האם התקשורת הישראלית צריכה לעשות חשבון נפש אחרי מערכת הבחירות האחרונה? אם שואלים את העיתונאים המובילים שסיקרו את בחירות 2015, התשובה המוחצת היא כן.
ההירתמות של כלי התקשורת כדי לחבק ולקדם צדדים מסוימים במפה הפוליטית שמו כנראה בצד את האובייקטיביות העיתונאית ואת האתיקה המקצועית לטובת אינטרסים אחרים. נראה כי לתקשורת הישראלית ולחלק נכבד בה שקיווה לראות מהפך בבחירות אתמול, ייקח זמן ללקק את הפצעים.
"הציבור הוא לא כלי ריק שאפשר להכיל עליו קמפיינים ולהשקות אותו בפרשנויות", הסבירה היום (ד') איילה חסון, מנהלת חטיבת החדשות של ערוץ 1, בראיון לתוכנית של ניב רסקין בגלי צה"ל. "יש את מדינת תל-אביב ומדינת טוויטר. לציבור יש את הסנטימנט שלו", היא אמרה והוסיפה כי "כל השיח שהתנהל כאן בחודשים האחרונים פעל בצורה הפוכה בדיוק".
הכתב הפוליטי של חדשות 2, עמית סגל, היה בוטה עוד יותר כשהתייחס בעמוד הפייסבוק שלו, כתגובה לביקורת טלוויזיונית של רוגל אלפר ב"הארץ", לנושא. אלפר ביקר את התייצבות ערוץ 2 לטובת נתניהו עם פרסום המדגמים וכתב כי "הגנים הממלכתיים והעסקיים של חברת החדשות של ערוץ 2 מכתיבים לה התייצבות מידית לצד מי שמצטייר בעיניה כראש הממשלה הבא".
סגל כתב בתגובה כי "אמרתי במהלך הבחירות, ואני חושב גם עכשיו, שחלקים נרחבים מאוד בתקשורת הישראלית קפצו בבחירות האלה מהיציע והפכו לשחקני כדורגל (וכן, לא רק מצד אחד). הנזק האדיר שנגרם לתקשורת הישראלית בגלל ניסיון לייצר מציאות, יהיה עכשיו קשה מאוד לתיקון".
סגל הוסיף עוד כי "אפשר למתוח ביקורת על הדיוק במדגמים, אבל לדבר על כישלון הסקרים והמדגמים במקום על כישלון התקשורת, זה כמו שדוח אגרנט יעסוק לא במחדל מלחמת יום הכיפורים אלא בטריות מנות הקרב בקו בר-לב".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.