שוכרי דירות: רבע מהאוכלוסייה, עניים יותר, מצביעים מרכז-שמאל

בערך אחד מכל 4 ישראלים גר בשכירות - ליתר דיוק 26.9% בשנת 2012. בקרב צעירים בני 20-29 עומד שיעור השוכרים על 46%, ובקרב בני 30-39 על 37%. אלה שיעורים גבוהים מאוד יחסית להיסטוריה הישראלית ולא בכדי. נוכח מחירי השיא של הדירות, בפרט באזורי הביקוש והתעסוקה, הפכה חלופת השכירות "בדרך לדירה" לפתרון קבע, שלא מרצון, עבור רבים.

לאור העובדה שמשבר הדיור הפך מזמן נושא לאומי, ביקשנו לבדוק האם לריבוי שוכרים ביישוב יש השפעה פוליטית - על דפוס הצבעה, ועל שיעור ההצבעה.

יצוין כי למ"ס מספקת נתונים לגבי שיעור השוכרים בערים הגדולות אשר בהן חיים יותר ל-100 אלף נפש. מבין 14 היישובים בקבוצה, מהווה תל-אביב קטגוריה בפני עצמה לאור שיעור השוכרים העצום שבה - 46% ממשקי הבית בעיר, ושם גם ניצח בבחירות 2013 גוש המרכז-שמאל בענק כאשר זכה ל-61% מכלל הקולות.

ומה בנוגע ליתר הערים, שבהן נמצא שיעור השוכרים קרוב יותר לשיעור הארצי (26.9%) לפעמים מעליו, כמו ברמת גן שבה 38% ממשקי הבית הם שוכרים, ולפעמים מתחתיו כמו רחובות עם 24% בלבד? ובכן, בדיקת הקורלציה בין שיעור השוכרים לבין ההצבעה לגוש המרכז-שמאל מצביעה על קשר חיובי שעוצמתו לא מבוטלת, ובאופן לא מפתיע קשר שלילי להצבעה לגוש הימין-דתיים (ראו תרשים).

נתון נוסף שבדקנו הוא שיעור ההצבעה; ב-2013, בניגוד לבחירות עבר, נמצא מתאם שלילי לא חזק בין שיעור משקי הבית השוכרים ביישוב לבין שיעור ההצבעה. במלים אחרות שיעור השוכרים נע במהופך לשיעור ההשתתפות.

נחוץ ניתוח מעמיק יותר שיבדוק האם שוכרים שטרחו לשנות כתובת במשרד הפנים באמת נוטים להתחמק ממילוי חובתם האזרחית, ובכך מורידים את אחוז הבוחרים בעיר מגוריהם; ומה לגבי מי שעדיין רשומים בעיר הולדתם, לא טרחו לשנות כתובת ובוודאי שלא לנסוע עשרות ומאות קילומטרים כדי להצביע?

אבל בדרך להבין את הפוליטיקה של השוכרים - רבע מציבור הבוחרים - אין לשכוח את הפרופיל הכלכלי המוחלש שלהם. חלוקה לעשירונים של הכנסה נטו לנפש מגלה שבעשירון החמישי (האמצעי) כמעט 67% מתגוררים בדירה בבעלות ו-27% בשכירות, דומה מאוד לנתון הארצי; אבל בעשירון העשירי (האמיד) מזנק שיעור בעלי הבתים אל יותר מ-82%, ושיעור השוכרים צונח ל-13% בלבד.

 מתאם בין שוכרים להצבעה