לתשומת לב שר החינוך הבא

הרוחות עדיין סוערות מתוצאות הבחירות, הממשלה עדיין לא הורכבה, והדיונים הבוערים נסובים סביב מי יקבל את תיק הביטחון או את תיק האוצר. נושא החינוך, למרות שהוא ראשון במעלה ומטריד מאות אלפי הורים בישראל, לא עלה, אפילו לא לרגע, לדיון הציבורי ערב הבחירות. הצפיפות בכיתות ובגני הילדים, רמת החינוך וההוראה בבתי הספר - כל אלו נעלמו ברעש הקמפיינים הצורמניים שניהלו המתמודדים.

אבל אנחנו, ההורים, ששולחים בכל יום את ילדינו לגנים ולבתי הספר, לא שוכחים לרגע את החיים עצמם: מי יהיה שר החינוך הבא, ולאלו רפורמות אנחנו צפויים עם השבעתה של הממשלה החדשה. חלק מהשמועות מדברות על יובל שטייניץ, אחרות מעלות את שמה של מירי רגב. כך או כך, מבחינתנו, מי שהוא/היא לא יהיה, עומדים בפניו בשנה הראשונה אתגרים לא פשוטים ושאלות משמעותיות: האם הוא ימשיך את הרפורמות שהשר הקודם, שי פירון, החל בהן? האם יגנוז אותן? האם הוא יעשה מהפכות מטעם עצמו או אולי הוא דווקא יחזור לשיטות הישנות של מדידה והערכה? מה שבטוח - עומדות בפניו מספר משימות קריטיות:

הצפיפות הגבוהה בכיתות ובגני הילדים: צפיפות הילדים בכיתות ובגני הילדים הינה בעיה משמעותית בישראל. בהשוואה למדינות המערב הרי שהנתונים בישראל בהחלט מדאיגים. 40 ילדים בכיתה הם מספר שלאף אחד לא קל לחיות איתו: הורים, מורים ובעיקר התלמידים. "מחאת הסרדינים" הייתה מחאת הורים שהתאגדו על מנת לטפל בבעיה, וכך גם המחאה של ההורים בגני הילדים להוספת סייעת נוספת. שר החינוך הבא יצטרך להתמודד עם הסוגיה הזאת, שדורשת מענה מיידי, בדמות הוספת כיתות בבתי הספר והוספה של אלפי סייעות לגני הילדים.

מערכת היחסים בין הורים, מורים ותלמידים: זהו הנושא היחיד שבו לא הספיק פירון לטפל, נושא שלא זוכה כמעט להתייחסות תקשורתית. אולם, הניסיון מראה שהשטח בוער. תחושת התסכול של המורים על התערבות ההורים וחוסר ההערכה מצידם גורמת להם לחוש ממורמרים עד מאד. מנגד, נמצאים ההורים שמרגישים כי עליהם לצאת למאבק על מנת להבטיח תנאים הולמים לילדיהם. ובאמצע נמצאים הילדים. אלו שגדלים ללא סמכות ההורה, מצד אחד, וללא סמכות המורה, מצד שני. שר חינוך חזק וסמכותי יצטרך להגדיר מחדש את מערכת היחסים המורכבת הזו, תוך הבנה שאיחוד של המורים וההורים גם יחד יכול להביא לתוצאות חיוביות עבור המערכת כולה.

פערים כלכליים וחברתיים בין הרשויות השונות: מידי פעם מתפרסמים נתונים אודות ההשקעה של הרשויות בחינוך בכל ילד. הפערים בין ההשקעה בכל תלמיד במרכז הארץ לפריפריה הם אלפי שקלים. לכך ניסה פירון למצוא פיתרון באמצעות העברת תקציבים מעיריות חזקות לעיריות מוחלשות. כעת, לא ברור מה יהיה על תכניתו והאם השר החדש יצליח למצוא פיתרון הולם או שמא הפערים הללו ילכו ויגדלו. אלו פערים שישפיעו באופן מהותי על היכולת של ילדים מהפריפריה החברתית-כלכלית של ישראל להשתלב בעתיד בחברה, ללמוד באוניברסיטה ולהפוך לאזרחים בעלי הזדמנויות שוות להצלחה.

