יום האישה הבינלאומי שמצוין היום (א') שב ומעלה על הפרק מדי שנה את הפערים הבין-מגדריים, ובעיקר את פערי השכר. ואולם פער ותיק נוסף הוא זה שקיים בתוך המגזרים, ועל אחת כמה וכמה בהשוואה לאוכלוסייה הכוללת. כך למשל, נתוני הלמ"ס לשנת 2014 מגלים כי בתחום ההיי-טק עבדו בשנה החולפת 182.8 אלף גברים ורק 100.5 אלף נשים. בעמותת "קו משווה", הפועלת לעידוד תעסוקת אקדמאים ערבים, אומרים כי מספר הנשים הערביות בענף הסתכם אשתקד ב-100 בלבד.
"אנחנו מתמקדים בעסקים, ומבקשים לשנות שם דעות קדומות ולהראות את היתרונות של ניהול צוות מגוון", מספרת ח'יר עבד-אל ראזק, סמנכ"לית השיווק של העמותה. "אנחנו נפגשים עם מעסיקים, מסבירים על החברה הערבית, ועל איך צריך להתייחס להבדלים תרבותיים. הרי בסופו של דבר בעבודה הטאלנט הוא אותו הטאלנט, וזה נכון בעיקר בתחומים כמו היי-טק".
- שם אתם נלחמים בדעות קדומות?
עבד-אל ראזק: "גם, אבל לא רק. יש פשוט חוסר ידע. זה טבעי לרצות לעבוד עם מי שדומה לך. המראיינים שואלים בדרך כלל על ניסיון, על הצבא ובית הספר. זו לא אותה הרשת החברתית, וגם לא אותה השפה. הרי זה שלערבי או לערבייה יש מבטא, זה לא אומר כלום לגבי היכולות שלו ושלה. לפעמים צריך לשים משקפיים אחרים, כי הטיה תרבותית יש בכל מקום".
את עמותת קו משווה הקימו לפני 7 שנים דב לאוטמן ז"ל וד"ר עירית קינן, כדי לסייע לסטודנטים ולאקדמאים בחברה הערבית להשתלב בעבודה. עם זאת, בקו משווה לא תמימים ויודעים שאין לתלות את האשם רק בחברה היהודית, אלא גם בחברה הערבית עצמה - בגברים ובנשים. "חלק מהבעיה נמצאת בכלל אצל הערבים, ובעובדה שהם לא לומדים מקצועות היי-טקיסטיים, ואם כבר, הם יפנו בדרך כלל לתחום הפרה-רפואי", אומרת עבד-אל ראזק. "הם יודעים שיהיה להם קל יותר להשתלב שם, וזה גם קרוב קצת יותר לחלום להיות רופא. פעם זה בלט במקצוע כמו פיזיותרפיה, אחר כך זה היה רוקחות, ובהמשך קלינאי תקשורת".
- דווקא די מתבקש שהאקדמאים יפנו למקצועות היי-טק חמים. גם גברים וגם נשים.
"זה באמת מתחיל להשתנות. יש סיפורי הצלחה. יש חברות היי-טק כמו אינטל, אמדוקס ומלנוקס, שהאוכלוסייה הערבית יודעת שמעודדים אותם שם".
- ובהיי-טק יש גם הזדמנות גדולה יותר ליזמות ולחברות סטארט-אפ.
"לא כל האנשים הם סטארט-אפיסטים, ולא לכולם מתאימה יזמות. נכון, זה מתפתח. יש גופים שמטפחים יזמות וגם הממשלה התחילה להבין שיש פה פוטנציאל. אבל כמו שאצל היהודים זה 10% מול 90%, ככה גם אצלנו. המסה הקריטית תעדיף להשתלב בחברות. ובכלל, בחברה הערבית יש חסם שלא לגשת בכלל, מתוך חשש כי לא יתקבלו. אנחנו אלה שאומרים: 'צריך לנסות'. אבל כל עוד הם הולכים ללמוד מקצוע כמו הנדסה אזרחית, זה לא מה שיעזור להם להשתלב בהיי-טק. היסטורית, כל אלה שחששו שלא יתקבלו לעבודה בהיי-טק פנו בסופו של דבר להוראה".
