ניתוח: האינטרסים הנסתרים של עידן עופר

1. השימוש, האיום, של משרד ראש הממשלה/האוצר בהפעלת מניית הזהב כדי לגרום לחברה לישראל-עידן עופר, באמצעות המוציא והמביא (מאכער, בשפה אחרת) ניר גלעד להתקפל - הוא מאולץ, מונע מצוק העיתים, כלומר הבחירות והחשש ל"הבערת הנגב" ובריחת בוחרים, חלש בעמידתו המשפטית, ועיקר העיקרים - איננו ישים. אפילו יש חשש סביר שישכחו ממנו מיד אחרי הבחירות, אחרי שעשה, או לא עשה, את שלו.

2. יחד עם זאת, וייאמר כבר כאן: חבורת עופר הרוויחה את יחס הטינה אליה בכבוד, יותר נכון באי-כבוד מתמשך, רב-שנתי. לא סתם שעידן, ולפניו אביו סמי עופר ז"ל, כיוונו כבר לפני הרבה שנים את יעדי השקעותיהם בארץ דווקא לעסקים עם הממשלה. כלומר לעסקים שמונעים מהוראות בירוקרטיות של פקידי ממשלה, שרים וראשי הממשלה האחראים עליהם. כי איתם - וזה כולל את כל המפלגות שהיו בשלטון בממשלה ובכנסת - הם יודעים יופי להסתדר. יודעים לטפל בנקודות החולשה שלהם.

3. לא סתם ההעדפה הראשונה גם הייתה לחברות שהן בשותפות עם הממשלה, כפי שהיו פעם בזן, צים, כיל. שכן, גם כשהמדינה החזיקה בזמנו ב-76% בבזן והחברה לישראל של עופר ב-24% - הרי מי שהניע, נתן את הטון והכיוון למנכ"לים וליושבי הראש - היו רק האינטרסים של החברה לישראל. לא סתם פעלה המשפחה מסיבית ואינטנסיבית לאורך שנים נגד הפרטת בזן, וגם נגד, כולל מניפולציות בינלאומיות ומכירת חלקה של המדינה (48.6%) בצים. שם החזיקה החברה לישראל-עופר ב-48.9% ובזכות סירוב ראשונה, ניהלה את החברה ועשתה מה שטוב לה וגם לרווחי האינטרסים האחרים הפרטיים האחרים שלה, ואילו המדינה השותפה נגררה מאחור ורק נשאה בעול.

4. הביטחון ש"אפשר להסתדר" הניע גם את העסקים וגם את המינויים המרכזיים בהנהלות ובדירקטוריונים של חברות הקבוצה. מי קשור למי, כמה ולמה, תוך הבטחת כיסוי הרמטי של כלל גווני המפה הפוליטית, קבוצות היחס העסקיות, כוחות הלחץ הציבורי והאינטרסים הגלויים והנסתרים של אחוות-הפקידים הבכירים באוצר ובמשרדים הרגולטוריים הנוגעים בהם.

ככל שהמגויס מקושר יותר, חסר בושה יותר, בוטה יותר, מקריב את כבודו יותר - הרי שלשכרו מתווספים עוד מיליונים רבים. אחרי הכול מגיעה תמורה בעד הבושה. בולט וגלוי בראש הרשימה עומד ניר גלעד, אבל הוא בהחלט לא לבד. לצדו עמדו ועומדים לשירות עופר והנהלותיו שרים בכירים לשעבר, ראשי בנקים לשעבר, חברי כנסת לשעבר, פקידים בכירים לשעבר ועוד בעלי קשרים שונים לבעלי עמדה ולכל מקום שצריך.

5. הכול הלך כל-כך טוב, עד שהמדינה התחילה להתקלקל להם. קודם באו כמה פקידים בכירים, הראשון היה ירון זליכה, פעם החשכ"ל, שיצא בגלוי נגד המשפחה וזכה למקלחת צוננים מצד שר האוצר שלו דאז אהוד אולמרט. אחרי כן כמה ח"כים מעיזים שהבינו מאיפה צוברים קולות, ועיקר העיקרים - ציבור רחב שהחל לשאול שאלות ולדרוש את חלקו בנכס שלו. אז בא יובל שטייניץ, שר אוצר ששינה את חוק עידוד השקעות הון ואחר כך פעל בעניין הרווחים הכלואים.

