"יש נשים שמתנהגות לפי קוד גברי; לדוגמה מירי רגב וסתיו שפיר"

בר "מורפיום" בתל אביב היה מלא אמש (א') עד אפס מקום... בנשים. לכבוד יום האישה הבינלאומי נערך בו ערב נוסף בסדרת "כלכלה על הבר" של "גלובס", והפעם בשיתוף האתר פרסונה, אתר מבית מקאן, שפועל במטרה למנף נשים מובילות בתחומן לעמדות השפעה בכל שדרות העשייה בישראל, ומותג הדגנים פיטנס של אסם. את הערב הנחתה כתבת "גלובס" ליאת רון, שהפנתה את שאלתה הראשונה לפרופסור טליה מירון-שץ מהקריה האקדמית אונו ומנכ"לית הסטארט אפ CureMyWay.

"האם כל הסטריאוטיפים על ההבדלים בין נשים לגברים בכל הקשור ללקיחת סיכונים אכן נכונים?", שאלה רון. "אני בד"כ מתחמקת מלדבר על ההבדלים בין המינים, אך לכבוד הערב הזה בדקתי את הסוגיה הזו", השיבה מירון-שץ. "וכן, יש הבדלים. נשים יותר חששניות וזהירות, וזה לאו דווקא חיסרון".

לטענת מירון-שץ, "נשים אכן חיות הרבה יותר מצבים כמסוכנים, לדוגמה הימורים או נהיגה בלי חגורת בטיחות או רכיבה על אופנוע בלי קסדה. יש אולי הילה ללקיחת סיכונים, אך אני דווקא סומכת על מישהו שמשתדל לא לקחת סיכונים מיותרים, בעיקר כהורה".

רון שאלה את מירון-שץ כיצד קורה שתכונה זו של נשים לא בהכרח גורמת ליזמויות נשיות להפוך ליותר אטרקטיביות, וזו ענתה: "זו שאלה מצוינת וכואבת. אחת הסיבות היא שגברים הרבה יותר בטוחים בעצמם, ומפגינים את הביטחון העצמי הזה בשפת הגוף שלהם. וביטחון עצמי מיוחס להצלחה, בעוד שחוסר ביטחון עצמי מתקשר לחוסר הצלחה".

"את מתכוונת שנשים משווקות עצמן בדרך יותר הססנית?", שאלה רון ומירון-שץ השיבה: "כן, כי נשים נותנות לסיכון הרבה יותר משקל. יותר מזה. כנשים, אנחנו מקבלות קנס הרבה יותר גבוה מהחברה כשאנחנו מפגינות ביטחון עצמי, על אחת כמה וכמה אם אנחנו נכשלות".

רון הציגה למירון-שץ שאלה היפותטית ברוח הבחירות שבפתח. "נניח שראש הממשלה הייתה אישה, והיא הייתה צריכה לקבל החלטה האם לצאת למלחמה. האם מערך השיקולים שלה היה שונה משל גבר?". "לחלוטין כן", השיבה מירון-שץ. "גברים יותר מונעים מהצורך בהישגים. הם לא פראיירים. ראש ממשלה גבר היה מתעלם מרוב הסיכונים שטמונים בכניסה למלחמה, בעוד אישה הייתה הרבה יותר מתלבטת. ואכן, כשמסתכלים על נשים מנהיגות, הן עושות עבודה יפה. אישה מנהיגה הרבה יותר ברכות. אישה מנהיגה היא לא גבר, כפי שנהוג לחשוב".

בהקשר זה, פנתה רון לדוברת השנייה בפאנל, מישל שטיין-טיר, מומחית לתקשורת מול קהל ומצלמה, כדי לקבל ממנה מושג על ההבדלים בין המינים בכל הקשור להופעה מול קהל ובתקשורת. "כשאני חושבת על נשים מנהיגות כמו אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, אני תוהה אם הן מאמצות התנהגות גברית, כלומר האופן שבו הן מציגות עצמן מול הציבור הוא גברי ולא נשי". שטיין-טיר השיבה בחיוב. "יש נשים, אפילו בארץ, שמתנהגות לפי קוד גברי דוגמת חברות הכנסת מירי רגב וסתיו שפיר. זה מתבטא אצלן בשפת הגוף ואפילו בקול. אך הן חריגות. רוב הנשים חוששות להביע את קולן, וזה לא צריך להיות כך. אני מכירה הרבה נשים סמנכ"ליות, שמכהנות במשך שנים כמספר 2, ולא מופיעות בפני קהל כי זה מפחיד אותן".

