ראשי הערים ניסו כל אחד בדרכו לשכלל את השיטה באמצעות בשורות שכשלו
החזון של אילת הוא להיות ה"ריוויירה של הים האדום". תוכנית המתאר העירונית, הנמצאת בימים אלו בשלבי אישור במועצה הארצית, והיא השנייה בלבד מאז הכרזתה כעיר, מציעה להגדיל את מספר התושבים מ-63 אלף כיום ל-100 אלף, ובעתיד ל-150 אלף. זאת מתכוונים לעשות באמצעות עיבוי השכונות הקיימות, הקמת שכונות נוספות בשולי העיר ושילוש מספר החדרים בבתי המלון מ-12 אלף כיום. בנוסף מתוכננים עיבוי האטרקציות ובניית קריה מסיבית שתגדיל את המע"ר, במקום שבו עומד כיום שדה התעופה. אילת תמותג כ"עיר תיירות ונופש, עיר ספורט בינלאומית, עיר של ירידים וקונגרסים ועיר אקדמית". מיתוג זה (משנת 2011), מגלם סיכון כלכלי לעיר ולתושביה.
לפי נתוני הלמ"ס והתאחדות המלונות, ביולי 2014 נרשמה ירידה של 26% בכמות המבקרים לעומת אותה תקופה בשנה הקודמת. את הירידה אפשר לתלות במבצע "צוק איתן", אך גם בנובמבר חלה ירידה חדה של 51% במספר לינות התיירים בהשוואה לשנה הקודמת, וכך גם בינואר שבו נרשמה ירידה של 21% לעומת אותו חודש אשתקד, ככל הנראה בשל המשבר הפיננסי ברוסיה - שגדע את זרם התיירות שמגיע ממנה לעיר השמש התמידית.
תיירות החוץ מושפעת מתנודתיות המטבע ומתחושת ביטחון, אך גם תיירות הפנים שמהווה נתח קבוע ויציב מתפוסת בתי המלון בעיר, נמצאת בירידה.
היום, יותר מ-55% מהתושבים באילת מתפרנסים מתיירות. תוכנית המתאר אמנם מציעה גיוון בסוגי תעסוקה אחרים, אבל משאירה את התיירות בשיעור דומה - 50%, וכך למעשה נידונים מחצית מהתושבים להישאר באי ודאות תעסוקתית יום-יומית.
אף שהמספרים מדברים בעד עצמם, ראשי הערים סירבו, כל אחד בזמנו, להרפות מהחלום וניסו, כל אחד בדרכו לשכלל את השיטה בהכרזות על מיזמים חדשים.
הצלחת התיירות, הפסטיבלים וכנסים בינלאומיים המתוכננים לעיר, תלויה בשדה תעופה חדש, בקו רכבת, ועדיף שיבואו עם שלום אזורי. כנסים דורשים מרכז כנסים וירידים, חזון הספורט תלוי בהקמת מתקני ספורט אדירי ממדים. כל המיזמים האדירים זכו כבר לגזירת סרטים, להשקות ולפרסומים על ידי נציגים בכירים מהממשלות השונות, אך רבות מההבטחות נותרו על הנייר בהיעדר תקציב, היעדר עניין ציבורי או היעדר כדאיות. פרויקטים צנועים הרבה יותר מבחינת בינוי, נזקקים גם הם למענקים וסבסוד ממשלתי, דוגמת הקמת הקמפוסים האקדמיים בעיר, ש"שידלו" באמצעות מענקים נכבדים סטודנטים ומרצים וכמו המיזמים הגדולים, גם הם "נהנים" מתנודתיות אדירה בתקציבי הממשלה.
החזון ותוכנית המתאר נראים מצוין בהדמיות במסדרונות העירייה, אבל בהיעדר גיוון תעסוקתי ובגלל השכר הנמוך הנובע מהיעדרו, נידונים התושבים לחיי עבודה קשים ולחוסר ודאות יומיומי. גם כאן מדברים המספרים של אילת בשם עצמם: הדירוג הסוציואקונומי הוא 5, יש בה 2,500 תיקי רווחה, 18% משפחות חד הוריות, שכר ממוצע לנפש הנמוך ב-כ25% מהממוצע הלאומי ו-30% מהעסקים בסכנת סגירה, כך על פי נתונים רשמיים באתר העירייה.
לא עוד מלונאות וגם לא שטחים למסחר: העיר צריכה לגוון את מקורות התעסוקה
הבעיה של אילת אינה תכנונית טהורה. זו לא רק ההפרדה בין שכונות המגורים (למעלה) מאזורי התיירות והמסחר (למטה), ולא רק שדה התעופה המפריד בין מזרח העיר למערבה. גם לא היעדר שטחים פתוחים נאותים, מוקדי מסחר שכונתיים או זהות מקומית. אם יש פגם בעבודת המתכננים, הוא בכך שיישרו קו עם החזון ולא ניסו להפריך אותו.
