הנאום של שלדון

המרוויח הגדול מהנאום של נתניהו הוא שלדון אדלסון. מזה שנים מחפש אדלסון הרפובליקאי לפגוע באובמה. בשבילו, להשיג הזמנה לביבי זה עניין קל, שכן הוא תורם גדול למפלגה היריבה לאובמה. את ביבי הוא לא צריך ממש לשכנע לעשות את רצונו, זה מובן מאליו כאשר הוא מחזיק בשבילו ובשביל אשתו עיתון יומי בחינם, וזאת בנוסף לתרומות ושאר הטבות. ואם היה צורך בשכנוע, הרי הבחירות בישראל, ומצבו הדי רעוע של ביבי בסקרים, הפכו משימה זו לקלה.

המהמר וראש הממשלה

יכול להיות שאצלנו לא כל כך מבחינים בטביעות אצבעותיו וארנקו של אדלסון על הביקור והנאום. אבל האמריקאים בוודאי רואים ויודעים. בעצם, כל העולם יודע שאדלסון וביבי חד הם, אין האחד בלי השני, או בעצם, אין נתניהו בלי שלדון. איל ההימורים הוא הכוח המניע את ראש הממשלה, האדם המשמן את גלגלי מרכבותיו. אלה דברים ידועים, אבל לא בטוח שיש אצלנו מודעות לסכנות הפוטנציאליות הנובעות ממצב זה. לאן עוד עלול איל ההימורים להוביל את ראש ממשלת ישראל? מלחמה היא לא מעבר לכוחותיו? האם שירותי הביטחון שלנו עוקבים אחר יחסים אלה והשפעתם על החלטות הממשלה ומעשיה?

השגריר

לגבי הנאום עצמו - כמובן שהוא בנוי לתלפיות. מנתניהו לא מצופה שום דבר פחות מזה. אין פלא שאת תפקידו המוצלח ביותר בשירות הציבורי הוא עשה כשגריר באו"ם. אני עדיין מפנטז שיום אחד הוא יחזור לתפקיד זה או שכמותו, שבו הוא מביא גאווה לשולחיו, ללא הבדל דעה או מפלגה. גם תוכנו של הנאום היה ראוי. גם אם אובמה לא מצא בו שום דבר חדש - הדברים שנאמרו צריכים להיאמר כמה שיותר. הסכנה הנשקפת לישראל היא אלמנט שבהחלט ראוי לחזור עליו ללא לאות. הרי הוויכוח הוא על ה"איך" ולא על ה"מה".

נאום פצצה

בסך הכול, נאום פצצה. אבל איפה ועל מי היא תתפוצץ? מהו מאזן הנאום? האם הוא ישרת את האינטרסים שלנו? או שמא יפגע בהם? כי פגיעה ישראלית ישירה ובוטה כזאת בנשיא ארה"ב עוד לא היתה. ולא רק בנשיא. גם בידידי ישראל הטובים ביותר. ספק אם לנאום תהיה תמורה, אבל בטוח שניאלץ לשלם עליו מחיר שיהיה מאוד לא נעים.

זה משהו שההולכים לקלפי צריכים לשקול בזהירות. ככל שהדברים שנאמרו חשובים, והם היו חשובים, תוצאותיה של הדרך עלולות להתברר כחשובות יותר.