"כל מה שאנחנו מבקשים הוא שאירופה תיתן ליוון סיכוי"

הדעה הרווחת היא שממשלת יוון רוצה יחס מיוחד לעומת מדינות אירו אחרות שמצויות במצב קשה. האמת היא שלא; אנחנו רוצים יחס שווה.

מתחילת המשבר, הכלכלה שלנו התכווצה ב-26%. האבטלה עלתה מ-8% ל-26%, והמשכורות נשחקו ב-33%. התוצאות הללו גרועות מכפי שהיו בכל מדינה כלשהי בשנות ה-30, וגרועות בהרבה מאלו שנחזו בשתי תוכניות הרפורמה היווניות. זו הסיבה לכך שממשלת יוון הנוכחית מתחה ביקורת על התוכניות הללו.

ההתאמה התקציבית שלנו הייתה גדולה ביחס לכל מדינה אחרת. משנת 2009, יושמו קיצוצי הוצאה והעלאות מס בסך של יותר מ-45% מההכנסה הפנויה של משקי הבית. בפורטוגל השיעור הזה היה 20%, ובאיטליה ואירלנד 15%.

לא זו בלבד שהצעדים התקציביים היו גדולים יותר, אלא שכל הידוק תקציבי של 1% הסיג עוד יותר את הכלכלה. זה נובע מכך שהמשק היווני פחות פתוח לכלכלות אחרות. כל ירידה בביקוש פוגעת במוצרים מתוצרת מקומית יותר מאשר ביבוא. סבבי הצנע החוזרים ונשנים החריפו את התכווצות התמ"ג. יחס החוב לתמ"ג עולה, מה שהופך את הדינמיקה של החוב לבלתי ניתנת לניהול. יוון לווה עוד יותר כדי לפרוע חובות קודמים.

נכנסנו למשבר עם גירעון חיצוני גדול. עם אינפלציה כמעט אפסית, הקיצוצים במחירים היחסיים שנחוצים כדי לשפר את כושר התחרות באו עם מחיר גבוה למדינות גוש האירו שבקשיים. התוצר היה חייב להתכווץ, מה שיצר דפלציה והחריף את הדינמיקה של החוב. קשה לייצב חובות גדולים כאשר הדפלציה מעלה את הערך הריאלי שלהם. בשנות ה-20 של המאה שעברה, לבריטניה היה עודף תקציבי ראשוני גדול, אך הדפלציה העלתה את יחס החוב-תמ"ג שלה.

בעוד שהמשבר החריף את מצבן של יוון ומדינות נוספות, היו לו השלכות לא מכוונות אך חיוביות על מדינות ה"ליבה" של גוש האירו. גרמניה ואחרות נהנות משערי חליפין וריביות נמוכים יותר מכפי שהיו להן אילו הן החזיקו עדיין במטבעות הלאומיים שלהן.

תוכנית רכישת ניירות הערך של הבנק המרכזי האירופי מיועדת להנמיך את עלות גיוסי ההון של המדינות במצב קשה על ידי קניית החובות הריבוניים שלהן. היא גם חיסלה למעשה את החובות היווניים שהוחזקו על ידי בנקים במדינות הליבה. הבנקים היווניים, לעומת זאת, ממשיכים להחזיק בכמויות גדולות של אג"ח ריבוניות יווניות, ומשלם המסים היווני שילם את עלות חידוש ההון שלהם.

יציאת ההון מן המדינות הלחוצות ייבשה את הנזילות של המערכות הבנקאיות שלהן, והעלתה את יכולת מתן ההלוואות של הבנקים במדינות הליבה. עזיבת כוח עבודה מיומן פגעה ביכולת היצרנית של המדינות הלחוצות. יידרש דור שלם, אולי יותר, כדי להפוך את האפקט הזה.

אדריכלי האירו ראו לנגד עיניהם איחוד מטבע שיזכיר את תקן הזהב הקלאסי, שבו ההתאמה בין מדינות עם עודפים חיצוניים וגירעונות חיצוניים היא סימטרית. בגוש האירו, נטל ההתאמה מוטל על מדינות הגירעון. בין השנים 2008 ו-2014, מאזן התשלומים החיצוני של המדינות במצוקה עבר מגירעון ענק לעודף. העודפים החיצונים של מדינות הליבה נשארו ללא שינוי.

התוצאה היא שיוון מצויה במצבו של סיזיפוס - אדם שנגזר עליו לגלגל סלע במעלה גבעה, רק כדי לראות אותו מתגלגל שוב למטה. היוונים יישמו צנע וסבלו הרבה יותר מהצפוי. רבים מאותם 60% מהצעירים שהם מחוסרי עבודה יקוטלגו יום אחד כמובטלים לטווח ארוך. אנחנו מסתכנים ביצירת עתיד ללא תקווה לדור שלם. כדי למנוע זאת, מה שאנחנו מבקשים משותפינו בגוש האירו הוא להתייחס ליוון כאל שווה, ולסייע לנו להימלט מן המלכודת הסיזיפית שלנו.

*** שר האוצר יאניס ורופאקיס, והשר לנושאי כלכלה בינלאומיים אוקליד צקלוטוס, השתתפו בכתיבת המאמר.