נתניהו משך במפה

הוויכוח סביב נסיעתו של נתניהו לוושינגטון לא יוכרע לעולם, אבל על דבר אחד אין עוררין: ראש הממשלה הצליח שוב לסובב את כולם על האצבע הקטנה. במשך שבוע שלם עצרו הקמפיינים מלכת, כלי התקשורת פרשנו וברברו את הנאום ואת עצמם לדעת, יודה וינשטיין ויוסק'ה שפירא נשכחו, מני נפתלי נעלם ביאח"ה ומושיק גלאמין הוכנס לבוידעם יחד עם החשמלאי, הקלטת של מוניק והבקבוקים של שרה. נתניהו משך במפה, הוריד את כל הדברים מהשולחן והלך לדבר אנגלית בקונגרס.

בכנסת לא היו נותנים לו לסיים משפט. בקונגרס, גם אם יקריא את רשימת חברי הליכוד עד המקום ה-120 שבו שובץ משה ניסים, יעמדו וימחאו כפיים. תענוג. למה ללכת בדרך חתחתים כשאפשר לשבת על כיסאות מרופדים שמתחת לשטיחים לא מחוררים וקירות לא מתפוררים.

הנאום של נתניהו היה מצוין. יותר אמריקאי מאובמה, יותר ישראלי מבוז'י. הבעיה בנאומים כאלה ששריטה אחת במיתרי הקול - ואין לנו מנהיג. כמו בסרט "נאום המלך" שנתניהו מכיר היטב. גם בסרט הנאום הוגדר כהיסטורי וגורלי, אבל הוא התבסס על הקול ולא על מעשים. ככה זה כשהכל דיבורים. זה קצת מזכיר את ההכרזה על הסופרטנקר לדיור והווד"לים לנדל"ן. בפועל קיבלנו חור בג'ריקן.

הסקרים שפורסמו ביממה האחרונה הוכיחו שנתניהו צדק כשהתעקש לנאום בקונגרס. הדימום בסקרים נעצר, הליכוד החזיר לעצמו את הכוח שאבד לו עם כל פרשיות ההוצאות וסיפורי הגברת. הבעיה האמיתית של נתניהו היא שימור החומר. בשבועיים הקרובים הוא יצטרך לצאת במבצע רחב היקף לשימור לקוחות. אלו בחירות של מתלבטים. המערכה תוכרע ב-72 השעות האחרונות.

ראש הממשלה עסוק כרגע רק בדבר אחד: לייצר קואליציה עוד לפני הבחירות, לקראת העימות הבא עם הנשיא. לא עם אובמה, עם ריבלין. המפתח לניצחון הוא כחלון. תמיכה שלו בנתניהו או בהרצוג - היא זו שתכריע. עוד בטרם נסע, וביותר שאת מרגע ששב, "יושבים" אנשיו של נתניהו על כחלון ומפעילים עליו לחצים שכוללים הבטחות לתיקים. זה הדבר היחיד שמעסיק את נתניהו בימים אלו - לנעול את כחלון כדי להגיע לריבלין עם גוש סגור יחד עם בנט וליברמן.

בליכוד מעריכים שכחלון הוא שר האוצר הבא. מהמרים שבעבור אלאלוף קיבל כחלון הבטחה לתיק הרווחה, ולגלנט הצעה לראשות ועדת החוץ והביטחון. נתניהו מוכן לתת הרבה יותר מזה, כחלון רק צריך לבקש. יו"ר כולנו לא יצהיר לפני הבחירות על מי הוא מתכוון להמליץ בפני הנשיא, אבל במערכת הפוליטית מעריכים שבסופו של דבר הדי.אנ.איי הליכודי שעדיין זורם בעורקיו של יו"ר המרכז לשעבר, יביא אותו להמליץ על נתניהו. גורמים בליכוד שמשרטטים את הממשלה הבאה מעריכים שתיק החוץ יימסר לליברמן. הביטחון יהיה בידיים של בנט. במקרה של ממשלת אחדות יהיה הרצוג שר החוץ וליברמן יופקד על ביטחוננו. במקרה כזה, האחים לפיד ובנט, שהביאו להקמת ממשלה כרצונם בפעם הקודמת, ילמדו שיעור באופוזיציה. בנט, שנמנה פעם על הצוות שזרק עבור נתניהו מפלגות לאופוזיציה, עלול להיות הפעם הקורבן.

