תהנו קצת מהמתח, מה רע?

1. אפקט האילוזיה. אוקיי, אז מכבי ת"א שוב איבדה נקודות. מכבי ת"א שוב לא נראתה משכנעת. מכבי ת"א שוב לא מוצאת פתרון לתלות שלה בערן זהבי. פאקו מביא פחות נקודות מאוסקר ומפאולו סוזה. הכל נכון, אבל הכל בעצם גם לא נכון: בואו נזכור שלפני פחות משבוע בגביע, מכבי רמסה ללא רחמים את עירוני ק"ש, זאת שאמורה להיות הקונטנדרית העיקרית שעומדת מולה. בשבוע הבא, סביר להניח שמכבי תוציא את העצבים על הפועל פ"ת האומללה. פתאום פאקו יחזור להיות המאמן שאוטוטו מביא טרבל היסטורי, קרויף גאון הדור, וגולדהאר המתנה הכי גדולה שנחתה אי-פעם בקרית שלום.

מה בכל זאת קרה אתמול (ב') בסמי עופר? בית"ר ירושלים עשתה שירות נהדר למוצר שנקרא ליגת העל. היא הצליחה לשמר לעוד כמה ימים, אולי אפילו כמה שבועות - את האילוזיה. בזכותה, מכבי לא פתחה פער של שבע נקודות מהסגנית. פלייאוף עליון שכנראה ישחקו בו גם בית"ר וגם מכבי חיפה - אמור להיות קשה יותר למכבי ת"א מאשר פלייאוף עם רעננה וסכנין. אמור.

אילוזיה חשובה, כי היא יכולה להחזיק את העניין הציבורי סביב ליגה שבשנים האחרונות נוטה לנפוח את נשמתה בטרם עת: במחזור ה-28 אשתקד פגשה מכבי ת"א את ב"ש בבלומפילד, הכניעה אותה ופתחה פער של שמונה נקודות עליה. זה היה המחזור האחרון בעונת 2013/14 שרשם רייטינג דו-ספרתי: השמונה שהגיעו אחריו הסתפקו בנתון ממוצע מביש של 6.5%. בפעם האחרונה שהיה פה מאבק אמיתי ומרתק על האליפות, בעונת "הקיזוז" 2009/10 - שמונה המחזורים האחרונים הביאו 10.1% צפייה, וארבעת האחרונים - 13%.

האוהדים של הליגה הזאת, והאנשים בק"ש, אולי גם בב"ש - יכולים להתבונן בינתיים על המיראז' הזה ולחיות במציאות מדומיינת. בשורה התחתונה, העונה אין קיזוז - ומי מוכן להניח את הז'יטונים שלו נגד הקבוצה עם כוח האש הבלתי נגמר, שלא שיתפה אתמול את טל בן חיים, גילי ורמוט, עומרי בן הרוש וברק יצחקי?

2. אפקט בניון. מלכתחילה הוא לא היה אמור להיות יוסי של 1998 שלהטט בהפועל ב"ש, או יוסי שאחר-כך פירק עם מכבי חיפה את הליגה, ובטח לא יוסי של 2007/08, זה שכבש 11 שערים ובישל עוד שבעה בליברפול. מי שציפה שהקאמבק של בניון לישראל יסתיים בהצעדה של מכבי חיפה לדאבל או משהו בסגנון הזה - לוקה בתפיסת מרחב הזמן. בחיפה מודל 2014/15, בניון, שעוד חודשיים יהיה בן 35 - היה אמור להיות הקצפת, לא העוגה. וכשהוא לא פצוע, זה די מצליח לו.

השבוע בק"ש הוא ביצע סלאלום אדיר שהשאיר את אלירן עטר מול שוער - וגם התמזל מזלו לכבוש שער ניצחון. לרגעים מעטים הוא השליך אותנו אל דז'ה וו לימים אחרים בקריירה שלו. אבל מעבר להברקות פה ושם, יש עניין יותר מהותי עם בניון: כשהוא על המגרש, חיפה מביאה תוצאות. הסטטיסטיקה מספרת שב-12 המשחקים בהם פתח העונה בהרכב, אספו הירוקים 24 נקודות - 66.6% הצלחה. למכבי ת"א יש העונה 72.2% (מבלי להחשיב את הדרבי המפוצץ), לק"ש 62.6%, לב"ש 61.3%. במשחקים בהם בניון לא שותף כלל העונה לחיפה יש 23.3%.

