מה עכשיו?

אדוני ראש הממשלה,

ניצחת. בעברית האמריקאית הלא-אידיומטית שלך הכרזת, שניצחת "נגד כל הסיכויים" (against all odds). אכן. קלי דעת הזדרזו לקבור אותך. לא אני, אם מותר לי להתרברב. כתבתי כאן, ב-28 בפברואר, "נראה בעליל שהרצוג לא ירכיב את הממשלה הבאה; וממילא מסתיימת והולכת המפלגה הזקנה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית".

התקשורת מתפרנסת מהקלת ראש בבנימין נתניהו. הם קראו לך "רדוד" עוד לפני שטרחו לשאול ולהאזין. הם העמידו פנים רציניות להפליא, לפני עשרים שנה, כאשר הודיעו לצופיהם, שאתה "ממצמץ". ביניהם היו מייסדי אסכולה חדשה בעיתונות הישראלית: זו שחדלה לנסות להבחין בין ידיעה לדעה, והפכה את עמודי החדשות לבריקדות. זה התחיל הרבה לפני שנוני מוזס או עמוס שוקן עלו לגדולה. מי יודע, אולי כמה דברים היו נראים אחרת אלמלא דחפו אותך אל הקיר, ואילצו אותך להתגונן, או לפתח עור עבה.

לא תמיד רעיון טוב, העור העבה, אדוני ראש הממשלה. עור עבה מתיישב עם שיעורים גדולים של ציניות; ועור עבה מדי עם ציניות רבה מדי. מה חבל שהתברכת בשניהם, בעור ובציניות. איך כתב המשורר, "משנה לשנה זה נעשה יותר מעודן", חוץ מזה, שאצלך מבחירות לבחירות זה נעשה יותר גס, יותר מחוספס, יותר בוטה ויותר נבזי.

סליחה, לא התכוונתי. מותר להתנצל, הלוא כן, אף כי השמועה אומרת שנפתלי בנט יעמוד על סעיף אנטי-התנצלות בהסכם הקואליציוני. אתה דווקא התנצלת השבוע. זה טוב. אני קורא שכוהן דת פרוטסטנטי מפורסם באמריקה, ג'ים ג'ונס, התנצל רק השבוע על קריאה שהשמיע ב-1980 לסקול למוות את כל ההומוסקסואלים. מוטב שלא לחכות 35 שנה, כאשר תהיה סמוך ליום ההולדת המאה. למיליקובסקים יש גנים חזקים מאוד, הם מאריכים ימים, כשניתנת להם ההזדמנות.

כמובן, התנצלותך הייתה כה מהירה וכה קלה, עד שאין מנוס מלחשוד בכנותך. האם הוגן להעמיד את כנותו של ראש הממשלה בספק? האין זה מובן מאליו שעלינו להניח את אמתיותה? ובכן, הפעם אין לך רשות להתלונן על איש. אתה העמדת אותה בספק, לא בחדרי-חדרים כי אם קבל עם ועולם. אתה התערטלת לחלוטין, לא נשאר לך מקום להסתתר.

סלמה, אלבמה?

העולם כולו, חוץ מידידיך הרפובליקניים (החשובים כשלעצמם) בקונגרס בוושינגטון, קרא בקול אחד: נמאסת עלינו, יא ביבי. אני נדהם מהיקף הקריאה. היא באה מצד אנשים שלא התעניינו בישראל ובסכסוכיה, שלא ידעו כמעט ולא כלום על המערכת הפוליטית שלה.

מכר יהודי יקר באמריקה, מן המאיירים הפוליטיים המבריקים של דורו, שמעולם לא כתב או חשב או צייר על ישראל, אינו חדל עכשיו לעסוק בך בעמוד הפייסבוק שלו. אתה מזכיר לו עכשיו פוליטיקאים אמריקאים, שניסו לצמצם השתתפות של בני מיעוטים בבחירות בארצות הברית. אתה מזכיר להם את תחילת שנות ה-60, את המסע הנורא נגד שיווי זכויות האזרח של השחורים.