עדיף לחגוג עם מיליארדרים

באופן מפתיע, או שלא, נפלו מרבית ימי ההולדת של שרה נתניהו וימי הנישואים של הזוג המלכותי כשהם שוהים בנסיעות ממלכתיות לחו"ל. באופן מקרי, או שלא, גם הנסיעה לוושינגטון, שנקבעה לחודש פברואר אך נדחתה לתחילת חודש מארס, נפלה על יום הנישואים של בנימין ושרה. ביום שלישי, שבו נשא נתניהו את נאומו השלישי בפני הקונגרס, חל גם יום הנישואים שלו ושל רעייתו השלישית והאחרונה. מי יודע, אולי בשני המקרים מדובר בפעם האחרונה.

מספיק להביט בתמונות שצולמו במהלך הנאום והופיעו ב"ישראל היום" כדי להבין למה עדיף לחגוג שם ולא פה. לפי התמונות, מימינה ומשמאלה של הגברת ישבו כוכבי גיליון "פורבס" האחרון שיצא לאור רק השבוע. מצד אחד ספנסר פרטידג' (מפרשת ביבי-טורס) והספונסרים בוב קרפט וארנון מילצ'ן, וביציע השני ממול ישב זוג החברים הנוסף ששמם הוזכר כמי שלכאורה בישלו את ההזמנה לקונגרס - מירי ושלדון אדלסון. מי לא היה מעדיף לחגוג בוושינגטון עם חברים מיליארדרים מאשר בבית הדולף בבלפור.

לא בועט לשער

בזמן שנתניהו נאם בקונגרס נראה שלהרצוג השתבש הג'י.פי.אס. במקום לנסוע למאהל ברוטשילד ולדבר על החיים האמיתיים ועל מצוקת הדיור, הוא נכנס לוורטיגו ונסע לעוטף עזה לשאת נאום מדיני מתוך מתנ"ס. כשהוא חנוט בחליפה ועניבה הצליח יו"ר המחנה הציוני להמחיש בצורה מזוקקת וכואבת עד כמה גדול השוני בינו לבין נתניהו. ראש הממשלה יודע לדבר ולכבוש את הקהל. נתניהו נואם באנגלית יותר טוב ממה שהרצוג נואם בעברית. ובכל זאת, הרצוג לא התבלבל והחליט לעמוד מולו בניסיון לתת לו פייט. העיתוי של הרצוג היה אומלל והנאום שנשא היה עוד יותר אומלל. בעוד שנתניהו לובש ארשת פנים רצינית של מנהיג, מצמצם את עיניו, מתמוגג ממחיאות הכפיים בקונגרס, סופר את מספר הפעמים שנעמדו לכבודו על הרגליים ונהנה מכל שנייה - עלה הרצוג לבמה בניר משה וביקש מהקהל להפסיק להריע. אל תפריעו לי!, צעק.

היתרון של הרצוג הוא בתחום החברתי. הוא היה צריך לייצר שיח על קוטג' ומילקי שבטח עלו תוך כדי הנאום בעוד 30 אגורות, ולא על הגרעין האיראני. אם לא די בזאת, למחרת העיר את הרצוג טלפון מגלי צה"ל. בעודו מנסה להתעורר תוך כדי שידור, נפלט לו שהוא לא מבין בנושא הזה כלום. נתניהו גם מתוך שינה לא היה אומר את זה.

אבל הצרה של הרצוג היא לא נתניהו והליכוד אלא יאיר ויש עתיד. לפיד גורם להרצוג ולמחנה הציוני נזק כפול: פעם אחת כשהעמיק את הקרע בינו לבין החרדים בעימות שנערך בערוץ 2 כשאמר שדרעי זקוק לשיקום, ופעם שנייה שהוא גורף אליו את מצביעי המרכז-שמאל. לפיד הוא הקוץ בישבן של הרצוג גם מבחינה קואליציונית וגם מבחינה אלקטורלית.