בניון הוא בניון ולכן הוא מקבל את כל תשומת הלב הזאת, אבל האמת היא שהוא לא הסיפור בחיפה. אמנם מרחב הדגימה צר מדי על מנת לייצר ממנו מסקנות חותכות, ועדיין - בשלושת המשחקים בהם עטר ואיתי שכטר (להלן: העוגה) פתחו יחד בהרכב, מאז שנחתו כאן בחלון ההעברות - יש לחיפה 100% הצלחה ומאזן שערים של 1-8. בניון מבחינת חיפה הוא העבר שממשיך מדי פעם להתדפק בדלת. שכטר ועטר הם העתיד.

3. אפקט בלומפילד. המספרים היבשים מלמדים אותנו שהפועל ת"א הפסידה העונה ארבעה משחקי בית. רק ששלושה מתוכם היו ברדיוס (שניים בנתניה, אחד במושבה) זכר לאירועי פואד. הפועל, עם כל החולשה המתמשכת שלה - לא הפסידה משחק בית "אמיתי", בבלומפילד - מאז אוקטובר (לבית"ר, 2-0).

אלו חדשות נפלאות עבור מוקיריה לקראת הישורת האחרונה של הפלייאוף התחתון. כי הפועל פ"ת הפסידה שישה משחקי בית העונה במושבה; הפועל חיפה שישה בסמי עופר; גם עכו עם שישה הפסדי בית; אשדוד ומכבי נתניה ארבעה כ"א. כך שלהפועל יש יתרון עצום עליהן: "מסורת" או "אנרגיות של הקהל" הם מונחים אמורפים, אך במקרה של הפועל בבלומפילד - קיומם מרגיש כמעט מוחשי. למשל בשבת האחרונה - כשקבוצה מרוסקת הצליחה ב-10 שחקנים ובלי שוער בין הקורות להפוך פיגור לניצחון, במשחק שהיה יכול לקרב אותה פסיעה מהקבר.

הפועל הייתה קבוצה חלשה כבר בקיץ. באורח פלאי, הצליח חיים רמון להחליש אותה עוד יותר בחורף עם מכירת ורמוט - השחקן הטוב ביותר שלה בפער גדול. אבל הפועל כנראה לא תרד, כי בלומפילד היה לפני ורמוט ורמון.

4. אפקט המושאלים. גם בני סכנין כנראה לא תרד. אי אפשר לרדת כשיש לך כאלו איכויות. חוויה גדולה לצפות בסילונים המטורפים של סכנין בהתקפה. בפלייאוף התחתון אין חלק קדמי שבכלל מדגדג את שלה. אבל מה משותף למוחמד גאדיר, מוחמד כליבאת ואיסמעיל ריאן? נכון: כולם מושאלים. כולם יחזרו לשליטת מכבי חיפה בקיץ. הסיפור דומה אצל שחקנים אחוריים יותר בקבוצה - ג'אבר עטאא (הפנטסטי), עאיד חבשי, איציק כהן. יש גם מושאלים מקבוצות אחרות (למשל אבו-לאבן מב"ש).

מדיניות ההשאלות - כלומר החיים מהיד לפה - היא אולי כורח המציאות בקבוצה ענייה שאוספת שקל לשקל בתחילתה של כל עונה כדי להעביר תקציב בבקרה. ובכל זאת, התקבלה השנה תרומה יוצאת דופן מקטאר. התקציב הסופי לעונת 2014/15 הוא 19 מיליון שקל - מהגבוהים בתולדות המועדון. כלומר, לסכנין הייתה הזדמנות לנסות, בניגוד להרגלה המגונה - לחשוב אפילו מעט על מחרתיים.

זה לא קרה. ולכן בקיץ סכנין תצטרך לבנות קבוצה חדשה מהיסוד. היא שוב תיכנס למעגל הקסמים המרושע במסגרתו היא מתחננת לבקשיש מכל המגזר - אבל מי שקובע את יכולת ההישרדות שלה הוא בכלל יעקב שחר.