הדרך היחידה להגדלת העוגה

חג פורים עבר, והגיע הזמן להסיר את המסכה ולהודות על האמת. לפי מבנה המשק הנוכחי, נראה כי אין כל סיכוי לפתור מהיסוד את בעיותיה הכלכליות-חברתיות של ישראל. אדרבה, נראה שאין תועלת ממשית במסקנותיהן של הוועדות הרבות שהוקמו בשנים האחרונות - לא ועדת גרמן בנושא הבריאות, לא אלאלוף בעניין העוני, לא טרכטנברג בעניין יוקר המחיה ולא קבינט דיור כזה או אחר.

זה לא שהמסקנות שגויות - פשוט לא ניתן לממש את כולן, בטח לא יחד; כאשר התקציב קטן מדי - בכל דרך שננסה לחלק אותו, לא נוכל להקצות מספיק משאבים. לכן נדרש פתרון אחר.

כך נגדיל את העוגה

הדרך היחידה לשיפור רמת החיים והיקף השירותים הציבוריים בישראל היא הגדלה משמעותית של עוגת התקציב בזכות צמיחה מואצת במשק, ולא באמצעות מיסוי. ואולם, לפני הכל צריך לשאול מהי בכלל הסיבה לאי הצמיחה הקיימת. אי אפשר לברוח מהודאה בכך, שלא רק צעדים כלכליים שגויים של ממשלה זו או אחרת הם שמביאים את המשק למבוי סתום; מדובר גם בקיפאון המדיני ובהמשך הסכסוך האזורי שנגזר ממנו.

נכון להיום ובניגוד לפוטנציאל, לא מתקיים סחר חוץ משמעותי עם שווקים ממדינות העולם המוסלמי והערבי. בנוסף, מאחר שהאיום הביטחוני הוא אורח נוטה ללון לעתים תכופות מדי, תקציב הביטחון דורש הגדלה קבועה, וכל מה שמגיע מן החוץ - תיירות והשקעות זרות - נמצא בבעיה מתמדת.

האופן שבו ניתן להתניע צמיחה ריאלית הוא אפוא הסרת האיומים השונים ומניעת סבבי הלחימה, שמערערים את הסטאטוס קוו ומצריכים מדי פעם הזרמה מסיבית לתקציב הביטחון. במלים אחרות, ישנו צורך ממשי בהשגת הסכם על סיום הסכסוך מול מדינות האזור, שיוביל להיפרדות מהפלסטינים ולהקמת מדינה משלהם. זאת המציאות ויש לה תרגום מספרי-כמותי משמעותי .

תוספת של 29 מיליארד ש' בשנה

כלכלנים בכירים בישראל, שערכו עבודה מקיפה בעניין, הגיעו באחרונה למסקנה, כי מדיניות שתביא להסדר אזורי תיצור בתוך עשור תמונת מצב כלכלית חדשה לחלוטין. כך למשל, הגדלה משמעותית בייצוא למדינות ערב והמערב תוסיף לתקציב המדינה כ-29 מיליארד שקלים בשנה; בנוסף, קץ הסכסוך יביא לתוספת של כ-5 מיליון תיירים בשנה וכ-23 מיליארד שקלים נוספים, ולהכפלה של ההשקעות הזרות, מה ששווה כ-2 מיליארד שקל . מעבר לכך, הצמצום ההדרגתי בהוצאות הביטחון יניב חיסכון של כ-11 מיליארד שקלים שנתיים. ויש עוד.

בשקלול כולל, העשור המדובר יכול להביא לעודף תקציבי של לא פחות מ-365 מיליארד שקלים ועוד 67 מיליארד בכל שנה נוספת, כלומר תוספת של 20% לתקציב הנוכחי. בנוסף - ופה קבור הכלב, תוצאות ההסכם יורגשו לא רק במשרדי הממשלה אלא גם ברמת ה"כיס הקטן" של האזרחים.

במסגרת עבודת הכלכלנים וכפועל יוצא מהמספרים האלה, פותח "מחשבון" (לחצו כאן) שבכוחו להדגים לכל אזרח, בכל רמת הכנסה, אלו סכומים יוכל לחסוך מדי שנה ובאלו סעיפים יקטנו הוצאותיו. במקרים רבים, החישוב מצביע על חיסכון של עשרות אלפי שקלים שנתיים למשפחה, וכאן לא משנים מספר הילדים שנמצאים במערכת החינוך, מספר כלי הרכב או הוצאות הדיור. גם אם לא כל הישראלים מסכימים עם רעיון מסירת השטחים לפלסטינים, הרי שכל אזרח שניזוק מהמצב הכלכלי במדינה יכול להודות ששווה להתעכב על המספרים.

במסגרת סבב הבחירות הנוכחי, כל מפלגה עושה ימים כלילות בעבודה על קמפיינים ומבטיחה הגדלות תקציבים בתחומים שונים. הבעיה היא, שלמרות ההצהרות ואולי גם מימושן החלקי, כל זה יסייע לשינוי בדיוק כמו מחאת האוהלים המתחדשת בשדרות רוטשילד. הוכחה אחת לכך היא הודעת בנק ישראל, שעד 2020, מדי שנה, ידרשו קיצוצים בתקציב והעלאת מסים בהיקף של 18 מיליארד שקלים.

העבר, ההווה והעתיד מראים, אם כן, שאי אפשר להמשיך עוד לנסות לחלק את העוגה הקטנה. חייבים להגדיל אותה, ובאורח ממשי.

הכותב הוא כלכלן ומראשי קבוצת "ישראל יוזמת", שפיתחה את "מחשבון הכיס האזורי"