השאלה הקריטית של 12 הימים שעוד נותרו לבחירות היא האם הרצוג יצליח לפלח מנדטים מלפיד. לליכוד כבר אין לאן לגדול. מרב הסיכויים שהוא לא יצליח להשיג יותר מנדטים מהמחנה הציוני, אבל זה עדיין לא אומר שנתניהו לא ירכיב את הממשלה הבאה. הסיכוי היחיד של הרצוג להגדיל את המחנה ולקבל את המנדט מריבלין היא רק על ידי קניבליזם בתוך הגוש. בשבוע שעבר הצהירו במחנה הציוני שבקרוב יחל קמפיין נגד לפיד, אלא שבמהלך השבוע העבירו אנשיו של שר האוצר לשעבר מסרים להרצוג שלא ללכת ללפיד על הראש. ביש עתיד המליצו להרצוג בחום שאם הוא רוצה לזכות בהמלצת לפיד אצל ריבלין, כדאי לו להימנע מכל עימות. אם הרצוג לא ישים סכין בין השיניים וייצא לטרוף את יש עתיד, הסיכוי שישב לצידו של לפיד באופוזיציה גדול.

על פי המספרים בסקרים הרצוג הוא ראש הממשלה הבא, אבל היתרון שיש לו בסקרים לא מספיק כדי להרכיב ממשלה. הגוש של נתניהו יותר הומוגני והרצוג יצטרך להפגין כישורי אקרובטיקה מטורפים. במחנה הציוני חוששים שההזדמנות הגדולה ביותר שיש לעבודה לחזור לשלטון תתפספס. התקשורת מגויסת, העמותות מגייסות מיליונים, דוחות מבקר המדינה נתנו רוח גבית, פרשת הבקבוקים הזרימה מצביעים - ורק הרצוג לא בועט לשער.

המגזר החרדי מפוצל

ההכרזה הפוליטית המשמעותית לא יצאה השבוע מוושינגטון, גם לא מעוטף עזה, אלא מהיכל הספורט ביד אליהו. כשלצדו הכיסא הריק ועליו מונחת הגלימה בשחור ובצהוב (או אולי בזהב ולבן?) של מר"ן, הודיע יו"ר ש"ס על תמיכה פומבית בנתניהו. אין חולק על כך שהצהרת האמונים נעשתה מטעמים אלקטורליים, שהיא נועדה לעצור את זליגת המנדטים מש"ס לאלי ישי שצובר תאוצה, אבל אין בכך כדי לקבוע שבסופו של דבר ש"ס לא תמליץ על נתניהו.

יו"ר ש"ס נמצא בדיסוננס. יש פער עצום בינו לבין המצביעים שלו. הוא שמאל. הם ימין. הוא היה מעדיף לראות את הרצוג כראש הממשלה הבא; הם רוצים את נתניהו. הוא מת שריבלין רק ייתן לו סיבה למנוע מנתניהו קדנציה רביעית; הם סלחו לנתניהו שהותיר אותם מחוץ לממשלה הקודמת וכבר צועקים היידה ביבי.

פעם אחת כבר הלך דרעי עם השמאל נגד הרבנים. זה לא נגמר טוב, וברחוב החרדי אומרים שזה לא יקרה שוב. דרעי יצטרך סיבות טובות מאוד כדי לחזור בו מהאמירה הזו ב-18 במארס ולתת להרצוג את המנדט.

השבוע נתגלע עימות חזיתי בין גפני לדרעי. באחד הכנסים שבהם השתתף יצא גפני נגד ש"ס ואמר שהמהפכה היחידה שהמפלגה החרדית עשתה היא בבתי הכלא. הש"סניקים, מיותר לציין, לא אהבו את ההומור. אחרי כמה שעות גפני נאלץ התנצל. ותיקי הכנסת לא מצליחים להיזכר בפעם האחרונה שגפני הסכים לבקש סליחה. לא קל להוציא מהשועל הזה התנצלות, ודאי לא שעות ספורות בלבד מרגע התקרית. הסיפור הזה מבטא את המתח ברחוב החרדי, אבל גם מבהיר היטב עד כמה בסופו של דבר אחרי הבחירות, חרף כל המחלוקות, הציבור החרדי יפעל כגוש.

