פתק תמורת התחייבות

רק תחתמו על התחייבות. ביבי, בוז'י, יאיר, נפתלי, איווט, משה, זהבה, מכלוף (אריה), אלי, ציפי ושות', מתקני עולם ורפורמטורים בפוטנציה, עברו השבוע את שיאי השיאים של הפטפטת הכלכלית-חברתית. הם, כולם, מבטיחים עולם חדש, ארץ נהדרת זולה ותחרותית, שאנשיה אמידים, בריאים, שמחים, מחונכים ומנומסים. לכל נער/ה - דירה. לכל בוגר/ת - פנסיה בטוחה. לכל חולה - MRI מיידי ופרופסור צמוד. רק תנו להם מנדט, כיסא וכוח, והם יגשימו את החלומות מיד. אלא שכל הדמויות הנוכחיות כבר פטפטו עצמן לדעת עם אותן הבטחות, תוכניות, מצעים, הכרזות וסיסמאות. רובן אפילו קיבלו הזדמנות אחת או כמה - ולא עמדו בהן. אז אני, אחת מ-8-10 מנדטים מבועתים שלא יודעים במי לבחור, מבקשת דבר אחד צנוע: תתחייב, אדוני המתמודד, שאם בתוך שנתיים לא תיישם 20% מההבטחות, תתפטר. בלי תירוצים ובלי להאשים אחרים. תחתום בבקשה על התחייבות כזאת אצל היועץ המשפטי לממשלה. תחתום - תקבל.

האוזר בישל דייסה (רגולציה פיננסית "דו ראשית"). נתן (כוח) לשמואל, נתן (עוד כוח) לשמוליק, נתן (עוד סמכויות) למולי, טיפ טיפה לדודו (זקן). ולמי לא נשאר? לדורית (סלינגר) וליעל (אנדורן). הלך, הלך, הלך, כינס (יום ב') את החברים עם החליפות ל"שולחן עגול" (בעצם אליפטי), לבורקס, פירות, מים מינרליים ונוף מדהים מהחלונות השקופים, ודיברו, דיברו, דיברו...

מיליארדרים בעשר אצבעות. "פורבס" פרסם השבוע את רשימת המיליארדרים השנתית שלו (סה"כ 1,826 מיליארדרים בעולם. 290 חדשים. 197 נשים). ברשימה מופיעים 18 איש עם זהות ישראלית כלשהי (1% מהרשימה. אוכלוסיית ישראל היא 0.1% מהעולם, כך שמשקל המיליארדרים הישראלים בעולם הוא פי 10 ממספר התושבים הישראלים ביחס לעולם). 5 מהמיליארדרים הישראלים נולדו עם כפית זהב בפה. הם קיבלו ירושות כבדות, שבסיסן בישראל ופירותיהן בעולם, ובדרך כלל הרחיבו אותן. בראשם אייל עופר, בנו של סמי עופר (מקום ראשון בארץ ומקום 191 בעולם, עם 7 מיליארד דולר), ואחיו עידן עופר (244 בדירוג העולמי, עם 5.7 מיליארד דולר). עוד ביורשים המקומיים שרי אריסון, בני שטיינמץ ודן גרטלר. עם זאת, 13 מיליארדרים המזוהים ככחול-לבן עשו את כספם ממש במו ידיהם: סטף ורטהיימר, ארנון מילצ'ן, יצחק תשובה, טדי שגיא, גיל שוויד, אלכסנדר משקביץ' שלמה אליהו, מריוס נכט, לב לבייב, שאול שני, מורי ארקין, צדיק בינו ומוריס קאהן. הם בני עדות שונות, גילים שונים ומסלולי קריירה וצבירת הון שונים. ארץ האפשרויות? בדרך להיות...

נאום נתניהו. "שימור לקוחות" קוראים לזה במסחרית. מי שאהב אותו קודם, אוהב אותו יותר וגאה בו יותר אחרי הנאום. מי ששנא אותו קודם, שונא אותו יותר ובטוח שמוטט את יחסי ישראל-ארה"ב בעבור חופן קולות. התקשורת - כנ"ל. בין שונאיו לאוהביו. מישהו באמצע? מישהו מקבל על עצמו איזושהי אובייקטיביות? דעה נקייה מפניות?

ציטוט השבוע. "ההסתדרות משגעת את המשק. ארגון עובדים לא צריך לפגוע בתחרות בריאה. תפסיקו עם כל השביתות ההזויות האלה, מספיק לשגע את כל המשק ולסנדל את כולם, הרגתם אותנו, אתם לא יכולים להחזיק את השאלטר אצלכם כל כך הרבה שנים. תנו גם לארגוני עובדים אחרים לפעול. תאפשרו לנו להבריא את המשק, שחררו אותנו". רם קנדיל, מזכיר וממייסדי אחדות, ארגון העובדים החדש (מ-2011), בראיון ל"דה מרקר".