רפורמת הבגרויות: שי פירון עשה שינוי עצום בבחינות הבגרות, כזה שהחל כבר השנה, וכעת לתלמידי כיתות י' אין בגרויות אלא רק מכיתה יא'. כמו כן בוטלו מועדי חורף לתלמידי כיתות י"א. בנוסף לכך, צומצמו מקצועות לימוד החובה לשלושה אשכולות לימוד: עברית, ובו ספרות ולשון; "ידע, עם, עולם", ובו היסטוריה ואזרחות; ו"מורשת ותרבות", ובו תנ"ך, תושב"ע (תורה שבעל-פה) ומחשבת ישראל, כאשר גם השינוי הזה לא ברור עד סופו. החלוקה של החומרים בכיתה יא' לעומת יב' אינה ברורה עד סופה, וכרגע גורמת לזעזוע בתוך המערכת, שמנסה למצוא לו פתרונות הולמים. השאלה היא האם הבגרויות במתכונת הזאת ימשיכו או שמא שר החינוך הבא יחליט שחוזרים למתכונת הרגילה? ואם כך יהיה, מה יקרה לכל אותם תלמידים שנמצאים כעת בכיתה יא' אבל לא נבחנו בבגרות בכיתה י'?

ביטול הפסיכומטרי: רפורמה נוספת של פירון הייתה ביטול הפסיכומטרי כתנאי כניסה למוסדות אקדמיים עבור תלמידי ארבע וחמש יחידות באנגלית ומתמטיקה. התכנית הזאת גררה עימה התנגדויות רבות וגם חוסר הבנה ותהיות האם מדובר במקצועות נוספים, האם מדובר בכל האוניברסיטאות ועוד. כעת תכנית זאת מוטלת בספק, ונתונה אף היא לשיקולו של שר החינוך הבא.

התאמות לתלמידים: רפורמה נוספת שעשה פירון ועוררה עימה רעש תקשורתי גדול ותגובות סוערות של מורים, מאבחנות, הורים ותלמידים, הייתה השינוי בהתאמות לילדים הזקוקים להקלות. הרעיון עצמו הינו רעיון נכון ויפה, כזה שמנסה למגר את תעשיית ההתאמות שכתוצאה ממנה כמעט בכל בית בישראל ישנו ילד שמאובחן עם בעיות קשב וריכוז כאלו ואחרות. הבעיה הינה שהתכנית עצמה נקטעה באיבה, ובעוד המאבחנות מנסות להסביר שהן אינן הפיתרון למצב, נשארו אלפי תלמידים ללא פיתרון ממשי לבעייתם. עכשיו נשאלת השאלה האם הרפורמה הזאת תמשיך וימצא לה פיתרון הולם או שמא היא תיגנז.

בעיית הטיולים השנתיים: בעיית הטיולים השנתיים החלה כבר לפני שנה אולם בינואר האחרון היא הגיע לכדי פיצוץ. ארגון המורים החליט להשבית את הטיולים בשל החלטת בית המשפט להטיל על המורים אחריות פלילית במקרה של תלמיד שנפגע. בתגובה, התלמידים פתחו בעיצומים ושביתות משלהם. בסופו של דבר נמצא פיתרון, אולם בעיית הטיולים לא באמת באה אל סיומה. עדיין מורים מלווים טיולים מבלי שהם עוברים הכשרה מתאימה ומקיפה בתחום, ועדיין האחריות על חיי הילדים מוטלת בידי המורים עצמם ולא בידי גורם מקצועי. ובמקום לחכות, חלילה, לאסון הבא, כדאי ששר החינוך הנכנס יטפל בנושא הזה כבר עכשיו. דרושה רפורמה משמעותית בתחום, כזאת שמעניקה להורים ולתלמידים ביטחון כי הם נמצאים בידי השגחה מקצועית, כזאת שמאבטחת את התלמידים ודואגת לשלומם במהלך הטיול.

אלו רק חלק מהדברים שיצטרך לעסוק בהם שר החינוך הנכנס ועוד לא דיברנו על מבנה מערכת החינוך, סמכויות הניהול של מנהלי בתי הספר ועוד. אך יותר מהכל, לפני שיפשיל שרוולים, שר החינוך החדש צריך לחשוב היטב על רמת ההוראה וההשקעה בחינוך של ילדי ישראל. אם תיק החינוך יהפוך למינוי בגלל הבטחת בחירות - מה שהיה הוא שיהיה: מערכת החינוך בישראל תשתרך מאחור בנחשלות, בגרף התחתון של מדינות ה-OECD וארבע השנים הבאות יעברו ללא שינוי. אם ימונה שר חינוך שבא מתוך תחושת שליחות להפוך את מערכת החינוך בישראל לחדשנית, מעודכנת, מצטיינת בכל מדד עולמי, אנחנו ההורים נרוויח מכך ברמה האישית ומדינת ישראל תרוויח אזרחים מלומדים, מצטיינים, יצרניים ובעיקר טובים יותר.

הכותבת היא מייסדת ועורכת פורטל ההורות "עשר פלוס"