מה זה עוללת לנו, מר ביבי? השכחת מי צעדו עם מרטין לותר קינג בתהלוכה מן העיר סלמה, אלבמה, ב-1963? זאב אלקין לא גדל על ברכי סלמה, גם לא מירי רגב; גם לא שרי הביטחון הבאים שלך, אביגדור ליברמן ונפתלי בנט. אבל אתה יודע היטב מה הייתה סלמה. היא הייתה חלק מן הרפרטואר של נעוריך בפילדלפיה. האומנם שכחת את הרב אברהם יהושע השל, משלב זרועות עם ד"ר קינג (לצילום ההיסטורי, סרקו את הברקוד), ושר We shall overcome, we shall overcome, We shall overcome someday; Oh, deep in my heart, I do believe, We shall overcome someday.

מה אמר המורה הגדול

אתה הדפת בשבוע שעבר 80% מיהודי אמריקה ממה שקוראים "אזור הנוחיות" של האהדה לישראל. כמובן, רובם יוסיפו לאהוד, לפחות במובן הזה שהם יעמדו על זכותה של ישראל להתקיים. אבל מספר עצום שלהם אינם מכירים עוד את ישראל, ואת ספקנותם הגוברת הם עומדים להנחיל לבאים אחריהם.

ואת כל זה עשית כדי לזכות בעוד שלושה מנדטים. ניצחת, אדוני ראש הממשלה. אולי חשבת שבשוך המערכה ובהתפזר העשן הכול יישכח. למנצח שיר מזמור. אתה תחייך, אתה תתחנן, אתה תחבק כתף, אתה תעמיד פנים, ואיש לא יזכור שאתה הסתת יהודים נגד יהודים, ויהודים נגד ערבים, וישראלים נגד פלסטינים.

זוכר, אדוני ראש הממשלה, את דברי המורה הגדול, שחזון ארץ ישראל השלמה שלו, על שתי גדותיה, כלל את "שם ישליו בן ערב, בן נצרת ובני"? מדוע הציטוט הזה לא נשמע בעצרת בכיכר יצחק הנרצח? האם שונאי-האליטות היו שורקים בוז לז'בוטינסקי?

תסמונת חוסיין-אובמה

התואיל עכשיו להודיע לעמך ולעולם מה אתה מתכוון לעשות בניצחונך, חוץ מאשר לנסות ולהבטיח את הניצחון הבא? התסביר איך אתה מתכוון להציל את שאריות הדו-קיום בין יהודים לערבים, בין מזרחים לאשכנזים? התנסה לפייס את "האליטות", מפני שאתה הרי מיטיב לדעת כי שום חברה פלורליסטית, קפיטליסטית ודמוקרטית לא שגשגה בלעדיהן? התנסה לחנך את מצביעיך נגד גזענות, נגד תסמונת חוסיין-אובמה בפרוזדורי הטוקבק הישראלי? נגד האיבה גסת הרוח לאשכנזים ול"סמול"?

אתה ניצחת. אתם ניצחתם. הימין ביסס את מעמדו ההגמוני בתנועה הציונית. מפלגת העבודה מיצתה את הפוטנציאל האלקטורלי שלה, ובהיעדר סיכוי לשלטון היא תתכווץ ותלך. זה הזמן להשמיע קריאה לאומית לטובת סובלנות.

נשאר לך סיכוי קטן, אולי רק קטנטן, להציל את כבודך. אם לא תנצל אותו, הדורות הבאים לא יאירו לך פנים בערכי הוויקיפדיה שלהם. לאחר ארבעה ניצחונות, מה נשאר לך חוץ מאשר הדיאלוג עם הדורות הבאים.

זוכר, אדוני ראש הממשלה, את דברי המורה הגדול, שחזון ארץ ישראל השלמה שלו, על שתי גדותיה, כלל את "שם ישליו בן ערב, בן נצרת ובני"? מדוע הציטוט הזה לא נשמע בעצרת בכיכר יצחק הנרצח?