פסטיבל המחול בערבה: מופע חדש לרקדן החירש אמנון דמתי

עבור אמנון דמתי, רקדן וכוריאוגרף עצמאי, העבודה במרחב המדברי של הערבה אינה שקטה יותר מהרחובות הסואנים של סביבתו הקבועה, בתל-אביב. דמתי הוא חירש מלידה, מהרקדנים הבולטים של להקת המחול הייחודית "קול ודממה", שפעלה בשנות ה-70-80. יחד עם אשתו ושותפתו ליצירה ג'יל דמתי-פיינגולד, הגיע דמתי לערבה בהזמנת אורנה אסף-מלכה, מייסדת ומנהלת פסטיבל מחול ערבה, החוגג השבוע את שנתו הרביעית. המרחק בין מרכז הארץ לבין הערבה הוא קטן לעומת המרחק בין עולם השומעים והלא שומעים. נראה שהמחול מצליח לגשר על המרחקים הללו.

פסטיבל המחול בערבה, נותן במה וביטוי לכישרונות הצומחים בבית הספר למחול בערבה וכן לכוריאוגרפים אורחים. לצד תרבות לתושבי האזור, הפסטיבל מושך תיירים המתארחים ביישובי האזור. השנה יצרה אסף מלכה פרויקט ייחודי חדש, והזמינה רקדנים יוצרים ממרכז הארץ להתארח בבתים פרטיים בערבה, וליצור בהשראת הבית וסביבתו. 4 צמדי יוצרים התארחו אצל תושבים במושבי הערבה, עבדו בהשראת המקום והציגו את יצירתם בבית המארח. הפרויקט מתועד בסרט "בית היוצר - כוריאוגרפים מתארחים בערבה", שיוקרן בערבי הפסטיבל.

"כשאורנה חיפשה לנו מארחים אמרתי לה: אמנון רוקד בענק, הוא לא יכול להיכנס לחלל של סלון פרטי", מספרת ג'יל דמתי-פיינגולד, "היא מצאה לנו בית שמורכב מ-4 קרוונים, שבו חיים 3 דורות של משפחת אגר. האמא, מיכל, הייתה מנהלת בית ספר וכיום היא מטיילת הרבה בעולם. לצידה חיה משפחת בתה, כרמל, שהיא מורה לשפת סימנים ויש לה 4 ילדים, ועוד משפחה ערבית מירושלים גרה שם. בקרוון הרביעי היינו אנחנו", היא מתארת.

"ביום שהגענו לשם היינו אמורים לחתום חוזה לדירה בתל-אביב והרגשתי שאין לנו בית. כרמל מיד הבינה אותי ואמרה לי משפט נורא יפה: 'הבית הוא בתוכנו' - וזה הפך לשם העבודה שיצרנו".

המפגש הראשון של דמתי עם המחול היה מקרי לגמרי. בגיל 15, בעודו תלמיד במוסד לילדים חירשים בירושלים, ראה בטלוויזיה מופע של בלט הבולשוי עם היצירה "ספרטקוס", ומאז השתנו חייו. "אף פעם לא ראיתי מחול גברי ולא ידעתי שאפשר לרקוד ככה", הוא מספר בחיוך, "חשבתי שתהיה בעיה בגלל השמיעה, אבל אז פגשתי את משה אפרתי - שהיה ממובילי להקת בת שבע ובאותן שנים הקים להקה של חירשים. בהתחלה קראו ללהקה 'דממה' ומאוחר יותר הצטרפו רקדנים שומעים ושינו את השם ל'קול ודממה'". דמתי היה רקדן ראשי בלהקה עד שנפרדו דרכיהם של אנשיה, לפני כ-20 שנה.

המפגש איתם מצליח לפרק סטיגמות חברתיות ומחסומים בין עולם השומעים ומוגבלי השמיעה. "המופע המשותף שלנו נקרא 'שני עולמות'. הוא בנוי בפשטות על שני העולמות שלנו - כאישה שומעת ואיש חירש אבל גם כרקדן וכמי שבאה מדיסציפלינה אחרת של תנועה. במפגשי מחול שאנחנו עושים עם תלמידים אנחנו תמיד אומרים לילדים קטנים שריקוד זה גם לבנים - הנה, אמנון גם משחק כדורסל וכדורגל, והוא גם רקדן", אומרת ג'יל.

"אני הייתי ילדה ספורטיבית. עשיתי התעמלות מכשירים ושחייה צורנית. כשנפגשנו עבדתי עם דולפינים בדולפינריום ולמדתי קולנוע באוניברסיטת תל-אביב". באותן שנים גם ייסדה את פסטיבל סרטי הסטודנטים של החוג לקולנוע. השניים הקימו משפחה ויש להם כיום שני ילדים בוגרים (ושומעים). היו אמנם חששות לקראת לידת הילדים, מספרת ג'יל בגילוי לב, "אנחנו יודעים שזו התמודדות לא קלה. אבל אמנון אמר לי - אז מה, אם יהיה לנו ילד חירש תאהבי אותו כמו שאת אוהבת אותי. כששואלים אותי איך הילדים אני אומרת 'מאוד יפים', אם כי ברור שהשאלה היא אם הם שומעים".

בפסטיבל בערבה יקיימו השניים מפגשים עם תלמידי בית הספר במרכז ספיר. "בדרך כלל המפגש מתחיל במחול של אמנון, והילדים לא יודעים שהוא חירש, זה לא ניכר בתנועה. אנחנו עובדים איתם דרך תחושה והתנסות - למשל קטע רובוטי, עם ויברציות - כך הם מבינים איך הוא רוקד בתיאום עם המוזיקה שאיננו שומע". מבחינתו של דמתי, לדבריו, הוא יכול לרקוד בדממה מוחלטת. אך הוא חש את המוזיקה ואת היחסים של הגוף עם הסביבה והבמה. "המחול הוא אופן הביטוי של העולם שלי כלפי חוץ", הוא אומר.

לצד סרטי "עבודות הבית" יעלו בפסטיבל בכורה ליצירה "MAUVE", מאת הכוריאוגרף ואמן הגאגא סטפן פרי, וקטע טרום בכורה מהיצירה "קפולטי ומונטקי - האופרה הלאומית" מאת הכוריאוגרף עידן כהן, בשיתוף מקהלת ערבה. ביום שישי יינעל הפסטיבל במופע של להקת ורטיגו "לידת הפניקס", הנוגע בדיאלוג שבין האדם למקום ומתקיים תחת כיפת השמים. במקביל תוצג תערוכה של אמנית הווידיאו האמריקאית מישל פלטשר, המלמדת באקדמיה למחול בירושלים. ביום שישי יתקיימו גם סדנאות תנועה לקהל הרחב.

מרכז ספיר בערבה, 25-27 במארס