ההוזלה במחירי האינטרנט: מי בעצם הבעלים של המודם?

שאלת הבעלות על נתב האינטרנט בבית הלקוח הופכת להיות הבעיה הקריטית ברפורמה בשוק הקווי שהושקה בישראל לפני כ-3 שבועות (השוק הסיטונאי). לאחר שמשרד התקשורת התגבר על מרבית הבעיות המרכזיות ביישום של הרפורמה (שהתחילה לעבוד באופן סביר בשבוע האחרון), צצה ועלתה לה שאלת הבעלות על המודם/נתב אינטרנט בבית הלקוח, והאם הוא רכוש של בזק שהלקוח מחויב להחזירו - או שהלקוח או ספק האינטרנט המתחרה יכולים לפדות אותו.

בימים הקרובים יידרש משרד התקשורת לסוגייה שנראית כרגע כחבית חומר נפץ. סלקום בעיקר, אך גם פרטנר, מפעילות לחץ כבד על משרד התקשורת כדי שיאפשר ללקוח שאצלו בבית מותקן נתב של בזק, להסב אותו כך שישמש כנתב פתוח לכל חברה.

סוגיית הנתבים והשימוש בהם התגברה בימים האחרונים, לאחר שהתברר כי בזק דורשת מלקוחות שנוטשים אותה במסגרת הרפורמה, להחזיר אליה את הנתב שהושכר ממנה.

לקוחות רבים נרתעים בשלב הזה ומוותרים על המעבר, מפני שהם מבינים שאז הם נדרשים לרכוש נתב חדש.

המתחרים מצידם מנסים לפתות את הלקוחות על-ידי זה שדוחפים אותם לדרוש מבזק לקנות ממנה את הנתב תמורת 200 שקל, אך כאמור כאן נפתחת מלחמה בין הצדדים, היות ובזק לא מוכנה לפדות את הנתב ודורשת שהלקוח יחזיר אותו אליה.

מצד אחד ברור שהלקוח שוכר מבזק את הנתב, ולכן על-פי החוזה מדובר ברכוש שלה, אך מנגד קיימת שאלה משפטית שייתכן שהמשרד יידרש לה, והיא באילו תנאים בזק יכולה שלא למכור את הנתב ובאילו תנאים ומחיר היא תהיה חייבת לעשות כן.

המעניין בסיפור הוא שישנן ספקיות אינטרנט שסבורות דווקא כי הצדק הוא עם בזק ומבינות את ההתנגדות שלה, למרות שמדובר באינטרס שלהן - ומנגד ניצבת סלקום, שמובילה את הקו הניצי בנושא ודורשת שהלקוח ייהנה מהזכות להשתמש בנתב גם אם הוא מחליט לעבור חברה במסגרת הרפורמה.