באה מיכל עבאדי-בויאנג'ו שהייתה החשבת הראשונה שלא רק דיברה, אלא גם העזה ללכת לבוררות בעניין התמלוגים וגם לנצח בה. תחת תמיכה נחרצת מצדו של המשנה ליועמ"ש אבי ליכט, היא גם ניהלה מו"מ קשוח בעניין מימון קציר המלח - טיפול באותם הררי מלח שפעילות מפעלי ים המלח גרמה להם לאיים על חופי הימה המתייבשת. ואז בא יאיר לפיד שתמך במנכ"לית יעל אנדורן בעתירה לבג"ץ נגד דרישת החברה לישראל לביטול מניית הזהב בצים. הוא מינה את ועדת ששינסקי 2 שאיכשהו הצליחה לצאת עם איזושהי המלצה חיוורת, אבל גם זה לא מספיק טוב לעופר.

6. כך הגענו עד הלום - ולא סתם שהכול התנקז דווקא לשבועות שלפני הבחירות. בבסיס הפרשה הנוכחית של שימוש בעובדים וניצול מצב הבחירות כדי ללחוץ על ראש הממשלה בנימין נתניהו ולהזהיר את ראש הממשלה הבא ושר האוצר הבא, יהיו מי שיהיו - עומדים כמה אינטרסים מרכזיים של עופר. קודם כול וראשית כול - דרישה להתחייבות להארכת הזכיון של כיל. כן עופר ושות', למרות כל הבכי והנהי, כולל היציאה ההפגנתית ללונדון, משתוקקים להארכת הזכיון - תרנגולת המטילה ביצי זהב. הזיכיון הנוכחי אמנם מסתיים ב-2030, אבל ככל שעופר יקדים ויקבל התחייבות להארכתו כך יבטיח את עתיד הכנסות המיליארדים שלו, את מעמדו בבנקים וגם את המשך הצבתו ברשימת המיליארדרים של העולם. וחוצמזה - ימשיך לאפשר לו לאחוז את המשק ומוביליו בגרון.

הזמן לוחץ גם אובייקטיבית ועניינית. גם מפני שפרויקט קציר המלח הוא עניין רב-שנתי יקר במיוחד, 90% מימון של החברה - כ-3 מיליארד שקל בכל שנה (ועוד כמיליארד למדינה); גם מפני שחברות כיל אכן זקוקות להשקעות שוטפות; וגם משום שבכתב הזיכיון כבר הייתה התייחסות ללוח הזמנים. בסעיף 24 (ב') לחוק הזיכיון כתוב כך: "במשך עשר השנים שלפני תום תקופת הזיכיון לא ישקיע בעל הזיכיון השקעת הון חדשה במפעל בלי הסכמה מוקדמת בכתב מאת הממשלה, אלא אם כן אפשר להפחית את ההשקעה כולה לפי פקודת מס הכנסה, במשך אותן עשר השנים...".

כך קרה שבמסגרת ההסכמות של ועדת ששינסקי 2, אחרי שאנשי החברה לישראל איימו להפסיק את השקעות החברה "ושים המלח יירד לטמיון...", הוחלט שהחשכ"לית, בהיותה הממונה על נכסי המדינה, תעמוד בראש ועדה שעד מארס 2015 תגבש את שיטת החישוב הכספי של החזרת הזיכיון למדינה. כלומר, תקבע את בסיס החישוב הכספי של אירועי תום הזיכיון.

7. מארס 2015 כבר עמוק כאן וכולם עסוקים בעניינים אחרים, אבל לעופר הזמן שווה הרבה כסף. לפני ובמהלך האירועים היזומים האחרונים של ההנהלה ועובדי חברת ים המלח ותרכובות ברום, היו נסיונות, עקיפים וישירים, גם באמצעות השר סילבן שלום, להביא לכך שרה"מ ייתן הבטחה שיפעל להאריך את הזיכיון אם ייבחר. אבל נתניהו הבין את עומק הבור שמכניסים אותו אליו ודחה חד-משמעית את ניסיונות החיזור והפיתוי בנוסח 'אתה רק תבטיח בשקט ואנחנו נרגיע את העובדים, את ההסתדרות ואת הנגב כך שלך יהיה טוב בקלפיות'.

