מצעים מנותקים מהמציאות

אני מעיין במצעים של רוב המפלגות, בפרק העוסק במדיניות הכלכלית-חברתית, באותה מידת רצינות שבה נכתבו פרקים אלה, ומקבל תחושה שהם מנותקים משהו מעולם המציאות. התכנים מצביעים על כוונות טובות המגובות בהצעות לפעולה, אבל חסרה בהם, בבולטות רבה, התייחסות קונקרטית וממוקדת למספר מרכיבים חשובים שכבר התקבעו דרך קבע בניהול כלכלת המדינה. מעבר לכל התוכניות, שאין לזלזל בהן, לא ייתכן שהפוליטיקאים יתעלמו שיטתית מכמה תחומים מרכזיים המשפיעים ישירות על המשאבים העומדים לרשותנו, ועל האפקטיביות של המדיניות הכלכלית.

כמה דוגמאות. מה עם "חוק עידוד השקעות הון" במתכונתו הנוכחית, אשר עולה לנו 8 מיליארד שקלים בהטבות-מס? האם האחראים על התחום הכלכלי במצעי המפלגות מבינים שזה אינו חוק לעידוד השקעות הון, אלא בפועל חוק לעידוד היצוא התעשייתי? האם, לדעתם, אין להעניק הטבות-מס שוות להשקעת הון במפעל תעשייתי חדש בפריפריה היוצר מקומות עבודה וחוסך ייבוא? איפה ההתייחסות האנליטית להוראות חוק חשוב זה?

ומה למשל עם מדיניות בנק ישראל בתחומי רכישות מטבע-חוץ וגובה הריבית? האם זה נכון להוריד את ריבית בנק ישראל משיעור מזערי של 0.25% לשפל של 0%, ולגרום לתיעול הון פנוי לרכישת דירות מגורים, דבר המשפיע ישירות על העלאת מחירי הדירות לזוגות צעירים?

ומה עם רכישה מאסיבית של דולרים, בהיקף של עשרות מיליארדים, במטרה להחליש את השקל? האם נוכח העובדה שהצלחנו להשיג איזון במאזן המסחרי זה עדיין מוצדק להשקיע הון עתק בניסיון להחליש את השקל, גם כאשר ברור ששקל חזק מפחית את מחיר חומרי-הגלם ואת מחירי מוצרי הצריכה הדרושים לכלל הציבור הרחב?

ומה עם עושק מס הארנונה? ניצני מרד חברתי מהבהבים מחדש במחאה צודקת נגד אותה מערכת פוליטית שבה ראשי רשויות מקומיות, חברי-כנסת ומשרדי ממשלה, לא השכילו עד היום למנוע עושק זה. קודם שדנים ברפורמות רחבות וארוכות טווח, עליהם לדון כבר למחרת, ביום שלאחר הבחירות, איך הם יביאו להפסקת עושק מס הארנונה, בלי לפגוע בתפקוד הרשויות המקומיות, וזה אפשרי. איפה העמדה המגובשת שצריכה להגן על הציבור הרחב כשאנו עוסקים ביוקר הדיור וביוקר המחיה?

ומה, למשל, עם גובהם המטורף של המסים שצריך לשלם כלל הציבור על יבוא מזון לישראל, ברמות של 170%, 240%, 320%, 438%, 560% ו-634%? אמנם במצע של אחת המפלגות מציעים תמיכה ישירה לחקלאים כדי להפחית את העול המוטל על שכבות הציבור; אך מצד שני עדיין רוצים לשמור על מכסי-המגן.

אמנם כלל המפלגות לא מציעות להעלות מסים, בין שמתוך הבנה פנימית ובין שאין זה הולם במערכת בחירות לדבר על העלאת מס; אך מה צריכה להיות מדיניות המיסוי בישראל? שכן, אין זה מספיק לעסוק רק בהפחתת המע"מ על מוצרי יסוד ותרופות, או להציע לחדש את מס העיזבון. יש לנו מערכת מס מורכבת הכוללת מס חברות, מס על משיכת רווחים, מס ישיר על הכנסות יחיד ומס רווחי הון.

שאלה נוספת היא - כיצד מתכוונות המפלגות להעלות את התוצר לנפש בפועל, ומה הן חושבות על היחס הקיים היום בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי, נוכח העובדה שקצב הגידול של המגזר הציבורי עלה בהתמדה בעשר השנים האחרונות לעומת קצב הגידול של האוכלוסייה?

ומה עם יצירת תחרות אמת בנמלי הים?

ומכאן נעבור לניסיונות לשפר את מערכת הבריאות: האם זה נכון לנסות ולשפר את מערכת הבריאות הציבורית, כפי שהוצע בהמלצות ועדת גרמן, באמצעות הרס מכוון של המרפאות הפרטיות, אף שבישראל קיימת זכות יסוד לחופש העיסוק וזכותו של כל אדם להקים עסק לגיטימי ברורה לגמרי? כל אלה הן שאלות שהכרחי לקבל עליהן תשובות, על מנת לדעת כיצד בכוונת המפלגות להמשיך ולנהל את כלכלת המדינה. אי-אפשר להציג תוכניות ומצעים כלכליים תוך התנתקות מהמציאות הקיימת כיום.

קיימים קווי מדיניות שהוטמעו עמוק בתוך המערכת, כפי שצוין, כמו חוק עידוד השקעות הון, מדיניות בנק ישראל ומכסי-המגן על יבוא מזון, ולאלה יש להוסיף גם את רמת המיסוי הגבוהה על החזקת רכב. האם כל אלה הן פרות קדושות שאין לגעת בהן?

המפלגות חייבות להציג מצע רציני של מדיניות כלכלית, בנוסף למה שמוצע, תוך הבעת עמדה ברורה לגבי כל אחת מאבני-היסוד של המדיניות הכלכלית, כפי שהיא מתנהלת היום, תוך הנמקות שקופות - האם יש או אין הצדקה להמשיך ולנהוג כפי שנהגנו עד היום.

רק כך נוכל לקבל תמונת-מצב רחבה. שכן בכלכלה, כפי שידוע אין לבנים בודדות. כל לבנה משפיעה על חברתה ועל המבנה כולו.