אין עם מי לדבר - אז לוותר?

המסר העיקרי של הליכוד והימין הוא: "או הימין - או השמאל". המרכז לא קיים במערכת הבחירות של הימין. זה או אנחנו - או הם. אבל מה זה משנה? כלומר, מה ההבדל בין הימין והשמאל, בין "אנחנו" ו"הם"? אומרים הימנים שהשמאלנים יוותרו על שטחים בארץ ישראל. על סמך מה? הרי העובדות מראות את ההיפך. הממשלות שעשו ויתורים משמעותיים על שטחים היו ממשלות ימין. מי נתן למצרים את סיני, אם לא מנחם בגין, באקט מנהיגותי יוצא מן הכלל? מי נשא ונתן על חזרה לגבולות 67 אם לא (גם) בנימין נתניהו? מי עשה את ההתנתקות אם לא אריק שרון, איש קדימה-הליכוד?

סתירה לוגית

אבל גם זה לא העניין. העניין הוא שבמקביל אומרים נתניהו והליכוד ש"אין עם מי לדבר". זה נאמר על ידי הימין-ליכוד בתגובה לטענת מתנגדיהם שלא עשו די כדי להידבר עם הפלסטינים. יש כאן סתירה לוגית משוועת. אם באמת אין עם מי לדבר, איך אפשר לטעון שהשמאל יחזיר שטחים? שהשמאל "ייכנע" לפלסטינים? איך אפשר להחזיר, להיכנע או לוותר כאשר אין עם מי לדבר? כי המשמעות של "אין עם מי לדבר" היא שאין למי "לוותר", שאין למי "להיכנע".

אין הבדל בין ימין לשמאל

המשמעות של "אין עם מי לדבר" היא, לכן, שאין הבדל בין ימין לשמאל, שכן ממילא אי אפשר לעשות דבר, כי "אין עם מי לדבר".

ואם זה המצב - על פי הימין עצמו - אז אין צורך לחשוש מה"שמאל", וגם לא מה"סמול". כי אפילו ירצו לוותר בתחום המדיני - לא יוכלו לעשות זאת. לפי שהימין טוען שגם הוא לא היה יכול כי "אין עם מי לדבר".

כאשר זה המצב, אפשר להזיז הצידה את העניין הפלסטיני, ולהתפנות להצבעה על דברים שעליהם "יש עם מי לדבר". כמו דיור, כמו העוני, כמו יוקר המחיה, כמו הירידה מהארץ ושאר חוליים חברתיים שהצטברו בזמן שלטון הליכוד הממושך. שוב: על העניין הפלסטיני אין לנו שליטה, על פי הליכוד עצמו. והוא צודק בענין זה. בואו נצביע על הנושאים שעליהם יש לנו שליטה.

בונוס הבחירות

בואו נצביע גם על החזרת הכבוד הלאומי, הכבוד שלנו, לבית ראש הממשלה. בואו נכניס אליו אנשים שלא יביישו את הבית ואותנו. אני לא אומר שזה צריך להיות שיקול עיקרי. אפשר לראות בכך בונוס. או מבצע של אחד ועוד אחד. אתה מחליף את ביבי - אתה מקבל גם את רעייתו.