- לפחות יש מורים ברמה גבוהה מאוד.
"זה נכון, אבל גם יש אלמנט של תסכול. המל"ג ומשרד חינוך עוזרים כיום עם הכוון קריירה בתיכונים".
רילוקיישן, לת"א או לחו"ל
כאמור, ככל שמדובר בנשים ערביות, הבעיה נהפכת מורכבת הרבה יותר. "זה מתחיל בחוסר בנשים שלמדו מקצועות מתאימים", מציינת עבד-אל ראזק. "וגם אם כן, יש להן בעיה קשה להתמודד עם התנאים: אין חברות היי-טק ביישובים הערביים, וכדי שאישה תהיה מוכנה לצאת לעבוד ביישוב מרוחק, יש צורך במעון לילדים וכמובן בתחבורה ציבורית. זה לא קיים ביישובים ערביים בצפון. גם למקומות שיש בהם חברות היי-טק - כמו יקנעם, חיפה או הרצליה - אין תחבורה מסודרת מהיישובים האלה. אין קווים. נצרת היא היחידה שמרושתת, וגם זה על ידי חברה פרטית.
"למה שנשים ילכו ללמוד מקצוע שלא יהיה להן מה לעשות איתו? יש כאלו שלומדות, אבל רובן בסופו של דבר חוזרות לצפון ועושות הסבה. פעם שמעתי מישהי בת 18 שאמרה שהיא חולמת להיות מהנדסת תוכנה. אמא שלה, מורה בת 40 ובעלת תואר שני, קמה ואמרה לה: 'את לא יכולה. בהיי-טק עובדים הרבה שעות.
"לא יהיה לך זמן למשפחה, וגם אף אחד לא יקבל אותך עם הלבוש הזה'. הילדה עוד לא התחתנה, וכבר קטעו לה את החלום. השינוי צריך להיות בחברה היהודית, אבל גם בחברה הערבית, בבית. זה ביצה ותרנגולת. ובכלל, זה לא שאין פוטנציאל - הסטטיסטיקה מ-2011 מראה שבמגזר הכללי יש יותר נשים שלומדות באוניברסיטה". (על פי הלמ"ס, בשנת הלימודים הקודמת, תשע"ד, 57.3% מהסטודנטים בישראל היו נשים).
- כלומר האפשרות היחידה של הנשים הערביות שרוצות לעבוד בהיי-טק היא לעבור לערי המרכז.
"נכון, לעשות רילוקיישן. אבל במקרים רבים הערבים שגרים בתל אביב חוזרים בסופו של דבר לצפון, ושם אין להם את אותם הפסיליטיס. אין ספק שפשוט יותר כבר לעשות רילוקיישן לחו"ל. שם, בדרך כלל, יהודים וערבים מישראל מרגישים סופסוף שהם ישראלים יחד".
כך או כך, עבד-אל ראזק מבהירה כי הדרך של הנשים הערביות בהיי-טק קשה מאוד, ודי ברור למה מעטות מוכנות לשלם את המחיר. לדרך הזו, של נשים ובכלל של בני ובנות המגזר הערבי, קוראים בקו משווה 'הסללה'. "כל אחת שעשתה שינוי שילמה מחיר", מסכמת עבד-אל ראזק. "את פשוט צריכה ללמוד שככה זה - כדי להרוויח עצמאות כלכלית את צריכה ללמוד לחיות איתו. חוץ מזה, גם לתלות את התעודה שלך על הקיר ולא לעבוד במה שלמדת ואת יכולה לעבוד בו, גם בזה יש מחיר. כיום אמהות צריכות ללמוד מה להעביר לבנות שלהן הלאה. וזה לא מפמיניזם - זה רק מתוך אמונה שהן יכולות, ואפשר".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