8. הארכת הזיכיון זו המשימה הראשונה והחשובה של גלעד - נציג עופר בתפוצת ישראל. אבל לא רק. הם רוצים ניסוח מחדש של חוק עידוד השקעות הון, כזה שיבטיח הזרמת כספים כבדים מהמדינה גם לחברות שסוחרות במשאב הטבע הציבורי של ים המלח. הם רוצים להרדים, כלומר לבטל, את כל המלצות ששינסקי 2 למיסוי הרווחים הנובעים ממשאבי הטבע של ים המלח, למרות שהן מינוריות וחיוורות במיוחד. יש גם דרישה לדון מחדש בגובה התמלוגים, למרות שכבר הייתה בוררות שנמשכה כשנתיים, ולמרות פסק הבוררות של השופטת בדימוס טובה שטרסברג כהן לפני כשנה להעלאת גובה התמלוגים ל-10%. הכי מתוחכם: בעוד שאנשי עופר מבקשים לחסל את המלצות ששינסקי 2, הם דווקא כן רוצים לשמר את ההמלצה (המבוהלת) שלה להוריד את התמלוגים חזרה ל-5%, על אף הבוררות. עוד משהו: החברה מעוניינת לשנות את ההחלטה של מימון כמעט מלא של קציר המלח ולהעביר חלק מהעלות לגורמים אחרים - הממשלה, הרשויות המקומיות.

9. ואם כל זה לא יינתן לה - החברה מחפשת דרכים "לעקוץ" את הממשלה הבאה עד שזו תזעק לעופר באמצעות גלעד: "הצילו!". הדרכים רבות ומגוונות. להפעיל את העובדים - זו אחת מהן. הכל מכוון להראות לחברות עולמיות שלא כדאי יהיה להן להתמודד מול החברה לישראל על הזיכיון העתידי. מה שעשתה החברה לישראל בצים - זה מה שתעשה בכיל: תביא להרחקה וחיסול העניין העולמי להתמודד על זיכיון כיל, זאת למרות שמדובר במכרה האשלג עם יכולת ההפקה הכי קלה וזולה בעולם. האשלג בישראל נמצא ממש מעל פני השטח, לא במכרות כמו שקיים בעולם. לכן עלות ההפקה נמוכה יחסית, הרווחיות גבוהה והמקום מבוקש במיוחד. אלא, אם מישהו יתאמץ ויצליח להכפיש את פני החברה והמדינה עד שייברחו מכאן המתעניינים ושוב נשאר רק עם משפחת עופר.

10. לאיים בהפעלת מניית הזהב זה נכון נגד ההתנהלות הכוללת של החברה ובעליה, אבל חבל לבזבז את זה באירוע נקודתי - זמן בחירות והשימוש הפוליטי הציני שנעשה בגורל העובדים גם ע"י ההנהלה, גם ע"י המפלגות, גם ע"י ההסתדרות והאיגודים המקצועיים וגם ע"י העובדים עצמם.

יחד עם זאת - ובלי שום קשר לבחירות ולתקופת הבחירות - להודיע ולבצע בדיקה רצינית ומעמיקה של עמידת החברה לישראל בתנאי הזיכיון זה הדבר הנכון. אם לא תימצא עילה לסיים את הזיכיון לפני הזמן באופן חד-צדדי, שיעמוד בבג"ץ, ראוי שהצדדים - המדינה והחברה לישראל - יקדימו ויתחילו לדון בתנאי סיום הזיכיון. במקביל, על המדינה, משרד האוצר הבא, לפתוח בהליך לקראת מכרז בינלאומי על הזיכיון שיתבצע לפני תום העשור הנוכחי. ולו רק כדי שיימשכו ההשקעות הנדרשות להפקת אוצרות הטבע מים המלח.

 המוסדות שישבתו בדרום