"אוריד את מחירי הדירות"

בבליץ הראיונות שהעניק בסוף השבוע, הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו שהפעם, בקדנציה הבאה, הוא יטפל במצוקת הדיור. "לא עשינו מספיק, נעשה יותר".

יומיים לפני הבחירות הקודמות, בתחילת 2013, כינס בנימין נתניהו מסיבת עיתונאים בהולה כדי להודיע שהפעם, בקדנציה הקודמת, הוא יטפל במצוקת הדיור. נתניהו העלה לבמה את משה כחלון, אז עדיין פורש טרי מהליכוד, כדי להכריז על מינויו ליו"ר רשות מקרקעי ישראל, "וביחד נוריד את מחירי הדירות".

ערב בחירות 1996, אחריהן מונה לראשונה לראשות ממשלת ישראל, הודיע נתניהו שהוא יטפל במצוקת הדיור. "ממשלת הליכוד תביא לפתרון בעיות הדיור. המצב שלפיו צריך 8.2 שנות עבודה כדי לרכוש דירה בישראל ישונה בתקופה שלי והדירה תהיה בהישג יד של כל זוג צעיר".

הבעיה היא שזה לא רק בנימין נתניהו. לפני עשר שנים היו אלה שר השיכון יצחק הרצוג, ולפניו שרת השיכון ציפי לבני, שנשאו את אותן הצהרות בדיוק. גם אז בנו פה מעט מדי. גם אז הרווחנו מעט מדי. אם מחירי הדירות יזנקו בעוד 80% (תנו לנו ריבית שלילית, וזה עוד עלול לקרות), לא נחשוב שב-2015 היה פה זול. בדיוק כמו שב-2005 וב-1995 היה פה יקר מדי לקנות דירה (ע"ע הצהרות נתניהו).

הבעיה האמיתית היא שאין עוד תחום כלכלי מורכב כל כך, אבל גם חשוב כל כך, כמו הנדל"ן. תחום שנוגע כמעט בכל משרדי הממשלה (שיכון, אוצר, פנים, הגנת הסביבה, תחבורה ועוד), שמוכרחים להיות מסונכרנים באופן מושלם כדי להוציא את העגלה מהבוץ.

ואם בכל תרחיש שלא יהיה נקבל שוב ממשלה שמורכבת מיותר מדי מפלגות; ואם כל בן אדם, אפילו הוא שר בממשלת ישראל, יכול להגג פתרונות נפלאים להורדת מחירי הדירות, קשה להאמין שמשום מה הפעם זה יוכל לעבוד. אחרי שנבין (אנחנו נוטים לשכוח את זה) שלכל פתרון יש מחיר כלכלי וחברתי לא מבוטל - על תקציב המדינה, על הערים שלנו, על הפריפריה, על האבטלה ועוד - למה שלא נמשיך לריב גם בשנים הבאות על הפתרון הכי טוב (או הכי פחות גרוע)?

לכן הייאוש הוא לא פרסונלי. לענף הנדל"ן עדיף היה חמור אחד שיוביל אותו בנחישות במשך עשור לפחות, מאשר סוסים משובחים (נניח שיש כאלה) שמתחלפים כל שנתיים.