כן, אפליה מתקנת

בראי ההיסטוריוגרפיה בת-זמננו, גולדה מאיר, ראשת-הממשלה הרביעית של מדינת ישראל, מצטיירת כאחראית למחדל יום הכיפורים, שטלטל את המדינה והביא לקץ שלטונה של מפלגת העבודה. מחדליה החברתיים של "אשת הברזל" הישראלית מוזכרים פחות. בדרך-כלל מתייחסים לזלזולה בתנועת הפנתרים השחורים ובביטוי האומלל שבו השתמשה - "הם לא נחמדים". אני מבקשת להתעכב על חטא אחר שלה - היותה מנהיגה-אישה נטולת סנטימנט פמיניסטי, שלא פעלה לקידום נשים אחרות לתפקידי מפתח.

גולדה מאיר כיהנה בתפקידים בכירים בתקופה שבה תנועת העבודה שלטה בחברה הישראלית. לטוב ולרע הטביעה תנועה זו את חותמה על החיים החברתיים, הכלכליים והמדיניים. גולדה לא ניצלה יכולת השפעה זו, במגוון תפקידיה, כדי לקדם את בנות-מינה, או לפחות לטפח חזון של קידום נשים. גולדה עצמה הצהירה שהיא אינה רואה בעצמה אישיות פמיניסטית, ולא הזדהתה עם מסריה של התנועה הפמיניסטית.

ההיסטוריונית אניטה שפירא טוענת, כי חרף זאת שימשה דמותה של גולדה סמל למיליוני נשים בעולם, כאשר קבעה תקדימים לגבי השתתפות נשים בפוליטיקה. אני אינני סבורה כך. העובדה שגולדה לא הכירה בצורך במאבק נשי, והתנכרה לו, פגמה ביכולת של נשים אחרות להשתלב בתפקידי ניהול בכירים. דבר שגרם לכך שגולדה הצטיירה כמקרה יוצא דופן בפוליטיקה הישראלית ולא כמודל לחיקוי.

הלקח לימינו הוא פשוט. על נשים בעמדות-מפתח מוטלת החובה לקדם נשים אחרות. רק רשת תמיכה חזקה של נשים למען נשים תוכל לחולל שינוי וקפיצת מדרגה הנדרשת והכרחית נוכח הייצוג הנשי החסר בכל שטחי החיים - במערכת הפוליטית, במינהל הציבורי, באקדמיה, בשלטון המקומי, במגזר העסקי ועוד.

ישראל - למרות ההתקדמות שחלה בייצוג הנשי בכנסת ובממשלה, ובאופן חלקי גם במגזר הבנקאי - עדיין רחוקה מהיקף וממאפייני הייצוג הנשי במערב. די אם נזכיר כי ארבע נשים מכהנות היום בתפקידי שרות הביטחון במדינות נאט"ו, וכי בצרפת 50% משרי הממשלה הם נשים. שלוש נשים עומדות היום בראש תאגידי ענק טכנולוגיים גלובליים, ואישה עומדת להתמודד, לראשונה בהיסטוריה, על תפקיד נשיאת ארצות-הברית.

ואצלנו? פערי השכר בין נשים לגברים עודם זועקים לשמיים, האפליה נגד נשים עודנה קיימת, וגם הייצוג הנשי איננו מספיק. אמנם הכנסת היוצאת, הכנסת ה-19, רשמה הישג חשוב כאשר הייצוג הנשי בה עלה לשיא (27 ח"כיות), אך זהו שיא יחסי ביחס לעבר, שבו הייצוג הנשי בכנסת היה נמוך. יתר על כן, בכנסת הקודמת שלוש נשים עמדו בראש מפלגה פוליטית, וכעת נותרה אחת. גם בממשלה היוצאת עלה שיעור הנשים לשיא, כאשר ארבע שרות כיהנו בה, אך לא ברור אם בממשלה הבאה נשחזר הישג זה. קשה גם לחשוב על מינוי אישה לתפקיד כה "גברי", כמו שר הביטחון, אצלנו.

כדי להבטיח ייצוג הולם לנשים בכל שטחי החיים, נדרשת פעולה פרו-אקטיבית של נשים למען נשים. על כל אישה בתפקיד מפתח, בכל המגזרים - מרקפת רוסק-עמינח ועד עפרה שטראוס - לשאול את עצמה מה עשתה למען קידום נשים עמיתות בארגון שבו היא פועלת.

אדגיש כי אין מדובר בקידום שרירותי של נשים. על נשים לפעול לקידומן של בנות מינן רק בהינתן כישורים דומים לאלה של מתמודד גברי. אבל כן, מדובר בהעדפה מתקנת. אני מכירה את הטענות נגד העדפה מתקנת לנשים. אך בהתחשב בנתוני הפתיחה שבו מצויות נשים בישראל, אין מכך מנוס.

מדובר במהלך רב-חשיבות, שכן ייצוג נשי הולם יבטיח ויביא נוסף לגיוון תעסוקתי - עניין חשוב בפני עצמו - להשפעה חשובה על עיצוב סדר-היום הכלכלי-ציבורי. אין הכוונה רק לנושאים המסורתיים שעימן מזוהות נשים, כמו רווחה, בריאות וגידול ילדים, אלא גם לנושאי ליבה, שבהם הנשים יכולות לספק נקודת-מבט חדשה ומרעננת לחשיבה הגברית הטיפוסית.

בעולם העסקי כבר הוכח, כי ייצוג נשי הולם תורם להצלחה הכלכלית של חברות, וזאת במישורים שונים כמו גיוס עובדים איכותיים, גיוס הון וכדומה. הגיעה השעה שנשים יפעלו למען נשים, תוך מינוף כוחן, לשם קידומן של נשים אחרות.

הכותבת היא שותפה-מנהלת בפירמת לוצאטו עורכי פטנטים, מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הנהלת הוועד-המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"רית עמותת יחדיו