השינוי צריך להתחיל מהבנת הצרכים של האוכלוסייה הקבועה של העיר ולראות מה באמת יגרום לאחרים להישאר בה. מה באמת יספק מענה לצרכים שלהם ושל ילדיהם שירצו לבנות את עתידם בעיר, ולא כעובדי שכר מינימום בבית מלון? לפי הלמ"ס, כמעט 70% מתושבי העיר גרים בעיר פחות מעשור, כלומר הגרעין ה"אילתי" היציב הוא 30% בלבד. וזה ככל הנראה האתגר המרכזי
הנרטיב צריך להשתנות. לא מרחב תיירות ובצדו עיר, אלא עיר ורק אחריה - תיירות.
מה צריך לעשות: הצעד הראשון הוא לשנות את הסיפור העירוני. הדבר לא חייב לסתור את הפוטנציאל התיירותי - להפך, חישבו על עצמכם בביקור באיטליה, בלונדון או בפריז - האם אתם לא מעדיפים, אחרי יום או יומיים של אתרים לתיירים לראות איך "הלונדונים והפריזאים חיים באמת"?
הצעד השני צריך להיות איתור הזדמנויות תכנונית שיאפשרו בסיס תכנוני וכלכלי לשינוי. את זאת עושים באמצעות הגדלה דרמטית של מגוון השירותים שהתושבים צריכים ורוצים, ואשר ישפר דרמטית את מגוון התעסוקה בעיר, על מנת שהתושבים לא יסתמכו רק על תיירות ונספחיה כמקור פרנסה.
הזדמנות תכנונית כזאת היא פינוי שדה התעופה. לפי התוכנית שהוכנה למתחם, השטח המפונה יכלול עירוב שימושים- קרי, קצת מלונאות, קצת מסחר, קצת תעסוקה וקצת שטחים פתוחים. בעיני- זאת בדיוק השיטה שלא לעשות כלום.
אילת לא צריכה באמת עוד שטחים למלונאות וגם לא שטחים למסחר (אני לא מכיר עוד עיר חוף בעולם שיש לו נוף כזה שנחסם על ידי קניון שיושב בדיוק על קו המים). היא צריכה עוד מקורות תעסוקה - אחרים - לא מלונאות ותיירות ולא נמל. משהו שישאיר תושבים אילתיים לגור בה. תעסוקה מעין זו יכולה להיות תעשייה עתירת ידע המשלבת בין עירוניות ואנרגיה.
העיר כבר מכריזה שהיא עיר סולארית, אבל כרגע רק בגלל שהיא מתקינה אנרגיה סולארית ומארחת כנס שנתי של אילת ואילות לאנרגיה מתחדשת. העיר גם הכריזה שהיא רוצה להיות "עיר חכמה". שילוב של מוקדי פיתוח טכנולוגי, אתרי התנסות ומרכזי הדגמה יכולים להוות גם מקור פרנסה עתיר ידע, גם מוקד משיכה לחוקרים ומפתחים מהארץ ומהעולם וגם אטרקציה נוספת לתיירים, וזאת לצד הוזלה דרמטית של עלויות אנרגיה עירוניות. חבל אילות כבר עושה את זה ועכשיו העיר צריכה לבצע את זה בקנה מידה הרבה יותר גדול.
העיר ברלין עושה תהליך דומה במתחם שדה התעופה TEGEL שבשלבי פינוי.מוקד לפיתוח טכנולוגיות עירוניות יחליף את מסלולי ההמראה ויכלול תעשייה, אקדמיה ואתרי ניסוי שזורים זה לצד זה. בשלב זה העיר ברלין מתנסה בשטחים אחרים בעיר, בהמתנה (כמו אילת) לפינוי סופי של השדה, אבל שטחי המסחר והמחקר כבר נמכרים והסיפור החדש של ברלין הוא היסטוריה לצד חדשנות.
בחירה בתהליך מעין זה עשויה כמובן לדרוש התאמות תכנוניות. חיבור בין העיר לבין החוף, בין מזרח העיר למערבה, לא צריכים להתבסס על פסים צבועים בירוק על המפה, או על ידי רצף מסחרי שספק אם היקף הצריכה בעיר יכול לשאת ולהצדק כלכלית. עושים זאת באמצעות יציקת תוכן שיגדיל את כמות התושבים הקבועים בעיר, ויבטיח לעיר מקורות פיננסיים איתנים וקבועים שיאפשרו לבצע פרויקטים תיירותיים ואחרים בלי להתחנן למשרדי הממשלה. למזלנו, שמש לא חסר.
* הכותב הוא אדריכל, לשעבר מנהל אגף בכיר לבנייה במשרד הפנים וכיום מנכ"ל SUITS - אסטרטגיות וטכנולוגיות לעירוניות חכמה.
אילת במספרים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.