ביהמ"ש: ישרוטל רכשה קרקע בירושלים והתנערה מדמי התיווך

ישרוטל התנהלה בחוסר תום-לב במטרה להתחמק מתשלום דמי תיווך - כך קבע לאחרונה סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, אהרן פרקש.

בפסק הדין נקבע כי הרשת תשלם 2.5 מיליון שקל בתוספת מע"מ למתווכת הירושלמית רונית דוויק, בעלת משרד התיווך והייזום פרוספריטי נדל"ן.

בית המשפט קיבל את טענות דוויק, שהגישה תביעה כספית נגד ישרוטל, שבה טענה כי החברה מתנערת מתשלום דמי תיווך המגיעים לה בגין עסקה לרכישת "מתחם הסיבים" בירושלים.

מהתביעה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אושרי דהן ואיל ויטנברג, עולה כי ב-2008 התבקשה דוויק לסייע במכירת קרקע בפינת הרחובות עמק רפאים ודרך בית לחם בירושלים, המיועדת להקמת פרויקט מלונאות ומגורים. זאת לאחר שבעל הקרקע הודיע כי ברצונו למכור אותה.

במקביל, פנה אל דוויק נציג ישרוטל בבקשה לסייע לחברה לאתר קרקע לבניית בית-מלון יוקרתי בירושלים. דוויק עניינה את ישרוטל בכמה נכסים, הציגה בפני מנהליה את מתחם הסיבים והעבירה להם מסמכים רלוונטיים לגביו.

בדצמבר 2008 שלחה ישרוטל אל דוויק נוסח הסכם, שבו היא מציעה לה דמי תיווך בשיעור 2% מע"מ מסכום העסקה אם תיחתם. דוויק הודיעה לישרוטל כי הטיוטה מקובלת עליה וביקשה לקבל הסכם חתום.

במקביל קידם בעל הקרקע תוכנית להגדלת זכויות הבנייה, ודוויק עדכנה את ישרוטל בתוכנית ושלחה להם את התוכניות שהוגשו. בדצמבר 2010 אושרה התב"ע.

כשדוויק עדכנה את ישרוטל בדבר אישור התב"ע, היא נענתה כי ישרוטל נמצאת בקשר ישיר עם בעל הנכס, ואינה זקוקה יותר למעורבותה.

באוקטובר 2011 רכשה ישרוטל את הנכס ב-35 מיליון דולר. דוויק דרשה את דמי התיווך המגיעים לה, אך ישרוטל טענה כי לא חתמה על הסכם הזמנת שירותי תיווך כנדרש בחוק המתווכים.

מנגד טענה דוויק כי טיוטת ההסכם בינה לבין ישרוטל מהווה הסכם מחייב, שכל תנאיו סוכמו על-ידי הצדדים.

בית המשפט דן בשאלה אם היה או לא היה הסכם תיווך בין הצדדים, והאם דוויק הייתה גורם יעיל בעסקה.

ישרוטל טענה כי דוויק הציגה לה את המתחם כקרקע אופציונלית, אך לא הציגה מידע שלא יכלה לאתר בעצמה. עוד טענה ישרוטל כי לאחר שדוויק הציגה את הנכס, ציפו בחברה כי דוויק תפגיש אותם עם הבעלים, אך דבר לא קרה, ובמשך שנתיים דוויק לא עשתה כל מאמץ לקידום העסקה.

טענה נוספת של ישרוטל הייתה כי מאחר שדוויק לא החתימה את החברה על הסכם תיווך, אין היא יכולה לגבות דמי תיווך בגין העסקה.

השופט פרקש דחה את טענת ישרוטל ונימק את ההחלטה בכך שדוויק הוכיחה ללא ספק כי ישרוטל קיבלה את הצעתה לתיווך, ואף ניסחה בעצמה את טיוטת ההסכם תוך פירוט ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים.

פרקש קבע בפסק הדין כי העובדה שישרוטל לא חתמה בסוף על ההסכם, אינה מבטלת את המסקנה כי בזמן אמת קיבלה את הצעת דוויק.

"התכחשותה של ישרוטל להסכם נעשתה שלא בתום-לב, במטרה להתנער מחובת תשלום דמי תיווך שלא כדין", ציין פרקש. "התובעת הכירה לנציגי ישרוטל את המתחם וסיפקה להם פרטים תכנוניים. במשך קרוב לשנתיים הייתה התובעת בקשר עם נציגי ישרוטל, ובמהלכן לא התנערה ישרוטל מהתובעת, אלא רק לאחר שבישרה להם על אישור התב"ע".

השופט הוסיף כי משך הזמן שחלף עד סגירת העסקה לא נבע מחוסר פעילותה של דוויק, אלא מכך שלישרוטל היה אינטרס להמתין עד לסיוע הליכי התב"ע על מנת לשקול את כדאיות העסקה עבורה.

פרקש קבע כי ישרוטל תשלם לדוויק דמי תיווך בסך 2% מסכום העסקה, שהם 2.5 מיליון שקל בתוספת מע"מ, בצירוף שכר-טרחת עורכי דין בסך 50 אלף שקל.