הגיע הזמן שתקשיבו לעובדים

נדמה שהציפייה שמערכות בחירות בישראל יעסקו בנושאים שממש נוגעים לחיי הבוחרים היא מוגזמת, שלא לומר נאיבית. מבקבוקים לרהיטים, מעמותות לשאלה מי יוצר את הסרטון המגניב ביותר, נדמה שאלה שמבקשים את קול הציבור יעשו הכול כדי לחמוק מדיון בסוגיות החשובות באמת.

הציבור הזה, הכולל יהודים וערבים, חילונים וחרדים, ותיקים ואפילו בני נוער, פועלי ייצור ומתכנתים, מזיז בימים אלו לוחות טקטוניים אדירים לקראת התפרצות געשית. העובדים מתעוררים בתקופה האחרונה ונאבקים על זכותם לחיות כאן בכבוד. בזמן שהעוני מתרחב והביטחון התעסוקתי בסכנה, משתרשת הבנה שהישועה לא תגיע מהפוליטיקאים, שהשינוי הממשי בחייהם לא ייעשה אחת לכמה שנים בקלפי, אלא שעליהם לקחת את גורלם בידיהם ולפעול לשינוי ממשי. כך, לדוגמה, עשו בשבועות האחרונים עובדי "מגדל" ו"סלקום", שחתמו על הסכמים קיבוציים מצוינים עם הנהלותיהם.

בימים אלו נאבקים בגבורה על עתידם אלפי עובדי כיל, אליהם הצטרפו עובדי מפעלי ים המלח לאות הזדהות. בנוסף לאלו למעלה מ-3,000 עובדי החינוך של תכנית "קרב", אנשי תקשורת, תחבורה ציבורית, עובדי משרדי ממשלה ומפעלים התאגדו בהסתדרות ובארגונים נוספים. עובדי מקדונלדס, רובם צעירים ובני נוער, שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם העבודה מתחננים כבר שנתיים בפני הנהלה אטומה שתנהל איתם משא ומתן ותכיר בערכם.

בניגוד לפוליטיקאים, מעסיקים רבים זיהו זה מכבר את הנחשול המתעצם של עובדים הנכונים להתאגד ולפתוח במאבק לשמירה ושיפור זכויותיהם. אם בעבר ניהלו המעסיקים מלחמת חורמה גלויה וחסרת עכבות כנגד עובדים שביקשו להתארגן, כיום, לאחר מספר מאבקים מתוקשרים ומוצלחים, נוצרה הבנה גדולה יותר להתאגדויות. גם המעסיקים שטרם הפנימו את השינויים בשוק העבודה וממשיכים לנסות לפגוע בהתארגנויות, עושים זאת בצורה מוצנעת ומתוחכמת יותר.

אך יש עוד הנהלות שמסרבות להפנים את השינוי. בולט לרעה הוא בעלי מקדונלד'ס, עמרי פדן, שהצליח להמציא שיטות חדשות לפגיעה בעובדים צעירים בשל התארגנותם.

ההנהלה בראשותו ניצלה את תמימות עובדיו הצעירים והתעמרה באלו שביקשו להצטרף להתארגנות, תוך שהיא מסרבת לשוחח עמם. במקדונלד'ס התערבו בצורה בוטה בהתאגדות והפעילו את דרגי הביניים כנגד העובדים, יצרו מסכת לחצים ואיומים על העובדים והשעו עובדים מעבודתם כשהחוק הוא רק המלצה.

הייתי עד במסדרונות בית הדין לעבודה, שם מתקיימת התביעה כנגד החברה על הפגיעה בהתארגנות העובדים, וראיתי בעצב את הבוז וההשפלה שהפגינו מנהלים בכירים כלפי עובדיהם. כמי שמלווה את התאגדויות הנוער והצעירים בהסתדרות הנוער העובד והלומד, ולאחר שחברות מכובדות כמו פיצה האט ובורגר ראנץ' הלכו ידי ביד עם עובדיהם, נדהמתי ונעצבתי מעוצמת הכוחניות והלחץ שהפעילה ההנהלה על עובדים ברשת. העובדים הגיבורים האלו ממשיכים להיאבק עבורם ועבור עובדים נוספים בעתיד.

ובחזרה לפוליטיקאים, שאיכשהו פספסו את כל ההמולה הזו, המתרחשת בלבו של העם שאת קולו הם מבקשים ואח"כ נוטים לשכוח. מעטים מהם, אם בכלל, מוכנים בכלל להתייחס לנושא שוק העבודה. זה חבל מאוד, לא רק בשביל הציבור הישראלי - אלא גם בשבילם.

ציבור העובדים בישראל, שמזהה את האינטרס המשותף להם, הולך וגדל בשנים האחרונות ויכול להוות כוח אלקטורלי גדול מאוד. ביום שהפוליטיקאים יערכו פגישות סגורות עם עובדי התחזוקה של מגדלי אקירוב ולא עם הדיירים, נדע שהשינוי שמתרחש במשק הישראלי חלחל גם למערכת הפוליטית. לפוליטיקאי שידע לזהות את הסערה בשטח, להישיר מבט אל עבר העובדים האלה, לחבור אליהם בצניעות ולראות אותם לנגד עיניו בפעולתו, יש סיכוי גדול לזכות בבחירות הקרובות הרבה יותר מאלו שידברו על בקבוקים ורהיטים. ואם זה לא יקרה בבחירות האלה, אין בעיה - הבחירות הבאות כבר מעבר לפינה.

הכותב הוא דובר תנועת דרור ישראל