה מעיר הנמל מואשם בהרצת מניות - זה גרוע. רק שאצל טביב הסיפור הרבה יותר עמוק ושורשי. מעבר לעובדה שמאז 2008 הוא מעורב בקבוצות גדולות ואולטרה-פופולריות בישראל (אי אפשר להתעלם כאן מסוגיית הניראות) - מדובר על קייס סטאדי מרהיב ומתמשך לכישלונו המחפיר של הרגולטור לנער החוצה גורם מפריע.

הסיפורים מוכרים: השופט אמנון סטרשנוב קבע כבר לפני עשור וחצי שהאיש לא יכול לשמש כבעלים של קבוצת כדורגל, מה שלא מנע מטביב להמשיך לאורך השנים להשתין מהמקפצה, להשאיר אחריו שובל של תביעות ולעשות שפטים בכפ"ס, ואחר-כך בהפועל ת"א (שמהפעילות בה הוא הודה בעצמו, באורח פלא, כי הצליח "להרוויח כסף"); להוביל שורה חסרת תקדים מבחינה כמותית של עובדיו - אל מוסדות הבוררות של ההתאחדות; ואחר-כך להמשיך באין מפריע לעשות מה שבא לו גם בבית"ר (בואו נזכיר למה באמת אריאל הרוש לא בבית"ר היום, ומנהל מאז מסכת שלמה של הליכים משפטיים נגד טביב: כי בעונה שעברה הוא תמך בהשבתת אימונים - לאור האיחורים השיטתיים בתשלומי המשכורות שהנהיג טביב בבית וגן).

בכל המובנים האלו - טביב הוא פצצה מתקתקת, בהתאחדות פשוט לא נמצא החבלן שיודע לנטרל.

הטענה כי בפני ההתאחדות לא עמדה לאורך השנים היכולת להיפטר מהמעמסה הזאת - היא נאיבית. בקיץ 2013, למשל, הגיעה לפתחה של הוועדה להעברת זכויות עסקת העברת הבעלות מארקדי גאידמק פושט היד לטביב. באותו זמן כבר התנהל ההליך הפלילי נגד טביב ב"פרשת הנער", אך אפילו אם התיק הזה כלל לא היה עולה על הפרק - בואו נזכור שדוח שטרוזמן המליץ להתאחדות אי-שם ביולי 2012 לא לאפשר העברת זכויות בעלות ל"אישיות רוכשת", גם אם אין לה הרשעות פליליות רלוונטיות - "מטעמים אחרים כגון, אך לא רק - פגיעה בדימוי הציבורי של ענף הכדורגל". תיקון התקנון שאימצה ההתאחדות בפועל לאור דוח שטרוזמן, היה מרוכך ועמום הרבה יותר: "הוועדה להעברת זכויות רשאית שלא לאשר התקשרות (עם בעלים) גם מטעמים אחרים (שאינם פליליים - ש"ב), ובלבד שינומקו בכתב". כך טביב "ניצל".

התסריט הצפוי התרחש בסופו של דבר בקיץ 2013 - התכנסה הוועדה להעברת זכויות, נצמדה כמובן לכל התקנונים המחייבים, ואישרה לטביב להשתלט על האימפריה מהבירה. עוד מפלה רגולטורית מחפירה של ההתאחדות שקצת נשכחה על רקע צרות יותר חמורות שהתגלו שם לאחרונה, עשרות מיליוני צרות גירעוניות.

***

אבל כעת נפל דבר. הצבת נסגרת מכל הכיוונים. ההרשעה וגזר הדין השבוע ב"תיק הנער" הפכה את טביב לעבריין מורשע בפעם השנייה בחייו (ההרשעות מתחילת שנות ה-90 כבר נמחקו לו). יש כעת בסמכות בית הדין העליון של ההתאחדות אפשרות מעשית לפתור את הבעיה איתו, אפשרות שתעבור בסבירות גבוהה כל מבחן משפטי. סעיף 7 א' בתקנון העברת זכויות: "ההתאחדות רשאית, בכל עת, לחזור בה מהחלטה, גם לאחר שאישרה את ההתקשרות (של בעל בית עם קבוצתו)... במקרה שנתגלו עובדות חדשות העומדות בניגוד לתנאי האישור". העובדות החדשות הן כמובן גזר הדין.

החלק היותר מעניין: בהנחה שביה"ד העליון לא מתקפל (ויש לו פתח יציאה תקנוני לעשות את זה) - מה הכלים הפרקטיים שעומדים לרשות ההתאחדות לשלול את השליטה מבעלים מכהן? יש, לא חסר. "החליטה הוועדה לחזור בה מהחלטתה בדבר אישור ההתקשרות", נכתב בתקנון, "יחויב התאגיד הרוכש (נניח טביב - ש"ב) למכור את כל זכויותיו בקבוצה בתוך פרק זמן שהקציבה הוועדה. הודעה על ביטול ההתקשרות תישלח לקבוצה ולתאגיד. לא בוצעה מכירת הזכויות בתוך פרק הזמן שקבעה הוועדה... תמנה הוועדה 'ועדה קרואה' אשר תנהל ותפעיל את הקבוצה עד לביצוע המכירה". החלק האחרון חשוב במיוחד - כי בכוחה של אותה "ועדה קרואה" למנוע, לצורך הדוגמה - מביתו של טביב, ליהי, להפוך לבעלת הבית החדשה של בית"ר.

במילים אחרות, אם ההתאחדות באמת רוצה, היא יכולה להכריח בעלים למכור קבוצה. זה פטנט מוכר ויעיל מהספורט האמריקאי שתכליתו בין היתר להגן על המותג ועל ערכיו. פטנט שכבר עבר את כל בתי המשפט האזרחיים בארה"ב - המקרה האחרון היה עם דונלד סטרלינג, הבעלים הגזען של לוס אנג'לס קליפרס שקיבל 2 מיליארד דולר בשביל לשחרר את ה-NBA מהנוכחות שלו. האינטרס הציבורי מעל האינטרס הכלכלי הצר.

***

מי שאמורה לחשוש יותר מכולם לאינטרס הציבורי היא דווקא מינהלת הליגה, הגוף שקם קודם כל ולפני הכל במטרה להביא כסף חדש לכדורגל הישראלי. אמנם אין לה אפשרות מעשית-פרקטית להתערב בשאלת כשירותו של טביב לשמש בעלים: היא מנהלת מכרזי זכויות שידור ופעילות מסחרית לגיוס מפרסמים - לא את הבקרה התקציבית, לא את בית הדין העליון. אבל כדי להביא כסף מזכויות שידור, כדי לרתום ספונסרים חדשים לעגלה המקרטעת - מבחן התדמית הוא הקריטי מכולם.

אפילו ברמת הלובינג, אפילו ברמת הלחצים התקשורתיים - המינהלת חייבת לעשות משהו ולצאת מהבור שהיא מתחפרת בו כרגע בנושא הדליק שנקרא טביב. ישיבה על הגדר שקולה מבחינתה להכחשת מטרת הקמתה.