טיול לסופ"ש: לצפות בפריחה מרהיבה לפני שייגמר

המשקעים הרבים שירדו בכל חלקי הארץ, ובמרווחים מדודים בין ממטר לממטר, כמו שצריך, הביאו לשפעת פריחה שכמותה לא נראתה שנים. במקומות רבים בארץ נפרסו פתע מרבדים צבעוניים, אפילו במקומות מדבריים, ששנים כמעט לא התקשטו בפריחה. אבל כידוע, התקופה הזו היא קצרת מועד ומוגבלת, וצריך לנצל אותה היטב.

רמת פוריה: חרציות ונוריות. המדרונות שמעל הכינרת כמו נצבעו בצהוב החרציות. כשהראות צלולה הן נראות כנשפכות אל כחול הכינרת, כשמנגד החרמון בצחות שלגיו. בצומת פוריה פונים ימינה (דרומה) בכביש מס' 768. כקילומטר וחצי אחרי בית החולים פוריה פונים שמאלה בכביש 7677, המוביל לאכסניית פוריה. מאכסניית פוריה מסתעפת צפונה דרך הנוף יער שוויץ והר ברניקי, שבה נוסעים כ-2.5 קילומטרים עד למצפור.

מגיעים לשלוחה מחודדת ותלולה, שבראשה שרידי כנסייה עתיקה. הראשון לבנות כאן היה הורדוס אנטיפס, אחד מבניו של הורדוס, שהקים כאן מצודה הקרויה עד היום על-שם אשתו, ברניקי. המצודה חלשה על העיר טבריה, שייסד לכבודו של הקיסר הרומי טיבריוס. לצד החרציות עדיין פורחים מרבדים של נוריות אסיה אדומות.

לימים הוקמה על חורבות ארמונו של הורדוס אנטיפס כנסייה ביזנטית, ששרידיה הם הבולטים כיום בשטח. התצפית מכאן יפה בעיקר סמוך לזמן השקיעה, כשהרי הגולן נצבעים סגול, ניצתים כתום, ובהדרגה מתמסרים לאפלת הלילה.

הר הנגב: צבעוני ססגוני, אירוס הנגב. פריחה מרהיבה יש השנה גם בהר הנגב ובמיוחד סביב בור לוץ. כדי להגיע אליו יש לפנות בצומת הרוחות שלפני מצפה רמון ימינה בכביש 171 לעבר בית הספר לקצינים (בה"ד 1). כעבור 29 קילומטרים מגיעים לפנייה משולטת ימינה אל חניון הלילה, שבו שירותים נקיים ומים זורמים. במקום כמה מסלולי הליכה, באורכים שונים, שלאורכם פריחה נפלאה של שמשון שלחופות הפורח בשיחים ורודים, של ערטנית השדות הצהובה, של צבעוני ססגוני שגונו ורוד עדין, של אירוס טוביה כחלחל, של אירוס הנגב האדום ועוד. בין צמחי המדבר המוכרים נמצאים גם נציגים ים תיכוניים כגון כלנית מצויה, נורית אסיה, עיריוני צהוב, הרדופנין הציצית, ציפורני חתול ועוד.

בור לוץ הוא חלק ממערך שלם של בורות מים הפזורים בכל האזור (בור נוסף, הנמצא במצב טוב ממנו והמכונה "חמת", ניתן לראות בדרך לחניון בור לוץ, בקילומטר ה-13 של כביש מס' 171). מועד החפירה של בורות אלה עדיין בגדר נעלם, אם כי מקובל לראותם כחלק ממאחזי התיישבות של מלכי יהודה במאות השמינית והתשיעית לפני הספירה. בדרך כלל הם יבשים, אך כעת הם מלאים מים. הגלבוע: אירוס הגלבוע, חרציות ונוריות.

קללתו של דוד "הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם" כנראה לא חלה על הגלבוע כולו, וודאי לא השנה. ברומו של הרכס משתוללת כעת פריחה מרהיבה שלא נראתה שם שנים. אירוס הגלבוע, שנקרא גם אירוס טוביה - על-שם טוביה קושניר, מהרוגי שיירת הל"ה, שהיה זה שגילה את הפרח - רק מתחיל לפרוח, אך לצדו ישנם משטחי ענק של חרציות, טורים מצויים בגון סגול, מצליבים צהובים, ועוד רבים ויפים, הנמצאים בשיא הפריחה.

במקומות מוצלים יותר פורחות עדיין כלניות ונוריות, וביניהן גם צבעונים שפרחיהם גדולים וגבוהים כפי שלא היו מזמן. מצומת יזרעאל ממשיכים מעט מזרחה, בכביש 675 לעבר צומת נבות, ופונים ימינה, בדרך נוף גלבוע (מס' 667). הדרך מגיעה לחניון הר ברקן, נקודה מצוינת לעצור בה לתצפית אל עבר פסגות הגלבוע, הכפר הפלסטיני פקוע ופתחת ג'נין. מעברו האחר של הכביש ישנה תצפית לעבר עמק חרוד, רמות יששכר, בקעת בית שאן, התבור, הגלעד והחרמון. במקום מסלול מעגלי קצר ונינוח. מסלול נוסף יוצא מחניון האירוסים, כקילומטר וחצי בהמשך הדרך.

גבעת המורה: אירוס נצרתי. בשיא הגובה של גבעת המורה (517 מטרים) נמצא מגדל יערנים של הקק"ל, וכן בית קברות שנבנה סביב קברו של נבי דחי - קדוש ערבי שלפי המסורת היה לוחם בצבאו של הנביא מוחמד. על שמו קרוי הכפר הסמוך, הנטוש, הבנוי על המדרונות המערביים של שיא הגובה. תצפיות יפות ניתן לערוך משיא הגובה השכן, שעליו כמה אנטנות מאיימות.

יורדים לצומת שלמרגלות שיא הגובה ופונים בו ימינה במעלה דרך מסומנת אדום. יש כאן כמה מסלולי הליכה מעגליים קצרים שמהם נשקפים מראות יפים על הגלבוע ועל עמק חרוד. כדי להגיע אל אתר הפריחה של האירוס הנצרתי נשוב בדרך המסומנת כחול. כ-300 מטרים אחרי הצומת פונים שמאלה בדרך עפר. בהסתעפות הבאה פונים שמאלה ומגיעים לקצה הדרך. כשממשיכים רגלית בשביל מגיעים אל ריכוזי הפריחה. ייחודו של האירוס הזה הוא בשילוב המיוחד שבין גוני הלבן לגוני הבורדו והחום, שמקנה לו מראה מנומר.