נתניהו, טוס ללוזאן. מיד

בלוזאן עומדים לחתום על הסכם עם איראן, וראש הממשלה נתניהו עוסק בגיבוש הסכם קואליציוני. אין ספק שהמדינה זקוקה לממשלה, אבל מפיו של נתניהו למדנו שההסכם עם איראן הוא אסון. אם כך, אז עכשיו צריך לפעול, לצרוח, מעל ומתחת לכל עץ רענן, ולא להניח כל עוד קיים פירור של סיכוי. אין טעם לחזור לנאום ההוא בקונגרס, אבל עכשיו אנחנו רואים בעליל את נכונות הטענה שהעיתוי שלו היה אומלל. לא רק בגלל הפגיעה באובמה, אפילו לא רק בגלל הבחירות בארץ. אלא בעיקר משום שהוא הושמע מוקדם מדי. עכשיו היה הזמן להשמיע אותו. עכשיו הזמן לפעול.

אראלה לא תטלפן

בינתיים יש לנו ממשלה שאפשר להאריך את כהונתה, כך שנתניהו יכול להתפנות למאבק נגד ההסכם, כי בעוד כמה ימים יהיה מאוחר מדי. אולי כבר עכשיו מאוחר. אנחנו שומעים שראש הממשלה ואנשיו מקווים שיקרה משהו שיטרפד את ההסכם. אולי יקרה, ואולי לא. אבל לפי מידת הדחיפות שראש הממשלה עצמו ייחס להסכם כזה, העניין מדי רציני מכדי להיתלות בנסים. פה זה לא פיס, ואין שום סיכוי שאראלה תטלפן ותבשר שאין הסכם. זה הזמן לעזוב הכול ולצאת לדרך כדי להתריע, כדי להסביר לעולם את מחיר הכניעה.

איראן זה לא רק הגרעין

מה גם שאיראן זה לא רק הגרעין. איראן זה כל הצרות שמתרגשות בשנים האחרונות על המזרח התיכון בפרט, ועל העולם בכלל. ברוב הצרות תמצאו טביעות אצבעות של גורמים איראניים. כאן יש סכנה ונזק מידיים, לא בעתיד מתישהו. זה לא ראוי להתייחסות בהסכם עם איראן? בהנחה שמאמינים שיש להסכם כזה ערך, כאשר מדובר באיראן. אם בכלל, אז התסיסה שמעוררת איראן סכנתה מיידית - וזקוקה לטיפול בהתאם. אבל זה לא קורה.

גדולה ומחיאות כפיים

האם נתניהו זקוק לבחירות כדי להילחם בסכנה האיראנית, הגרעינית והאחרת? יש מקום לצפות שכמו שנתניהו הגיע לוושינגטון למרות התנגדות הממשל, כך ימצא דרך לנחות בלוזאן, להיכנס לאולם הדיונים, ואם לא אז לעמוד מחוצה לו ולדבר כמו שהוא יודע, עד שייחר גרונו, או עד שיקשיבו לו. איזה רושם אדיר זה יכול לעשות אם ראש ממשלת ישראל יפגין מחוץ לאולם הדיונים, אולי אפילו יכריז על שביתת רעב? אם יש משהו שיכול עדיין לטרפד את ההסכם, שנתניהו עצמו מתאר כאסון קיומי, זה מהלך דרמטי מהסוג הזה. אין בו הרבה הדר ומחיאות כפיים, אבל יש בו גדולה.