ישי כבר הבהיר באופן נחרץ שימליץ על נתניהו, ואנשי יהדות התורה הכריזו שלא ישבו עם לפיד בקואליציה. אמנם לימודי ליבה הם לא למדו אבל חשבון הם יודעים. ממשלה בראשות הרצוג ללא לפיד היא בלתי אפשרית. למרות השנתיים שבילו על ספסלי האופוזיציה, ביהדות התורה מודים שימליצו על נתניהו להרכיב גם את הממשלה הבאה.

הרצוג משקיע לא מעט מאמצים לשנות את רוע הגזירה. תמונה אחת מהברית של הנכד של ליצמן שווה אלף מילים, אבל ביהדות התורה סבורים שהקרב אבוד מראש, שהקשר המשולש בין הכיפות הסרוגות, החרדים והליכוד - לא ינתק אחרי הבחירות. עם כל ההערכה שרוחשים החרדים להרצוג, יהיה הרבה יותר קל להקים ממשלת ימין=חרדים ולחדש את הברית ההיסטורית. במגזר גם לא אהבו את ההתבטאויות של ח"כ משה גפני שאמר שכל האופציות פתוחות ופתחו בקמפיין ברחוב החרדי נגד ישיבה בממשלת שמאל. הגדיל לעשות האתר "בחדרי חרדים" שיצא בסדרה של כתבות שהצביעו על הקשר של הרצוג עם הרפורמים והקונסרבטיביים כדי להרחיק את הרחוב החרדי מכל אפשרות להקים ממשלה עם הרצוג והמחנה הציוני. אם ב-17 במארס יתברר שהרצוג מוביל במספר המנדטים, יצטרכו אנשי יהדות התורה להתייעץ ברבנים ולבקש את אישורם לבצע פליק פלאק. אפשר לנחש שהם לא יערימו קשיים.

בניגוד למערכות בחירות קודמות, הפעם המגזר החרדי מפוצל. עזיבתו של ישי את ש"ס מחד, ומלחמות פנימיות ביהדות התורה מצד שני, הביאו לכך שמאגר הקולות החרדי מתחלק בצורה שונה לחלוטין. עד 2015 השאירה יהדות התורה את שכונות המצוקה והפריפריה לש"ס. בחודשים האחרונים הקימו אנשיהם של גפני וליצמן מטות באור עקיבא, באופקים ובערים נוספות, ודרעי נאלץ להתמודד לא רק עם האיום של ישי, אלא גם עם גניבת קולות מצד יהדות התורה. מנגד, יהדות התורה נאבקת גם היא בישי, שפונה לא רק לקהל המזרחי הספרדי של ש"ס, אלא מהווה אלטרנטיבה גם למצביעיהם של גפני וליצמן. עבור המצביע החרדי, ישי הוא מפלגת המחאה שמעולם לא הייתה לו אפשרות להצביע עבורה. אם בעבר לבוחרים במגזר שלא רצו להצביע לממסד החרדי לא הייתה ברירה אלא להצביע לש"ס, ליהדות התורה או לא להצביע בכלל, עכשיו יש את ישי שמספק אפשרות לצאת נגד הממסד.

וכאילו לא היה מספיק, הסיטואציה המורכבת הזו יצרה עוד חילוקי דעות ברחוב החרדי. בעוד שבש"ס וביהדות התורה נלחמים על כל מנדט מול "יחד" של ישי, יש מי שסבורים שחייבים לאחד כוחות כדי לוודא שישי יקבל ייצוג בכנסת הבאה, אחרת הכוח החרדי בכנסת יצנח בארבעה מנדטים. כדי להגדיל את יכולת המיקוח, יש מי שפועל מאחורי הקלעים כדי להביא לאיחוד כוחות בין ישי לדרעי ביום שאחרי. ומעל כולם מרחפת רוחו של מר"ן. אנשיו של ישי מאיימים להוציא קלטת שבה נראה הרב עובדיה כשהוא על ערש דווי, מחובר לצינורות בבית חולים, מסביר למה להצביע לישי. במלחמה הזו שבה לא בוחלים בכלום והכל כשר, אולי בשלב הבא נקבל סיאנס.