"בנימין נתניהו עלול להישאר קוץ בתחת של אובמה"

במתקן מיון הדואר של הבית הלבן (שנמצא לנעשה הרחק ממעון הנשיא) נחשפה בימים אלה מעטפה ובה, על פי החשד, ציאניד. אך המכתב הזה לא היה המסר הרעיל היחיד שמוען השבוע לנשיא ארה"ב. מבחינת ברק אובמה, בשורת נצחונו הפוטנציאלי של בנימין נתניהו במאבק על ראשות ממשלת ישראל היא גלולת ציאניד פוליטי, שעלולה להיות סם המוות לשתי יזמות שהן מעמודי התווך של מדיניות החוץ שלו: הקמת מדינה פלסטינית בעקבות הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, וחתימה על הסכם להגבלה זמנית של יכולותיה הגרעיניות של איראן.

שתי תגובות משקפות באופן הקולע ביותר כיצד נתפסת בוושינגטון גיחתו של נתניהו מהקבר הפוליטי שכל העולם כבר כרה לו. בציוץ בחשבון הטוויטר שלו, אמר הדיפלומט האמריקאי לשעבר ארון דייוויד מילר, שליווה סבבים רבים של המו"מ בין ישראל לפלסטינים: "נראה שהבית הלבן יצטרך להחזיר למקרר את בקבוקי השמפניה, כדי שהם יוסיפו להצטנן שם".

"המפסיד הגדול ביותר בבחירות בישראל - ברק אובמה"

ביל קריסטול, עורך הביטאון הניאו-קונסרבטיבי "וויקלי סטאנדארד" ותומך מושבע של נתניהו, אמר בפודקאסט כך: "המפסיד הגדול ביותר בבחירות בישראל - ברק אובמה". לדבריו, ניצחון של ראש המחנה הציוני, יצחק הרצוג, בבחירות היה מתפרש כניצחון אל אובמה, וממילא ניצחון של נתניהו הוא תבוסה של נשיא ארה"ב.

וסוכנות רויטרס בחרה בכותרת הבאה למאמר פרשנות על תוצאות הבחירות בישראל: "נתניהו עלול להישאר קוץ בתחת של אובמה".

באגף הימני הקיצוני של המפלגה הרפובליקאית מסתמנת דיצה עזה. אחד מביטויה הראשונים הוא הצהרתו של סנטור טד קרוז, מיקירי זרם מסיבת התה: "ההצלחה האלקטורלית (של נתניהו) מרשימה עוד יותר על רקע הכוחות העוצמתיים שניסו לחתור תחתיו, לרבות, למרבה הצער, מלוא משקלו של הצוות הפוליטי של ברק אובמה".

בהצהרות פומביות לפני הבחירות הקפידו דוברי הממשל להפגין נייטרליות ולהצהיר שארה"ב "תוסיף לעבוד עם כל ממשלה חדשה בישראל". אבל אין ספק שפקידי ממשל הופתעו ונחרדו מתחיית המתים של נתניהו. ממשל אובמה מנהל עתה קמפיין חזק לריכוך מחוקקים דמוקרטים (וגם מעט רפובליקנים) שמתנגדים להסכם הגרעין האפשרי בין שש המעצמות, ובראשן ארה"ב, לבין איראן. הסתלקותו של נתניהו מהזירה היתה מקלה, ללא ספק, על ניהול הקמפיין הזה. היא היתה מכהה את עוקץ הנאום מעורר המחלוקת שנשא רה"מ לפני מושב של מליאות שני בתי הקונגרס ב-3 במארס. אם אכן יחזור נתניהו למעון רה"מ, הוא יוסיף לעודד את חבריו הרפובליקנים בקונגרס לזרוע מוקשים נוספים בדרך להשגת ההסכם. כאזרח מהשורה, לדבריו היה הרבה פחות משקל.

אבל, מבחינת הבית הלבן, ההיבט הסיוטי ביותר של תקומת הליכוד הוא הכרזת נתניהו, שהוא שוב לא יתמוך בהקמת מדינה פלסטינית. במשתמע: זו כמובן הסתלקות מתהליך השלום. אין ספק שהבית הלבן לא יוכל להשלים עם הכרזה זו. בממשל מקווים שמדובר בהצהרת בחירות גרידא ושנתניהו יחזור בו מהדברים. דוברת הסטייט דיפרטמנט, ג'ן סאקי, אמרה אתמול: "אנשים אומרים דברים רבים בתקופה שמוליכה לבחירות".

אם נתניהו יעמוד במריו, היחסים בין ישראל לארה"ב, שכבר נתונים בשפל עמוק יצנחו לשפל עמוק עוד יותר. הביקור המסורתי של ראש ממשלה ישראלי חדש בבית הלבן לא ייערך אם נתניהו לא יסכים לחזור למו"מ עם הפלסטינים ולתמוך במדינה פלסטינית. יתר על כן, ישראל כבר נרמזה בעבר, שממשל אובמה לא יהסס להסיר, או, למצער, לרופף את תמיכתו בישראל בפורומים של או"ם, במיוחד במועצת הביטחון. וטו אמריקאי על הצעות החלטה אנטי-ישראליות לא יהיה מובן מאליו כאשר בירושלים תשב ממשלת ימין צרה. הממשל אף עשוי לתת פומבי להצעה האמריקאית להסדר אפשרי בין ישראל לפלסטינים, מהלך שישראל חוששת מאוד מפניו. גם התנגדות ארה"ב לצעדים נגד ישראל בבית-הדין הבינלאומי האג עלולה לאבד מחוסנה אם נתניהו יוסיף לפעול על פי הצהרותיו בתקופת הבחירות.

"המשימה הראשונה במעלה של נתניהו צריכה להיות מאמץ לתקן את היחסים עם ממשל אובמה", אמר אתמול אנליסט. "התנהלותו הנואשת בקמפיין הבחירות הוציאה מכלל אפשרות פיוס, מאולץ ככל שהיה, בין ממשלתו הפוטנציאלית לבין הבית הלבן בשנתיים הבאות".

ג'פרי גולדברג, בעל הטור בבלומברג ובאטלנטיק, והאיש שהכניס את צ'יקן-שיט ללקסיקון הישראלי, צייץ אמש: "אני מנסה לדמיין עתה מה חושב אובמה על אזהרת ביבי מפני המוני ערבים שמוסעים באוטובוסים לקלפיות".

ובמאמר מערכת, הנושא את הכותרת "הבחירות בישראל נעשו מכוערות, כותב היום "ניו-יורק טיימס": "תהיה מה שתהיה התוצאה הסופית של הבחירות בישראל... החלטת רה"מ נתניהו לדחות באופן חד-משמעי את (רעיון) המדינה הפלסטינית והתבטאותו הגזענית נגד מצביעים ישראליים-ערבים מראות שהוא הפסיד את הזכות לטעון שהוא מייצג את כל הישראלים".

"נתניהו הראה שהוא היה מספיק נואש ומוג לב כדי לעבור את כל הגבולות האפשריים (בקמפיין)", כותב ה"טיימס". "... הדמגוגיה שלו התסיסה עוד יותר הזעם ששיסע את ישראל לגזרים".