שטיין-טיר טענה כי ההסבר לעובדה שהקול של הגבר משתנה בגיל ההתבגרות בעוד קולה של האישה נותר בעינו, טמון בחלוקת התפקידים בין המינים עוד מימיה הראשונים של האנושות. "גבר, שתפקידו היה לצוד, היה צריך לשאוג על אריות ואלו שהיה להם קול עבה יותר, שרדו".

"אפילו נשים מנכ"ליות משתדלות לשמור על פרופיל נמוך לעומת גברים מנכ"לים?", שאלה רון ושטיין-טיר השיבה בחיוב. "בעידן המודרני, נשים עדיין נשפטות לפי המראה, המיניות והגיל שלהן וזה מאוד מלחיץ אותן". לדברי שטיין-טיר, אפשר ללמוד איך להימנע מפחד קהל. "הפחד תמיד יהיה שם, ויש אפילו גברים מנכ"לים שחוששים מזה, אבל הסוד הוא צבירת ניסיון. ללכת ולעשות את זה, ולצבור כמה שיותר שעות ניסיון".

יתרונות לקצרי שינה

הבדלים בין המינים, מסתבר, מתבטאים אפילו בהרגלי השינה שלנו, כפי שעולה מדבריה של ד"ר קרן אור-חן מאוניברסיטת חיפה, פסיכולוגית מומחית בקבלת החלטות ושינה. "צריך להבדיל בין טיפוסים קצרי שינה לטיפוסים ארוכי שינה. לקצר שינה יש שלוש תכונות עיקריות: הוא נרדם תוך שנייה, הוא ישן מעולה - אפילו למשך מספר שעות מועט - והוא קם בבוקר בלי בעיה. אנשים כאלו יותר יעילים בתפוקות שלהם, או כמו שאומרים: 'הם מתקתקים את היום'. כמו כן, הם הרבה יותר מוחצנים ואסרטיביים". לדברי אור-חן, אסרטיביות מתבטאת ביכולת להגיד "לא" מבלי להרגיש אשם".

טיפוס ארוך שינה, לעומת זאת, נרדם הרבה יותר לאט, ישן ממש טוב מעט זמן, ומתקשה לקום בבוקר. "לטיפוסים ארוכי שינה יש שתי תכונות עיקריות: קצב החיים שלהם הרבה יותר איטי. מעין שאנטי-באנטי כזה. שנית, הם הרבה יותר יצירתיים בעוד טיפוסים קצרי שינה יותר רציונליים ולוגיים".

בהקשר המגדרי, טוענת אור-חן כי "נשים שנולדו כארוכות שינה, מאלצות את עצמן - בעיקר כשהן הופכות לאימהות - להפוך לקצרות שינה כי אין להן ממש ברירה". בהמשך שאלה רון את שלוש הדוברות האם אין צורך במהפך רדיקלי בחינוך מגיל אפס כדי לשנות את ההבדלים בין המינים. "אכן יש צורך", ענתה מירון-שץ. "הבנות שלי, לדוגמה, מאוד פמיניסטיות. צריך להנחיל את הרעיון, ולדבר עליו".

כשהערב נפתח לשאלות מהקהל, אחת השאלות נגעה לעובדה שנשים נשפטות לפי המראה שלהן. "אולי נשים בעצמן מכניסות עצמן לתוך המלכוד הזה?", נשאלו הדוברות ושטיין-טיר השיבה כי זה נכון. "לנשים יש חלק בכך. נשים מחזקות את השיפוטיות לפי מראה אצל נשים אחרות, וזה בעייתי".