לקרוא ולא להאמין

"קראתי שוב ושוב את הפרוטוקול, ושפשפתי את עיניי כדי לוודא שאני מבין נכון", כך כתב השופט על עמדת המדינה בתיק האימוץ שנדון בפניו, והוא לא היחיד שמתקשה להאמין.

מצידו האחד של המתרס עומדת אימו הביולוגית של פעוט בן שנה וחצי חסר אב, ובן זוגה המסור המבקש לאמצו - ומצד שני מדינת ישראל באמצעות נציגותיה: עובדת סוציאלית ממשרד הרווחה ועורכת דין המשמשת כבאת-כוחו של היועץ המשפטי לממשלה.

התוצאה: סיפור קפקאי, שקשה להבין את מניעיו.

פעוט המריבה במקרה זה הוא ילדון בן שנה וחצי, שאימו נסעה לטיול התאווררות בדרום אמריקה, ושבה לישראל בהריון, כתוצאה מסטוץ חד-פעמי עם גבר שאפילו אינה יודעת את שמו. לשמחתה, בתוך זמן קצר משובה לארץ היא הכירה בחור שהפך לבן זוגה, ליווה אותה במהלך הריונה, דבק בה גם לאחר שילדה, והשניים נישאו כדת משה וישראל. מזה שנה וחצי הם מגדלים את הפעוט ואת בתה בת השבע של האם מנישואיה הקודמים.

מאחר שבעלה נמצא בתמונה מאז ההריון, כל קרוביה ומכריה של האם סבורים, בצדק, כי בעלה הוא האב הביולוגי, ומדוע לא - שהרי זהותו של האב הביולוגי ממילא אינה ידועה. הבעל מטפל בילד כאילו היה בנו, וכעת הוא מבקש להפוך זאת למצב רשמי וחוקי על-ידי אימוצו כדין.

לאחר שהבעל נבחן, ונמצא כי הוא כשיר לשמש כאביו של הפעוט, ואולי אף למעלה מזה, ניתן היה לצפות כי המדינה תהיה מאושרת מכך שמשפחה שלמה ומתפקדת הוקמה בישראל, ותאשר את האימוץ.

אך למרבה ההפתעה, התברר כי משרד הרווחה והיועץ המשפטי לממשלה, באמצעות נציגותיהם בבית המשפט, מתנגדים לאימוץ. הסיבה? הדרישה כי טרם יקבלו ההורים את אישור האימוץ המיוחל, הם יכנסו יחדיו את הפעוט בן השנה וחצי ואת אחותו בת השבע, ויסבירו להם בה בעת שהבן מאומץ.

מתברר כי הן העובדת הסוציאלית לחוק האימוץ, והן עורכת הדין, באת-כוח היועץ המשפטי לממשלה, מאמינות בתיזה לפיה יש לגלות לילדים מאומצים את דבר היותם מאומצים כבר משחר לידתם, מאחר שאחרת קיים סיכון שהדבר יתגלה להם באופן מקרי, והגילוי בדרך זאת יסב להם נזק גדול יותר.

תיזה שנויה במחלוקת זאת הפכה בידי נציגות המדינה לתנאי בל-יעבור, על אף העובדה שהמתנגדות עצמן הודו כי גישתן אינה נסמכת על מחקרים מבוססים. מאחר שהן מייצגות את עמדתה הרשמית של המדינה בתיק זה, בית המשפט נאלץ למנות הן אפוטרופוס לדין שייצג את הקטין, והן מומחה שייתן חוות-דעת האמנם יש טעם להתנגדות המדינה לאימוץ קטין שאין לו אב על-ידי האדם שמגדלו, רק בגלל שההורים אינם משתפים עימו את עובדת אימוצו בגיל שנה וחצי.

הן האפוטרופוס לדין והן המומחה שמונו על-ידי בית המשפט תמכו בעמדת ההורים, ולמעשה חוות-דעת המומחה הייתה שלפעוט אף עלול להיגרם נזק נפשי ממשי, אם בגיל שנה וחצי ינסו להסביר לו שהדמות שהוא מכיר כאב, אינו באמת אביו.

כמו כן סבר המומחה כי גילוי דבר האימוץ לאחות בת השבע יגרום גם לה לנזק נפשי, שכן מדובר בילדה שסובלת גם כך מקשיים רגשיים, ואינה בשלה מספיק להתמודד עם ההשלכות של גילוי זה כעת.

עוד קבע המומחה כי חשיפת האימוץ בפני הילדים תפתח פתח להתפשטות המידע בקהילה הקטנה שבה הם חיים, וכך גם ההורים יסבלו קשות, ולמעשה המשפחה כולה עלולה להיקלע למשבר בעקבות גילוי זה במועד הנוכחי.

מאידך, המומחה כתב כי דווקא לאימוצו של הילד בידי האב כבר כעת קיימת חשיבות רבה לטובת הילד, ולכן המלצתו החד-משמעית היא לאשר את האימוץ מיד, ולהותיר להורים את האפשרות לספר לילדים על דבר האימוץ בעתיד, בהתאם להמלצות פסיכולוגים.

למרבה הצער, גם חוות-דעת אלה לא גרמו לנציגות המדינה לסגת מעמדתן, ובית המשפט נאלץ להתערב באמצעות מתן פסק דין המאשר את דעת המומחה. כתוצאה מכך, משפחה זאת עברה עינוי דין מיותר, ואנו, ציבור משלמי המסים, נאלצנו לממן הליך משפטי יקר ומיותר, שכלל מינוי אפוטרופוס לדין ומומחה.

ניחא אם בכך היה מסתכם הסיפור, אלא שאנו נותרים עם התמיהה שהעלה בית המשפט, האם זהו תקדים מסוכן לעמדתה של המדינה גם בתיקים אחרים? האם גילוי האימוץ יהווה בעתיד תנאי לאימוץ? האם מעתה תדרוש המדינה גם מהורים שהשתמשו בפנדקאות וצריכים לקבל צו הורות על ילדיהם לספר לפעוטות כיצד באו לעולם? האם תדרוש לספר לילדים בני שנה וחצי שאביהם הוא בנק הזרע?

עמדות עקרוניות של המדינה כגון אלה לא יכולות להיות מיוצגות על-ידי עובדת סוציאלית ועורכת דין אקראיות, שהחליטו במקרה זה כי טובת הילד בגילוי האימוץ שווה את המחיר שלא יהיה לו אב.

כדאי שהיועץ המשפטי לממשלה ושר הרווחה העתידי יוציאו הנחיות ברורות בנושא זה לעורכי הדין והעובדים הסוציאליים המייצגים אותם.

■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", בעלת אתר www.divorceinfo.co.il