המונופול הימני התפרק

את תוצאות הבחירות אשר ייערכו מחר (ג') יקבעו בין היתר שיעורי ההצבעה באזורים השונים במדינה, ובקבוצות שונות באוכלוסייה. אם שיעורי ההצבעה בפריפריה, בדרום ובצפון יהיו נמוכים, כפי שהיו בשתי מערכות הקודמות, ובמקביל שיעור ההצבעה במרכז ימשיך לעלות, או אז סביר שיהיו חילופי שלטון בישראל. הסיכוי לכך יגבר אם שיעור ההשתתפות בקרב אזרחים ערבים יחצה את קו ה-65%.

אך גם אם ראש-הממשלה בנימין נתניהו ישמור על כיסאו, הוא יהיה ראש-ממשלה אשר לסיעתו רק שליש, ואולי פחות, מחברי קואליציה המורכבת ממספר רב של מפלגות קטנות ובינוניות, שלכל אחת מהן סדר-יום משלה. הפוליטיקה של הימין בישראל מאופיינת במעין "מהפכת סלולר": מה שהיה פעם המונופול של הליכוד התפרק, ולמרחב הזה חדרו מספר גדול של מפלגות ורשימות, המתחרות על בוחרי הליכוד, כל אחת עם "תוכנית" המותאמת לקהל אחר. כך נוצר רצף פוליטי ואידיאולוגי שהולך מהכהניסטים של אלי ישי, ועד לימין ה"רך" של משה כחלון.

לכן, את שורשיו של הפסד אפשרי של הליכוד צריך לחפש לא במערכת הבחירות הנוכחית, ולא ב"טעויות" בשיווק מסריו לאוכלוסייה. המצוקה של הליכוד חורגת מהמערכה שהתנהלה בשלושת החודשים האחרונים, ומשקפת התפתחויות כלכליות וחברתיות אשר התפרסו על פני שני עשורים ויותר.

משנות ה-70 ועד אמצע שנות ה-90, הליכוד לא היה בדיוק מפלגה, אלא יותר תנועה חברתית-פוליטית אשר סיפקה מענה אידיאולוגי לאוכלוסיות אשר הודרו מהעוצמה הפוליטית-כלכלית בישראל. מערכות הבחירות היו מעין מרד של אותם אנשים נגד הסדר הקיים, במיוחד בשנים 1977 ו-1981, אך גם לאחריהן.

תהליכי הגלובליזציה, אשר חיסלו את התעשייה המסורתית בפריפריה; תהליכי ההפרטה, ומעבר אוכלוסייה צעירה מהפריפריה למרכז, שחקו את הבסיס החברתי של הליכוד כתנועה של המונים, והפכו אותה לעוד מפלגה פוליטית. ההטרוגניות והגיוון הכלכלי, החברתי והתרבותי שבאו בעקבות השינויים במבנה המשק והחברה בישראל, יצרו את התנאים להיווצרותן של מפלגות שונות, אשר החלו להתחרות על מה שהיה פעם המרחב הבלעדי של תנועת החירות, ואחר-כך הליכוד.

אלא שבמקביל לגידול במספר המפלגות בימין החלה להתפתח תופעה נוספת, שעליה ממעטים לתת את הדעת: הירידה בשיעורי ההצבעה בעשור האחרון. המפגש האנושי בפריפריה, שממנו ניזון הליכוד שנים רבות, נעלם במידה רבה. כאשר מפעלים נסגרים, כאשר האוכלוסייה מתפזרת, כאשר אין יותר תנועה חברתית, והקהילות שמהן היא ניזונה נשחקות, האפשרות של גיוס פוליטי נחלשת מאוד, כי מדובר רק בעוד מפלגה, מרוחקת, ומנוכרת.

בצד השני של המתרס, אם אפשר להגדיר זאת כך, התרחש תהליך הפוך. התהליכים הכלכליים בישראל יצרו שכבה חברתית-אנושית בעלת מאפיינים משלה. מדובר בשכירים, בגילאים צעירים או באמצע החיים, עם אופק כלכלי ותעסוקתי לא אופטימי במיוחד, הנבדלים בסגנון חייהם ובאפשרויות הכלכליות ממה שנחשב לאליטה הכלכלית של ישראל. זו השכבה שעומדת מאחורי העלייה בעבודה המאורגנת בשנים האחרונות, שאפשר למצוא לעתים בגינות קהילתיות, בהתארגנויות מקומיות להגנת איכות הסביבה, ובאלף ואחת מחאות ממוקדות.

זו השכבה אשר עברה מאדישות פוליטית עד לפני עשור להשתתפות גוברת בפוליטיקה ובמחאה, אשר שיאה היה הפגנות הענק של שנת 2011. אם יהיה מחר מהפך, זו השכבה אשר תהיה אחראית לו, כי היא תצא לקלפיות בהמוניה, במעין מעשה של מרד נגד הסדר הקיים, אשר מזכיר במידה כזו או אחרת, את מה שקרה בשנת 1977 (בחירות המהפך) ובשנת 1981 (ניצחון הליכוד), אך במהופך.