לתקשורת יש מה ללמוד

1. עיתונאי הנדל"ן יכלו להריח את כישלון התקשורת בבחירות האחרונות. לזהות את השפעתה המפוקפקת על הציבור הרחב ועל הבחירות שהוא מבצע בפועל.

העיתונות הכלכלית הרי מתריעה כבר 5-6 שנים לפחות שמתנפחת פה בועת נדל"ן. כל העיתונים אפילו עיצבו מזמן לוגו מתאים שמציג את הבועה החדשה. חדשות לבקרים מזהירה התקשורת את הציבור הרחב מצניחת מחירי הדיור, לא בגלל מהלך של שר כזה או אחר אלא בעיקר בגלל יחס לא סביר ולא כלכלי בין מחירי הדירות לבין היכולת הכלכלית האמיתית של האזרחים שחיים כאן.

העיתונים, ובכלל זה גם אנחנו ב"גלובס", מזהירים כבר כמה שנים שהריבית האפסית היא מלכודת דבש, שגם מעלה מחירים וגם משלה את נוטלי המשכנתאות שחותמים על הלוואה לעשרות שנים (בהן הריבית תחזור בוודאות לרמות "נורמליות").

אבל העם מצפצף עלינו ונוהר לאתרי הבנייה. אנחנו הבנו מזמן שהתקשורת יכולה לסקר, לפרשן, לנתח ולהזהיר, אבל יכולות ההשפעה והניבוי שלה הם בעירבון מאוד מוגבל.

2. עוד מעט נותקף בהצעות וספינים ממוחזרים לטיפול במצוקת הדיור. החזרת מענקים לרוכשי דירה, סגירת רשות מקרקעי ישראל, הגדלת היצע, הסרת חסמים ועוד. לפני הכל, הממשלה החדשה חייבת להגדיר את הבעיה והמטרות. משה כחלון, שר האוצר המיועד, גר היום בחיפה וגדל בגבעת אולגה שבחדרה. בחיפה (שכונת נווה שאנן, למשל) ובחדרה ניתן לקנות היום דירות 3 חדרים ב-600-700 אלף שקל, מחיר של חצי חדר בת"א. מצוקת הדיור נראית משם אחרת לגמרי. לכן, במקום להוריד את המחירים בת"א, אולי עדיף להתמקד בהגדלת הביקוש והאטרקטיביות של נווה שאנן ושל גבעת אולגה. צמצום הפער בין ת"א לבין ערי ישראל האחרות - בחינוך, בתכנון, בתדמית - חשוב לא פחות מהתמקדות בהורדת מחירי הדירות. אם נוטשי חיפה וחדרה יעזבו את גוש דן ויחזרו הביתה, ירידת המחירים תבוא מעצמה.

3. ולמרות הכל, בתקשורת ובמערכת הפוליטית ממשיכים לדסקס את המאבק על איוש "שלושת משרדי הממשלה הבכירים". אנחנו לא מצליחים להפנים למשל ששר הפנים, שאחראי על תכנון המדינה, על הארנונה, ועל כל הרשויות המקומיות, משפיע על חיינו הרבה יותר משרי האוצר, החוץ והביטחון.