"צונאמי כלכלי חזק והרסני יותר ממשבר הסאב-פריים בדרך"

כששלושה גורמים דוהרים לכיוון אחד, אפילו השקל החזק נשבר והדולר פורץ את תקרת ה-4 שקלים. במה מדובר? אלה שלושת הפרמטרים שנותנים בימים אלה את הטון.

1. ריבית בנק ישראל. יכול להיות שזו מורשתו של הפרופ' סטנלי פישר שאהב להפתיע, או שגם קרנית פלוג, שנבחרה לתפקיד הבכיר ביותר בבנק ישראל כברירת מחדל, נהנית להפתיע את שוק ההון. פלוג הורידה את ריבית בנק ישראל מ-0.25% לרמתה הנמוכה אי פעם - 0.15%. כתגובה נעצרה התחזקות השקל, והדולר מזנק לכיוון שער של 4 שקלים.

2. האירו. הפרופ' מריו דראגי, נגיד הבנק האירופי המרכזי, מקדים את החלת ההרחבה המוניטארית - כלומר, הדפסת הכסף והזרמתו לשווקים - וכתגובה האירו מתרסק לעומת הדולר לרמות שפל של 1.085, ומשלים ירידה של כ-20% בפחות מרבעון. מול המטבע הישראלי מגיע האירו לרמות שפל של 4.35 שקל לאירו.

3. ארה"ב. נתוני התעסוקה במדינה הפתיעו לטובה, והאבטלה ירדה לרמה של 5.5%. כתגובה מתגברות הציפיות להעלאת ריבית, והתשואה על האג"ח ל-10 שנים עולה ל-2.25% לעומת 1.7% באג"ח המקבילות של ממשלת ישראל.

וכך חוברים להם שלושה מהלכים דרמטיים, ומאיימים על כל המערכת הסבוכה של שוקי ההון בעולם ובארץ. אפשר לשאול "מה כבר ההבדל בין ריבית של 0.25% ל-0.1% ולמה זה כל כך דרמטי?", אבל למי ששכח, שווקים פיננסיים מונעים מציפיות שמזינות זו את זו ובאופן עקרוני מתמשכות אל האינסוף. מה עוד שסגניתה של פלוג, פרופ' נדין טרכטנברג, טרחה להוסיף שמן למדורה והבהירה או איימה כי הבנק המרכזי אינו שולל ריבית אפס, וגם לא ריבית שלילית. אגב, השלב הבא, וגם הוא כבר נבחן, יהיה הרחבה כמותית.

ובמצב כזה, הדולר מגיב מיד, לכ-4.02 שקל לדולר - התחזקות מרשימה של כ-3.5% מתחילת השנה.

השאלה שמטרידה את השווקים

השאלה שמטרידה כיום יותר מכל את השחקנים בשווקים בארץ ובעולם היא האם אנחנו בסוף עידן ריביות הרצפה? התשובה לכך, לפחות על פי ההתפתחויות במשק האמריקאי, היא: כן! העידן מתקרב לסיומו! מצביעים על כך תשואות האג"ח של ממשלת ארה"ב שעולות, הדולר שמתחזק בעולם כולו כנגד מרבית המטבעות, וגם התבטאויות בכירי הפדרל רזרב שלפיהם הריבית תועלה עוד ב-2015.

רק בשנה האחרונה רשם הדולר התחזקות של כ-24% מול האירו, וכ-20% מול מרבית המטבעות בעולם כולל השקל.

עידן הריביות השואפות לאפס עשה טוב למרבית הנכסים בעולם הפיננסי: מדדי הבורסות בעולם כולו רושמים שיאים, כשרק בשבוע שעבר שבר הנסדא"ק שבר את תקרת 5,000 הנקודות אליה הגיע לאחרונה לפני יותר מעשור, בשיא בועת הדוט קום. איגרות החוב נסחרות ברמות גבוהות בעולם ובישראל, וגם זאת כמובן נגזרת ברורה של ציפיות להמשך הפחתות ריבית מחד וריצה אחרי תשואה עודפת תוך הגדלה משמעותית של הסיכון.

הריבית הנמוכה עובדת גם עבור שוקי הנדל"ן: במרבית המדינות המפותחות נעשות כיום עסקאות נדל"ן במחירי שיא. כיום ברור יותר מתמיד כי הריבית הנמוכה וחוסר אלטרנטיבה מעניינת בשוקי ההון בארץ מובילים את הציבור להשקעה בנדל"ן וכך המחירים עולים ועולים.

לאור כל זאת, הידיעה כי העלאת הריבית בארה"ב הולכת ומתקרבת דומה לאזהרת רווח או יותר נכון לאזהרה מפני צונאמי בשוקי ההון. להערכתי, זה יהיה צונאמי חזק והרסני יותר ממשבר הסאבפריים שחווינו ב-2008. את ניצני הזעזוע הזה ראינו בסוף השבוע האחרון, לאור הנתונים המפתיעים לטובה בזירת התעסוקה במשק האמריקאי. ובהקשר זה מעניין לציין שככל שהנתונים יהיו טובים יותר, כך נראה זעזועים חדים יותר בשווקים.

בימים אלה ממשיכות הקברניטות של בנק ישראל להתריע או לאיים בהמשך הפחתות ריבית. להערכתי, הן משולות למי שמנצחות על התזמורת של אוניית הטיטאניק. לדעתי, מי שעיניו פקוחות ייטיב לעשות אם יקטין בימים אלה את הסיכון בתיק שנוגע כעת לכל הנכסים בארץ ובעולם.

* הכותב הוא מנכ"ל חברת ברגר פיננסים, העוסקת במט"ח